היום יום הולדת: ברי סחרוף הפתיע את רמי פורטיס שחגג 60

קשה להאמין אבל עברו יותר משלושים ושש שנים מאז שרמי פורטיס נכנס לאולפן הקלטות ובניסיון אחד יצר את "אינקובטור", השיר ההזוי ביותר באלבום הרועש והפרוע ביותר בשלושים שנות קיומה הראשונים של מדינת ישראל. לימים הוא סיפר שבכה בסיום ההקלטה, כי הבין שטוב כל כך הוא לא יבצע את השיר הזה לעולם. ואכן, אמש במועדון הבארבי, כשחגג שישים שנות קיום וארבעים שנות קריירה, הוא פסח על הלהיט ההוא מאלבומו הראשון "פלונטר", אבל כן ביצע כמות אדירה של להיטים אדירים אחרים, שחלקם נכתב עוד לפני שחלק מהמעריצים בכלל נולד.

מעולם לא חדל ליצור ולהמציא עצמו מחדש

להופעה המיוחדת אמש רמי פורטיס עלה עם ההרכב הכי חזק שלו (כולל גיטריסט אחד בשם גיא פורטיס, קשר כלשהו ביניהם בהחלט אינו מקרי) ועם חולצת פסים שחורה-לבנה, כמו בעטיפה של אלבומו האחרון, "החבר אני", שהזכירה שמדובר באמן אמיתי. כי פורטיס מעולם לא חדל ליצור ולהמציא עצמו מחדש. הוא צחק פעם אחר פעם בהופעה, ואמר שהוא לא בן שישים, אלא בקושי בן שש. וכך הוא מרגיש כשהוא שר ומבצע, כילד קטן ונרגש שמבין שלעמוד על הבמה מול מעריצים נלהבים כל כך, זו לא חובה, זה לא עבודה, אלא זכות גדולה וכיף. הרבה הרבה כיף.

שירים שגם עוד 60 שנה ירגישו רעננים

כשחזר לבמה, לאחר החלפת החולצה, זה היה הפורטיס של פעם. בלי כובע, עם הקרחת הבוהקת ועם רצף שירים שגם עוד שישים שנה ירגישו רעננים. ביצוע כמו זה שניפקו ל"חדשות מהירח" הוא הדבר האמיתי, רוקנ'רול פראי אך מדויק, רועש אך הרמוני, שיר נהדר שבוצע בצורה מושלמת, צורה שבגללה מגיעים להופעות, בדרך שטובה פי כמה מגרסת האולפן.

מחובר ליצירה שלו כפי שהיה לפני ארבעים שנה

כי פורטיס, שכבר לא זוכר את כל המילים, עדיין מחובר ליצירה שלו כפי שהיה לפני ארבעים שנה. הצורה שבה הוא קופץ, הצורה שבה הוא שר ומנגן, האנרגיות שבהן הוא מתאפיין, שיכולות להזרים חשמל לעיר בגודל בינוני, הובלטו עוד יותר כשקוואמי קפץ לבמה בהפתעה לשיר האחרון לפני ההדרן. ביחד הם נתנו את "את לא" בצורה הטובה ביותר ששמעתי. ולאחר שסיימו והלהקה ירדה לקול התשואות, הגיע הרגע שהיה ברור לכולם שיגיע: השותף המיתולוגי של פורטיס עלה לבמה ונתן את הסימן לשיגעון שלו חיכו כל האנשים בקהל.

שיר המחאה האולטימטיבי נגד הטירוף של העולם

כמו בביצוע שעשה במופע החימום ל"סטונס", גם הפעם פורטיס השתיק את הלהקה באמצע "נעליים". את הבית השני הוא שר לבדו. כי יש משמעות לבליל המילים של השיר הזה, שלא נכנס לשום פלייליסט, אבל אין הופעה של פורטיס בלעדיו. כי זה שיר המחאה האולטימטיבי נגד הטירוף של העולם, נגד האלימות חסרת ההיגיון, נגד העבדות לפוליטיקאים ולשליטים, נגד העריצות הקפיטליסטית המודרנית של התאגידים, נגד כל החרא שאנחנו זורקים אחד על השני כקופים משועממים וממושמעים. ואז הלהקה חזרה ופוצצה את עור התוף של כל האנשים שרק רצו לצעוק. והמלך מפה והמלכה משם לנצח טובחים עצמם עמוק בתוך דם.

בלי השתהות הם המשיכו ל"אין קץ לילדות". וכשהפזמון האחרון של השיר נוגן בפעם האחרונה, הבארבי כולו קפץ עם פורטיס, סחרוף והלהקה. קפץ כדי להגיד תודה, קפץ כדי לשכוח את השבוע הנורא, קפץ כי נעורים זה רק בראש, קפץ כי 60 השנים הראשונות של רמי פורטיס הפכו אותו לאגדת רוק מקומית, אורגינאלית, שונה, אחרת, ליצנית, מוטרפת, "משוגעת" ובדרכה הייחודית - כל כך חכמה וצודקת.

• 60
• בארבי תל אביב
• בן 60
• ברי סחרוף
• ג'נגו
• עידו אגמון
• עמיר רוסיאנו
• קוואמי
• רמי פורטיס