זו כבר הפעם השנייה שבה ההרכב המוערך "Why?" מגיע ארצה. אם בביקור הראשון נדמה היה שהם מגיעים בגלל זיקה של חלק מחברי הלהקה לישראל, הרי שהפעם זה בגלל שהקהל פה אוהב אותם, אהבה שניתנת למימוש רק בעזרת במה, מגברים ויוני וולף אחד.
מפגן כוח של הקהל
הביקור השני של "Why?" בארץ תוך שנה הוא תצוגת כוח נהדרת של מה שקהל מסוגל לעשות, יחד עם חברת ההפקות "נרנג'ה", שצפתה בפוטנציאל המתממש בהופעתם הקודמת.
"Why?" חולשים על ז'אנר היברידי, שמייחד אותם מרבים וטובים אחרים - פולק היפ-הופ. השילוב המוזיקלי מתאים לשילוב הטקסטואלי, שבו הפרונט-מן יוני וולף נותן אגרופים מימין ומשמאל לחברה האמריקאית, לעצמו ולסובבים אותו. אותה אקלקטיות גרמה לנוכחות מגוונת מאוד אמש בבארבי תל אביב, כשהמשותף לכולם היתה ההתרגשות מהמפגש השני עם החברים הותיקים מ-2009.
קסם בחדר ההקלטות האינטימי
פסטיבל הפולק היפ-הופ של חברי "Why?" התחיל יום קודם לכן בראשון לציון, באולפנים החדשים של תחנת הרדיו הסטודנטיאלית "קול הקמפוס", שהיא כבר הרבה יותר מתחנת רדיו. מעטים זכו לצפות בקסם שהתרחש בחדר ההקלטות האינטימי, שהוריד מגננות מוזיקליות מוכרות וגרם לחברים ללכת עם הזרם, לעצום עיניים וליהנות מהאווירה ומבועות הסבון שהופרחו בחלל האולפן לרגל יום הולדתו של יוני וולף.
הביקור ברדיו המקומי וההתמכרות לאוכל המקומי (חברי הלהקה לא הפסיקו לשבח ולהלל את הסביח התל אביבי) רק חיזקו את האווירה הנינוחה והנעימה ששררה אמש בבארבי. גם אחרי ההופעה היה כיף במסיבת "אפטר פארטי" בשיתוף קבוצת "TABAC", כשחברי "Why?" הגיעו למקום וחגגו עם רבים שכשעה לפני כן הזיעו וצעקו את המילים לשיריהם הנוקבים. חוסר הדיסטאנס בין המופיעים לקהל הוא עוד אחד מהדברים המייחדים את "Why?" וגורמים לחובביה להפוך למושבעים יותר ולהתאהב סופית ברפרטואר העשיר ובחיבוק המוזיקלי שמציעים החמישה.
נוכחות בימתית נטולת חורים
עד כמה שמדובר בלהקה מלוכדת, ישנה חלוקה ברורה של תפקידים: יוני וולף מהפנט את הקהל, אם בשירה-דקלום שלו או בריקודים מאולתרים ומשעשעים, ושאר החברים מבצעים את תפקידם בגאון. ממש קשה למצוא בנוכחות הבימתית הזו חורים כלשהם, במיוחד כשהמבט מוסט אל עבר 800 איש המריעים ומחייכים מאוזן לאוזן.
קל להתבלבל בין בידור ושעשוע לבין ההופעה רבת העוצמה. כי וולף והלהקה השאירו את מולדתם בצד, והתמסרו לחלוטין לארץ זבת חלב ודבש. אם בג'סטות עם הושטת המיקרופון לקהל, או באלה של הקהל חזרה להרכב, כמו בשירת "היום יום הולדת" ההמונית והמחויכת, שהחלה בשורות הראשונות והפכה למקהלה ענקית ומחבקת, התחושה החזקה ביותר בהופעה הקצרה (יחסית לשנה הקודמת) היתה אהבה הדדית גדולה.
סיימו בשיר מושלם
על אף שבלטו בחסרונם שירים אהובים כגון "Song of the sad assassin", ביצעו "Why?" חמישה עשר שירים, לא כולל ההדרן שנסגר דווקא בשיר ששייך ל"Hymie's Basement " - הרכב צד של וולף הסולן ואנדרו הגיטריסט. זו הייתה הבחירה שנעלה סופית את ליבם של המתלבטים. "21st Century pop song", שיר שאינו שגור בפיהם של חלק מהנוכחים אך מספיק עוצמתי בכדי לגרום להם לשנן את המילים האלמותיות ונגיעות האפוקליפסה השזורות בהן, היה השיר המושלם לנעילת החלק הזה של "פסטיבל Why?", כפי שקראו לו רבים.
לאחר סיום כה עצמתי וחיוך שעוד לא יורד מהפנים, נותר רק לקוות שנתראה עם אותם חברים ותיקים גם בשנה הבאה ונזכה לחגוג בשנית, או יותר נכון - בשלישית, עם אחת הלהקות האלטרנטיביות הטובות של התקופה.
