הצמד הבריטי "זירו 7" יכול לרשום לעצמו שני ניצחונות קטנים ב"קרב" הצמוד עם ההרכב "אייר", שכולם אוהבים להשוות בינהhם. ראשית כל, ההופעה של זירו 7 הייתה בסך הכל מהנה' יחסית לצמד צ'יל אלקטרוני שכוחו בעיקר במעבדות אולפן סגורות. בעוד "אייר" שביקרו כאן לפני כשנה השאירו טעם מר בפה אחרי הופעה עלובה' המופע של זירו 7 היה מקצועי גם אם רחוק מלרגש, להיות מושלם או אפילו קרוב לזה.
נצחון כפול על Air
שנית, האלבום החדש של זירו 7, "Yeah Ghost", שיצא לא מזמן, ושממנו הורכבה רוב ההופעה, מסתמן כאלבום קומוניקטיבי ויעיל, הרבה יותר מהחדש של "אייר". עד כאן הניצחונות מול האחים הצרפתים, אבל גם בכל פרמטר אחר זירו 7 נתנו הופעה מהנה למידי עבור מי שבא ליהנות מסוג הז'אנר הזה שברוב המקרים ההנאה ממנו מקסימאלית בעיקר במערכת ביתית.
המופע נפתח בחימום של קולולוש ובעשרה ל-23:00 עלו לבמה הנרי בינס וסאם הארדקר עם נגני הליווי, לבושים בחליפות לבנות, מראה מעט שחוק ולא מחמיא. אחרי פתיחה אינסטרומנטאלית, החלה אבימרו סוט, שהחליפה במופע את אסקה, שמשתתפת באלבום החדש, לשיר את "Mr. Mcgee". לזכותם של זירו 7 יאמר שהם יודעים לבחור היטב את הזמרות שלהם, בכפפות של משי ממש. הקול של סוט מזכיר מצד אחד זמרות שחורות עם קול חזק כגון טינה טרנר ומצד שני יש בו עדינות נוסח סקיי אדוארדס ממורצ'יבה למשל.
צמד זמרות דומיננטיות
גם הזמרת השניה,אוליביה צ'ייני, שהופיעה עם שמלה לבנה וגיטרה, היא זמרת טובה עם קול נעים, שמזכיר מגוון זמרות החל מזמרות-עם כמו ג'ון באאז, זמרות איריות למיניהן ועד לזמרות עדינות יותר או המלאכיות של השנים האחרונות.
בגדול אפשר לחלק את המופע לשניים: הראשון הוא החלק של הצמד, שכיאה לטכנאיי מחשב מיומנים, שלטו בפעלולים מגוונים, ושלל דגימות למיניהן, כשהצליל הוא בעיקר מתוכנת, קר ולא מרגש, אם כי רקיד ומקפיץ, כשחלק מהקהל, בעיקר זה הקרוב לבמה ניצל זאת היטב.
"Ghost Symbol" בביצוע מושלם
כזה היה למשל הקטע "Ghost Symbol", הקטע האלקטרוני המעולה מתוך האלבום החדש שמתכתב עם מאסיב אטאק (ודי מעתיק מהם ללא בושה). במערכת ביתית נשמע הקטע הזה מושלם, וגם בהופעה עצמה הוא לא סבל מחיסרון כלשהו, מלבד ניסיון פאתטי ומיותר של אחד מחברי הצמד לרקוד כמו רובוט.
החלק השני במופע הוא הופעה "רגילה", לכאורה של שתי הזמרות, כשהמופע יכול היה באותה מידה לקבל כותרת אחרת, ללא כל קשר להרכב "זירו 7" עצמו. השתיים נתנו הופעה טובה, כל אחת עם גוון הקול המיוחד לה. הן כאן ככל הנראה בכדי לצאת בעתיד הקרוב בקריירת סולו כפי שעשתה זאת סיאה, הזמרת האוסטרלית המוכשרת, שזכורה לטובה מהקטעים המוצלחים בהיסטוריה של ההרכב.
הבנות ניצחו את הבנים
חסרונה של סיאה הורגש והיא הייתה יכולה לשדרג את המופע עוד יותר, אבל אין תלונות כלפי סוט וצ'ייני שעשו את המיטב ויכולות לעבוד בשקט על חומרים מקוריים לאלבומי בכורה משלהן. "In the Waiting Line" זכה לגרסה שונה מעט (במקור של סופי בארקר) וגם "Destiny" הקטע המוכר יותר והמוצלח של ההרכב (שבמקור שרו סיאה ובארקר) זכה לגרסה מוצלחת, שהיוותה אולי את שיאו של הערב.
נקודה בעייתית במופע היא חוסר החיבור הממשי בין שני החלקים, זה של האלקטרוני וזה בו כיכבו הזמרות, שנשמעו קצת תלושים זה מזה. בקרב מול "Air" זירו 7 זכו אומנם זכו, אך מול צמד הזמרות, שבלעדיהן המופע יתקשה להתקיים, התוצאה היא זירו: וואן לטובת הבנות.
Zero 7- בהופעה- האנגר 11 , מוצאי שבת 21נ בנובמבר 2009
