הפסטיבלים של קוקה קולה הם סוג של מסורת בישראל. פעם אספנו פקקים כדי להגיע לפסטיבל בכפר ניצנים, היום נרשמים באינטרנט ועולים בהגרלה לכפר נופש בחוף דור. פעם ההופעות המוזיקליות היו עיקר החגיגה, היום הן משולבות לצד עשרות אטרקציות נוספות: מכדורעף, כדורגל ומתחמי אופנה ו-XBox, ועד מופע חושים של ליאור סושרד. אבל האוהלים לא השתנו, החום גם לא, והאווירה נשארה משוחררת וחופשית.
האווירה אף יותר צעירה מבעבר – פסטיבל סאמר לאב של קוקה קולה, שעולה השנה בפעם השמינית, מיועד לטינאייג'רים שהבוגרים ביניהם סיימו זה עתה תיכון. הם נרשמים דרך אתר קוקה קולה, הקודמים זוכים ויכולים לצרף אליהם שלושה חברים שיגיעו איתם וייצטרפו אליהם לאוהל ליומיים של כיף קייצי טהור. מתחם האוהלים נראה אחרת מכל מאהל בפסטיבל מוזיקה אחר - במקום עיירה קטנה של אוהלים צבעוניים בגדלים וצבעים שונים, בין מחצלת לערסל מאולתר, תמצאו שם שורות מדוייקות ומסודרות של אוהלים אדומים שהחברה מספקת. יש לזה יתרונות, אבל איך מוצאים כך את האוהל הספציפי שלך בלילה?
נהרות של קולה (גם זירו ודיאט) זורמים שם בחוף דור למשך שבועיים, בין שמשיות, דגלים, פופים וכמעט כל דבר אחר שאפשר לצבוע באדום-לבן. גם הבמה והמתחמים מעוצבים בהתאם. לטינאייג'רים שמגיעים לשם זה לא ממש משנה, כל עוד הפוף נוח והשמשיה מצליחה להגן מהחום הכבד. הם מעבירים את הזמן עם כדור או מטקה, כמעט כולם בבגדי ים, למרות שהמדוזות מונעות מהם אפילו להשתכשך במים. למרות האווירה החופשית ששוררת בכפר יש גם סדר שלא נראה בשום פסטיבל אחר - תור ארוך לחדר האוכל (שמכין את הצעירים לאוכל הצבאי), סדרנים שקוראים לצעירים להשאיר את השולחנות נקיים ולו"ז מסודר בו מפורט מתי אפשר להנות ממה ואיך. מדהים לראות צעירים מצייתים להנחיות כאלו כשזה מגיע לחופשה בים במקום לשיעור ספורט.
ההתנהלות מאוד נינוחה בפסטיבל הזה, זורמים עם מה שבא באותו רגע. אווירת הצ'יל-אאוט נשברת רק כשזה שווה את זה - אם מוקי עולה לבמה או שבדיוק שמו שיר שהם ממש אוהבים בדיג'יי סט שאחרי. המסיבה האמיתית נפתחת רק בשעות המאוחרות של הלילה, שייגמר בשעות הקטנות. הכפר פתח את שעריו לצעירים אתמול (15.7), ויסגור אותם בסוף החודש אחרי ש-6250 צעירים יבקרו בו במסגרת חמישה סבבים, כל סבב נמשך יומיים. אם התמונה הראשונה שעולה בראשכם היא כפר עזוב מלא בפסולת ופחיות ריקות, אל דאגה – המיחזור מככב ומשתלם בפסטיבל הזה.
לפני עשור הכוכבים בפסטיבלים של קוקה קולה היו אביב גפן, מופע הארנבות של ד"ר קספר והיהודים. ובזמן שהנ"ל עדיין מככבים כהדליינרים בפסטיבלי המוזיקה הישראליים כאילו שהזמן בהם עצר בשנות ה-90, הנוער מתקדם. מי שיופיעו השנה בפסטיבל הם השמות החזקים הכי צעירים שמככבים במיינסטרים הישראלי כרגע. לא כוכבי נוער שקהל היעד שלהם לא עובר את גיל 18, אלא כאלו שכשההורים ישאלו 'מה יש בפסטיבל הזה', הם יכירו את השמות ויהנהנו בהבנה. אולי אפילו יחשבו 'אז זה מה שהולך היום? לא רע', ויזמזמו את "ילד של אבא".
השנה מוקי, התקווה 6, לירן דנינו וקפה שחור חזק יגיעו לפסטיבל, כל יומיים באותה השעה: ביום הראשון קפה שחור חזק יעלו לבמה המרכזית באזור השעה 17:00, אחריהם מוקי יעלה למופע שקיעה ב-19:45, לירן דנינו יעלה מופע אקוסטי ב-1:00 בלילה ולמחרת התקווה 6 יכינו את המשתתפים לעזיבה במופע צהריים. "מאז ומתמיד הקהל העיקרי של התקווה 6 היה קהל של בני נוער, חיילים וסטודנטים", אומר סולן הלהקה עמרי גליקמן. "העניין הוא שאנחנו מתבגרים. פתאום שמים לב לפער בגילאים שלנו ושל מי שאנחנו מופיעים מולו, פעם זה היה אותו הדבר. אבל זה מה שמשאיר אותנו צעירים בחשיבה ובהרגשה – כל הזמן להישאר מחוברים לבני נוער ולהופיע מולם, זה מעורר אותנו וזה נורא כיף".
התקווה 6 הוציאו השנה את אלבומם החמישי, "הכי ישראלי", מתוכו חמישה שירים יצאו כסינגלים ומשודרים בגלגלצ. "זה באמת פיק מאוד גבוה בדרך שלנו. זו תופעה מרגשת, והיא מורגשת גם בהופעות" אומרת שלי גליקמן, אחותו של עמרי ששרה ומנגנת על קלידים. "הקהל שלנו נאמן מאוד, אבל אנחנו רואים שככה המוזיקה חודרת לעוד קהלים ומביאה תגובות מאנשים שלא הכירו את הלהקה עד עכשיו". צמד הראפרים קפה שחור חזק חווה גם הוא חשיפה רחבה מאוד השנה, כששירם "יהיה בסדר" הפך להמנון מחאת הקהילה האתיופית וגם הרבה מעבר אליה. הם מופיעים בפסטיבל ולא חוסכים מהקהל הצעיר את האמירה החברתית ואת דברי המחאה.
גם מוקי ראה השנה פנים חדשות וצעירות בהופעותיו בזכות אלבומו האחרון, "לב חופשי". "לכל קהל יש את הקסם שלו ואת הנוכחות שלו, והאנרגיה שלו", הוא אומר, "זה כיף לתקשר כל פעם עם משהו קצת שונה. קהל של נוער זה קהל עם אנרגיה גבוהה שמוציא הרבה חום". בהופעתו מוקי משלב את הלהיטים האחרונים עם שירים מכל קריירת הסולו, מ"מה תעשי איתי" ועד ל-"מדברים על שלום" ו-"האדמה בוכה" שיצאו כשמוקי עצמו היה בשנות העשרים לחייו. הוא הופיע בעשרות פסטיבלים שונים מאז שנות ה-90, אך העבודה עדיין לא משעממת אותו. "כל פסטיבל כזה הוא מתוך הרצון לעשות את מה שאני אוהב ולעשות אותו טוב. אני מאוד אוהב את העבודה שלי, מאוד אוהב להופיע בפני קהלים חדשים. הלוקיישן כאן הוא היסטרי, יפיפה, כיף לחזור לפה כל פעם מחדש. והקהל משתנה, אז דברים קורים אחרת גם בלי שתתכנן". ובכל זאת, ב-2015 מוקי הוא כבר אב לשלושה בנים. האם הוא היה שולח אותם לפסטיבל כזה? "בגיל שיהיה להם מותר כן, שיעשו מה שהם רוצים. כל עוד הם חוזרים הביתה ב-22:00".
