גם עוד ארבעים שנה, כשאביתר בנאי יהיה בן 80, עדיין יצעקו לו בהופעות לשיר שירים מהאלבום הראשון. וגם אז, הוא יגניב חיוך מתחת לכיפה שחורה וזקן (או שלא) ויביט מובך אל מול הקהל. זו גם תמשיך להיות השאלה הקבועה בכל הראיונות שהוא ייתן לתקשורת עד לביאת המשיח - והוא ימשיך להסביר, ואנחנו נבין אותו, אבל עדיין נתפלל, כל אחד לאלוהים שלו, שאביתר יחליט בהופעה הבאה לשיר את "תיאטרון רוסי".
זאת הבעיה עם אהבה ראשונה. לא משנה כמה טובות יבואו אלה שאחריה. "החתך הראשון הוא תמיד העמוק ביותר", כמאמר המשורר, והמקרה של בנאי לא שונה. הוא השתנה מאז, הוא התבגר מאז. הוא הוציא כמה אלבומים מעולים וכתב כמה שירים מדהימים, שעולים בהרבה על הניסיון הבוסרי הראשון שלו בעולם המוזיקה. הקול שלו מפיל הרבה יותר מאשר לפני 16 שנה (יירחם השם!), כשהאלבום הראשון והמופתי שלו הגיח לעולם - ובכל זאת, המשפטים שנשמעו הכי הרבה בפקק הנוראי ביציאה מהחניה בשוני היו "אני לא מאמינה שהוא לא שר את 'אבות ובנים' בהופעות", או "מה, הוא לא עושה בהופעות את 'מתי נתנשק' יותר?".
והנה, נפלתי בעצמי לבור שהתראתי ממנו והתחלתי את ביקורת ההופעה של אביתר בנאי בשתי פסקאות על האלבום הכי פחות רלוונטי לסיקור המופע. לצורך השוואה, על כל שיר מהאלבום הראשון היו חמישה מהאלבום החדש. סך הכל היו 22 שירים, שנעטפו בקדושת ליל חמישי בפאתי בנימינה. התאורה המינימליסטית, הסאונד העדין, העיבודים הנוגים (לרוב) - כולם לקחו את הקהל, ביודעין או שלא, למקום של תפילה.
כאילו שהשירים החדשים היו שם תמיד
מאיר אריאל ז"ל היה מבקש מהקהל לקבל את השירים החדשים בהופעה כפי שהיו מקבלים עולה חדש. אביתר בנאי לא צריך לבקש מהקהל לעשות קליטת עלייה. כמעט כל השירים מהאלבום החדש בוצעו אמש והתחושה הייתה כאילו השירים האלה היו שם תמיד. גם כאשר כאבא לחמישה הוא שר על "ילדים". לעומת זאת, כמו בהפוך על הפוך, "כלום לא עצוב" הקלאסי הוצג בעיבוד אוונגרדי, שחרג לחלוטין מכללי טקס התפילה, והרגיש כמו שיר חדש לחלוטין.
יכול להיות שעוד מוקדם לקבוע אם האלבום האחרון של בנאי, "יפה כלבנה", הוא יצירת מופת כמו האלבום הקודם "לילה כיום יאיר" או כמו אותו אלבום ראשון "מקולל". מה שבטוח הוא שאנחנו זוכים לראות את אחד מגדולי אומנינו עובר מטמורפוזה קסומה מול עינינו. ולא מדובר בחזרה בתשובה, בהכרח, אלא על ההתפתחות המוזיקלית וההתמקצעות כמבצע. הקול של בנאי מדהים, וניתן להגיד, שלאחר מותו של יוסי בנאי ז"ל, לאביתר יש את הקול הכי יפה במשפחה. להבדיל מיוסי, שניחן בקול אלוהי מלידה, אפשר לחוש שאביתר "עובד" בלהיות זמר טוב. חלק מהקסם של אותו אלבום ראשון היה הבוסריות שלו כמבצע, ואילו הרבה ממה שהופך את ההופעה שלו כיום לחוויה מוזיקלית שלמה, היא הרצינות וההשקעה שלו בהעברת המוזיקה והטקסטים לקהל.
הביצוע ל"כשזה עמוק" היה שווה את מחיר הכרטיס
כמה מרגעי השיא בהופעה מגיעים, במפתיע, דווקא לא בשירים שלו. הביצוע המרגש ל"כשזה עמוק", עם יהוא ירון המצויין בתפקיד ענבל פרלמוטר ז"ל, היה שווה בעצמו את מחיר הכרטיס. העיבוד הצליח לתת כבוד למקור מצד אחד, ומצד שני להתכתב עם הרוק הפרוגרסיבי הבריטי של שנות השבעים. כן, באמת - טוני בנקס מג'נסיס לא מבין איך הוא נולד מחדש בתוך הקלידים של רועי חרמון. גם הביצוע של "חתונה לבנה" שכבר הפך למזוהה עם בנאי, אולי אף כמעט כמו שהוא מזוהה עם שלום חנוך, היה מעולה, וגם בו אפשר היה למצוא השפעות פינק פלוידיות בגיטרה של מוטי ביקובסקי. מעניין מה היה חושב על זה רוג'ר ווטרס.
ההדרן הראשון מתחיל ב"שלוש תנועות" האינסטרומנטלי, שבנאי מציג כ"שיר דומה לתיאטרון רוסי". לא ברור אם זה נאמר בציניות לא אופיינית, או שפשוט צריך להיות אמן ברמת הרגישות של בנאי בשביל למצוא קווי השקה בין שירי הכמיהה הקדושים שלו מהשנים האחרונות לשירים המלוכלכים שלו מסוף הניינטיז. בכל מקרה, לפי הניצוץ בעיניים של הזוגות הצעירים שהגיעו במיוחד לשוני בשביל לשמוע את הקסם שלו - מאוד יכול להיות שעוד ארבעים שנה, כשאביתר בנאי יהיה בן 80, אנשים יצעקו לו לבצע את "יפה כלבנה". מאוד יכול להיות.
רשימת השירים: יפה כלבנה, עד, ילדים, יש לי סיכוי, נער, אבא, שאו שערים, גנב, אותיות פורחות באויר, תל אביב, תחרות כלבים, כלום לא עצוב, כשזה עמוק, לילה כיום יאיר, עד מחר, שביר, הדרנים: שלוש תנועות, I LOVE YOU, חתונה לבנה, יש שמיים מעליי, מתנות, אב הרחמן.
