הרומן שלי עם בריטני ספירס התחיל אי שם עם פריצתה בשנת 1998. מאז הוא רק התגבר עד שהגיע סיבוב ההופעות הקודם שלה "Femme Fatale" בו נכחתי באמסטרדם, הולנד. על החווייה מההופעה ההיא כתבתי בביקורת שהסתיימה בהחלטה שעל סיבוב ההופעות הבא שלה אני אדלג. אבל כמו עם אהבות אמיתיות, הצורך העז לצפות במי שתמיד תהיה אחת מכוכבות הפופ הגדולות ביותר בהיסטוריה, הוא בלתי נשלט. לכן ארזתי את חפציי, ולאחר 16 שעות טיסה הגעתי ללאס ווגאס, כדי לחזות בסיבוב ההופעות החדש של בריטני, "Piece Of Me".
השתלטה על עיר החטאים
מספיק להיות בווגאס כחצי דקה כדי להבין שהיא השתלטה על העיר. בכל מקום תצליחו לזהות שיר שלה ברדיו, פוסטר ענק מקבל את העוברים והשבים ברחוב הראשי של המלונות ויש הרגשה שהגעתם ל"לאס בריטני", וזו בהחלט עיר שהייתי רוצה לגור בה.
בריטני ספירס, המופע המלא בלאס וגאס
עם מעט חששות בלב אך עם המון אמונה ותקווה, הגעתי לכניסה לאולם ה"הפלאנט הוליווד", שהפך בתקופה האחרונה למקדש ומוזיאון לדת הבריטניזם. כל המסכים באזור משדרים ללא הפסקה את כל עשרות הקליפים מהקריירה של ספירס, התלבושות האייקוניות כמו חליפת הלייטקס האדומה מ-"Oops I id Iy Again"', מדי הדיילת מ-"Toxic" ובגדי הקרקס מ-"Circus" קידמו את פני המעריצים, שחצו את כל הגילאים והמגזרים. בין אם את מעריצה פנאטית עם בלונד בריטני בשיער או משפחה אמריקאית שבאה לבלות בין שלל המופעים בווגאס, כולם התכנסו כדי לדעת מה קורה עם בריטני.
המתח והתרגשות היו בשיאם כשהגעתי לאזור ה"גולדן רינג" הנחשק באולם, שהיה גדוש ועמוס ב"צבא בריטני", אשר פצח בצרחות אהבה ככל שהשעון על המסכים הגיע לדקות האחרונות של הספירה לאחור.
ואז זה קרה. מתוך כדור עצום, יורדת בריטני מהתקרה, כשברקע הסינגל "Work Bitch" מאלבומה האחרון, והקהל באקסטזה. כשאתה במרחק של חמישה מטרים ממי שהייתה האלילה שלך, התחושה היא חוץ גופית.היא חזרה. רזה מתמיד, ונראית מצוין, מחליפה תלבושות בקצב מסחרר ורוקדת. כן רוקדת. נכון, לא מדובר באותה בריטני בת ה-19 שקרעה את הבמה והתפרסמה לא רק בזכות שיריה אלא גם בזכות היותה רקדנית מדהימה. אבל בניגוד לסיבוב ההופעות הקודם, היא שם. היא ממש רוצה להיות על הבמה, והיא שבה להיות פרפורמרית מצוינת.
חגיגה אמיתית של 17 שנות קריירה
להיט אחר להיט, בריטני מדלגת בין כל האלבומים בקריירה שלה. ממשיכה עם "Womanizer" המחשמל, "Baby One More Time" הקלאסי בעיבוד קצבי וחדשני יותר, דרך ביצוע מצוין ל-"Gimme More", שגואל אותה מאותה הופעה מביכה מ-2007. ההופעה מתקתקת ומדובר בחגיגה אמיתית של 17 שנות קריירה. בריטני מרגשת בביצוע שקט ומדהים ל-"Lucky" וההתעקשות שלה להכניס להופעה את "Alien" מהאלבום האחרון הייתה מוצדקת. אך באופן מוזר, מישהו בהפקה החליט לסגור את ההופעה בדיוק כמו בסיבוב הקודם עם השיר "Till The World Ends". זה אמנם שיר מצוין, אבל כבר עשית את זה, אז למה שוב?
התפאורה נוצצת כיאה לעיר החטאים, הרקדנים מפגינים וירטואוזיות מהפנטת, התאורה והאפקטים לא מאכזבים, ומעצימים את בריטני שעומדת במרכז ומשתמשת בכל חלל הבמה כדי שכולם יקחו "Piece" ממנה.
אבל, וזה האבל הראשון מבין שניים והקטן יותר, בעולם בו ביונסה ממציאה מחדש את אמנות הפרפורמנס בכל הופעה קטנה (טקס ה-VMA) כגדולה (סיבוב ההופעות האחרון והמצליח), כשליידי גאגא משתוללת, מתאבדת ומקיאה על הבמה (מילולית), כשקייטי פרי וריאנה הופכות את סיבוב ההופעות שלהן לאירוע מרשים (לא כולל פה בישראל), מנהליה של בריטני הלכו לכיוון האחר, לטוב ולרע. הם לקחו את בריטני למקום הקטן יותר, המשפחתי, לחווית פופ לכל המשפחה, שלאו דווקא רק מיועדת ל"צבא בריטני".
אין פה חדשנות, אין פה סיכונים
מהצד הטוב, כל מי שאוהב פופ ייהנה, בהבטחה. מהצד הפחות טוב, אין פה חדשנות, אין פה סיכונים, בריטני עושה את מה שהיא יודעת לעשות ולא יוצאת מהקומפרט זון שלה. ההופעה, שארכה שעה וחצי, הייתה חוויית בידור קלילה וכיפית שחובה לראות אם אתם באזור החוף המערבי של ארה"ב. אם אתם לא, אולי שווה להמתין לסיבוב העולמי הבא.
האבל השני הוא אבל הרבה יותר גדול והרבה יותר משמעותי. אמנם בריטני ממש רוקדת ונעזרת בפלייבק מושלם (תפסיקו להיות מופתעים, כך זה היה תמיד), אבל ממרחק של כמה מטרים בודדים, זכיתי לראות את פניה האמיתיות ולהסתכל בעיניה. למרות ניסיונותיי, ותאמינו לי שניסיתי, בריטני לא הסתכלה אליי. ולא רק אליי, היא לא הסתכלה אל אף אחד מהקהל בעיניים. היא לא חיפשה נקודות מבט בין ההמון, לא יצרה קשר אישי ואינטימי עם המעריצים שלא חדלו מללעודד אותה ולצרוח בשמה.
לפני שתגידו, איך אפשר ליצור אינטימיות עם קהל כה עצום, מספיק לראות חצי דקה מביונסה כדי להבין מה זה קשר אינטימי. כשאתה רואה הופעה של ביונסה, אפילו אם זה בוידאו, היא מצליחה לגרום לך להבין שהיא שם בשבילך, היא שרה כדי שאתה תשמע אותה, היא רוקדת כדי שאתה תראה אותה. בהופעתה בווגאס, לבריטני זה היה חסר. גם כשהיא דיברה לקהל, והיו מעט מקרים כאלו בהופעה, זה היה נראה כאילו היא מקריאה מתסריט, וחבל.
בשורה תחתונה הפאן הוא אדיר. המופע מיועד לכולם, וזה בדיוק קיסמו אך גם נמצא בעוכריו. בין אם קנית את אלבומיה, כולל את אלבומי האוסף, ובין אם עברת בין המלונות בווגאס ואמרת לעצמך "יאללה, נראה את בריטני", כולם יהנו מחגיגה של אחת מכוכבות הפופ הגדולות בהיסטוריה.