ההופעה של ג'ואן ארמטריידינג אמש בבנימינה היתה ערב נחמד של מוזיקה טובה. כמו לשבת בפאב החביב עליכם עם זמרת בלוז-רוק-פולק בעלת שם עולמי, שמבצעת את מיטב הרפרטואר שלה וגם כמה שירים מהאלבום האחרון. זו לא היתה הופעה מהממת, אבל בהחלט איכותית, ומסתבר שעוד כ-1200 איש חשבו אותו דבר.
הקהל הישראלי זוכר ואוהב אותה
באופן מפתיע, אמפי שוני היה אתמול מלא בקהל חם. מי היה מאמין שכל כך הרבה אנשים יזכרו לטובה את ארמטריידינג, הזמרת השחורה הראשונה שכבשה את מצעדי בריטניה ואמריקה באייטיז, עם להיט וחצי. וזה לא שהיא הפסיקה ליצור לאורך השנים, רק הפסיקה לייצר להיטים. ואנחנו הרי, ברובנו, עם של מצעדים ולהיטים בלבד, לא? זה בסדר, לא צריך להתנצל ולהסביר שיש אצלנו גם כאלה שמכירים ואוהבים מוזיקה איכותית.
ארמטריידינג, מבחינתה, מודעת היטב למצבה, ובאמצע ההופעה, אחרי שני שירים ברצף מאלבומה האחרון "This Charming Life", שמאוד מצליח כרגע במצעדי הבלוז בארה"ב, היא התנצלה ואמרה שהיא יודעת שאנחנו לא מכירים את השירים הללו, אבל את השיר הבא כולם כבר יכירו.
סולואים שמצדיקים את הצלחתה במצעד הבלוז באמריקה
כשהיא עולה בהתחלה, לובשת כולה שחורים, לוקח לה בדיוק שיר אחד, "Show Some Emotion", כדי להשתחרר ולצאת מהקיפאון של תחילת הופעה. השיר השני היה בלוז יפהפה בשם "Somethings gotta blow", מתוך אלבומה הלפני אחרון "Into The Blues", ביצוע משוכלל עם סולואים של הגיטרה והקלידים, שמצדיקים את הצלחתה במצעד הבלוז האמריקאי בשנים האחרונות. בכלל, נשמע שכיום הקול של ארמטריידינג בהחלט מתאים יותר לבלוז מאשר לפופ.
אחריו ארמטריידינג הורידה את הגיטרה, בירכה בערב טוב, והרגישה הרבה יותר משוחררת עם "All the Way from America", שהצליח להזיז את הקהל, להצטרף לשירה ולהרים ידיים. בין רגעים בלוזיים נעימים וגיטרות מייללות, ארמטריידינג מבצעת גם בלדות קיטש דביקות כמו "love love love" ו-"Woman In Love", במהלכו נעלמה גיטרת הבס ומכאן והלאה חזרה ושוב נמוגה לסירוגין במהלך ההופעה. זה לא הפריע לקהל, או לארמטריידינג לנגן בגיטרה או לטייל בין הקולות הגבוהים והנמוכים בשירה.
"מה אני מבלבלת לכם את המוח?!"
רגע ספק משעשע ספק מביך נרשם כאשר ארמטריידינג החלה את שיר הנושא מאלבומה האחרון "This Charming Life", ואז לפתע הפסיקה. "מה אני מבלבלת לכם את המוח, ושרה את המילים הלא נכונות?!", היא התנצלה בחיוך נבוך. עוד בדיחה קטנה עם הקהל והשיר מתחיל מהתחלה, הפעם כנראה עם המילים הנכונות. כמה פעמים בחיים ראיתם אמן עוצר שיר באמצע הופעה ומודה שהוא התבלבל במילים?
בתבונה רבה פיזרה ארמטריידינג את להיטיה הותיקים בצורה שווה לאורך המופע, בין שיריה החדשים והפחות מוכרים. כך שגם מי שלא בקיא ברפרטואר שלה יכול להגיד לעצמו כל כמה שירים "אה, גם את זה אני מכיר", ומיד להצטרף למקהלה עם הידיים באוויר. היא ביצעה את "Love and Affection" ,"Me Myself I", וגם את להיט האהבה "The Weakness In me", בעל הפרשנויות המגוונות, שגרם לכל הזוגות בקהל להיצמד אחד לשני.
"Drop the Pilot" בהדרן, כמובן
בסיום אמרה ארמטריידינג באלגנטיות "עכשיו זה הקטע שאנחנו יורדים מהבמה, ואתם צועקים לנו לחזור, ואז אנחנו חוזרים, נכון? אז בואו נדלג על הקטע שאנחנו יורדים ועולים חזרה, פשוט תצעקו ואנחנו נתחיל לנגן". הקהל כמובן שיתף פעולה והתחיל לצעוק, ורק חרק מעופף שקפץ לראשה של ארמטריידינג והתעקש להישאר על הבמה, עיכב את חידוש המופע. לאחר שסולק, קיבלנו בהדרן את "Willow" השקט בביצוע קסום ושקט מהרגיל, ולאחריו הלהיט הענק מהאייטיז "Drop the Pilot", שכולם חיכו לו כדי לקפוץ על הרגליים (סוף סוף).
כך הסתיימה הופעה נחמדה., שכללה קצת בלוז, קצת קיטש, שירים מוכרים עם להקה וזמרת ששרה יפה ומנגנת ונשמעת טוב, גם אחרי 35 שנה. יופי של ערב שישי קלאסי להעביר על כוס בירה.