_b-.jpg "הסקורפיונס 2 (צילום: Miguel Villagran, GettyImages IL)")
באמת שרצינו לכתוב לכם איך היה בהופעה של הסקורפיונס בישראל. בכל זאת, הופעת סולד-אאוט בתפאורה המדהימה של היכל נוקיה, כחלק מסיבוב הפרידה של אחת מלהקות הרוק הוותיקות והמצליחות בעולם. באמת שרצינו.
ברגע האחרון הודיעו לנו שלא נוכל להכניס מצלמות להיכל, וגם הנוכחות שלנו די מיותרת להפקה הגרמנית – שבעקבות ההצלחה במכירת כל הכרטיסים מראש (קופות ההיכל כלל לא נפתחו) לא זקוקים לקידום תקשורתי של המופע.
באקט נדיר באמת, כתבי התקשורת המעטים שהגיעו נאלצו לשבת בזווית בלתי אפשרית, מאחורי הבמה – במקום ממנו לא ניתן לראות את חזית הבמה, התפאורה ואפילו לא את מסכי הענק. מסביבי ישבו לא מעט אנשים שאפילו שילמו 500 שקל על הזכות לשבת במקום המזעזע.
איך אפשר לכתוב ביקורת על מופע שלא באמת ראית?
עכשיו בואו תעשו ניסוי. קחו אלבום רוק רועש, שימו את הרמקולים של הסטריאו במרכז החדר, תגבירו לפול ווליום – ואז תעמדו מאחורי הרמקולים. נכון לא שומעים טוב? אז זהו, ככה אנחנו נאלצנו לשמוע את ההופעה אתמול. כנראה שבהפקה באמת רצו לנצל כל מושב אפשרי בנוקיה. אז הם עשו את הקופה שלהם, על חשבון כמה מאות צופים שנאלצו להסתפק במקום מחפיר.
אז כאמור, באמת רצינו לכתוב לכם ביקורת, אבל איך אפשר לבקר מופע בו לא באמת נכחת אלא רק במקרה היית באותו אולם בו התנהלה גם הופעה? אין לי מושג אם היה סאונד טוב, אם הייתה תאורה טובה, או אפילו איך נראתה הבמה. מצד שני, לפי ההתלהבות של הקהל – היה אחלה. אפילו החיסרון של הלהיטים הגדולים – Send me an Angel, No One Like You ו-Always Somewhere לא השפיעו על הקהל שקיבל את הלהקה באהבה.
צביקה פיק לא קם
ממקום מושבי לא יכולתי לראות את חברי הלהקה, אלא רק את גבם (וגם זה רק ברגעים בהם לא הסתיר לי הווילון השחור שהסתיר לי את רוב הבמה). מי שכן ראיתי זה את צביקה פיק וזוגתו שירה שישבו במרכז השורה הראשונה. בהיעדר משהו אחר לעשות, עקבתי אחר תנועותיו של צביקה במהלך המופע. נראה שהוא נהנה הרבה יותר בבלדות מאשר בשירי הכסאח.
למרות שרוב הקהל קם ורקד במשך רוב המופע, צביקה נשאר בכיסא כאילו היה שר בממשלת אחדות כושלת (יש דברים כאלה, באמת). אחרי הביצוע הנפלא של The Best is Yet to Come מתוך האלבום האחרון, שירה נעמדה והמשיכה לרקוד עם שאר הקהל. צביקה נשאר לשבת. עקשן. זה המשיך גם ב-Wind of Change האלמותי, גם בהדרן עם Still Loving You ו-Rock You Like a Hurricane, כולם עמדו – וצביקה ישב. מעניין איך המאסטרו היה מרגיש אם קלאוס מיינה היה מגיע להופעה שלו ולא קם לרקוד ב"מרי לו".
תפסיקו לזלזל בקהל הישראלי
קצת מביך להתעסק במשך שתי פסקאות בצביקה פיק בביקורת מופע על להקה גדולה כמו הסקורפיונס, אבל כאמור, אין לי שום ברירה אחרת והעורך מצפה שאני אמלא לו את העמוד עם כמה מילים. אם נשארתם עד פה אני אנצל את הבמה להזכיר שגם לפני פחות משבוע זכינו להתעללות בקהל הישראלי במופע של אוזי אוסבורן.
אם בהופעה אתמול של הסקורפיונס רק כמה מאות בודדות מתוך רבבת הצופים נאלצו לראות את ההופעה בתת-תנאים, באוזפסט בפארק הירקון ההפקה זלזלה בקהל עם מערכת הגברה שערורייתית שמתאימה לאולם הרבה יותר קטן, ובתמורה הפציצו את הדשא בווליום ענק ומחריש אוזניים (ולא בצורה טובה). בנוסף, עד עכשיו מנסים חובבי המטאל בישראל להבין למה לא היו מסכים שיעזרו לקהל בגני יהושוע לראות את ההופעה. הגיע הזמן להתקדם למאה ה-21. לא יכול להיות שבשנת 2010 אנשים יקנו כרטיסים למקומות מהם לא רואים את הבמה.