הופעות קיץ 2015 - כל העדכונים והפרטים החשובים
אוהבי המוזיקה הברזילאית בארץ לא ידעו את נפשם מרוב התרגשות למשמע הבשורה על בואו של צמד נדיר למחוזותינו. שני מוזיקאי-על, חברי נפש, דמויות משמעותיות בהיסטוריה התרבותית של ברזיל ובעולם התרבות בכלל: קייטנו ולוזו וז'ילברטו ז'יל. ככל הנראה, רבים יזהו את ולוזו כ"זה ששר את קוקורוקוקו פלומה ב'דבר אליה' של אלומודובר", ואת ז'יל כשר התרבות לשעבר של ארץ האהבה, הקרנבל והכדורגל. אחרים יכירו אותם כמייסדי הטרופיקליה - תנועה חברתית שקמה בסוף שנות השישים בברזיל, שמטרתה היתה איחוד העם דרך מוזיקה פופולרית בימי הדיכוי של המשטר הצבאי. השניים הודיעו על חגיגות 50 שנות חברות וקריירה, והנה - שמה של תל אביב התנוסס בגאון ברשימת הערים שנכללו בטור סובב אירופה, שנמשך כ-5 שבועות. זה לא היה מרגש עד כדי כך אלמלא היה מדובר בסיבוב ההופעות הראשון שלהם יחד מזה עשרים שנה, ובדיוק בגלל זה נסעתי לאמסטרדם להופעה שפתחה את הטור.
אולם הקונצרטחבאו המפורסם היה מלא בנפילים הולנדים וניגוני פורטוגזית (רק תגידו לברזילאים "קייטנו" או "ז'יל" והם שם, בכל מקום בעולם). כמעט כל מי שנכנס התרגש למראה שתי הגיטרות הקלאסיות שהמתינו בסבלנות על הבמה, לצד שני כסאות בלבד. האורות כבו, ובני ה-72 עלו משני צדי הבמה בגב זקוף וחיוך גדול. מהפריטה הראשונה היה ברור שעומד להיות ערב בלתי רגיל. כפי שניתן לפרש פחות או יותר מהפרסומים, ההופעה של קייטנו ולוזו וז'ילברטו ז'יל היא מעין סקירה היסטורית-מוזיקלית שלהם: שירים מימי צמיחת הטרופיקליה ותחילת הקריירה; שירי כאב ותקווה שנוצרו בתקופת שהותם בלונדון (אליה הוגלו ב-1969 על ידי המשטר הצבאי בברזיל, בעקבות פעילותם החברתית-אמנותית); להיטים מאלבומי הסולו או המשותפים המאוחרים יותר, ואפילו כמה שירים ממדינות שכנות דוברות ספרדית (לרשימה הסתנן גם להיט איטלקי מפתיע). כל התמהיל הזה נפרש על פני כמעט שעתיים של ביצועים אקוסטיים - נוגים לצד אנרגטיים, ביחד ולחוד.
חווית ההופעה נעה בין האזנה וצפייה מהופנטת לרגעי אקסטזה. כל תו שהפיקו היה מלווה בעונג גדול, וככל שהתקדמה ההופעה התברר עד כמה הם השתבחו עם השנים. ז'ילברטו ז'יל, מעבר להיותו זמר נפלא, הוא גיטריסט יוצא מן הכלל ומנגן תפקידים מעוררי השתאות. קולו של ולוזו עשה זאת גם הפעם, וטייל לגבהים בלתי נתפסים. על כל אלה נוספת יכולת ההבעה יוצאת הדופן של שניהם, שמבטלת כמעט לחלוטין את מחסום השפה כשהם שרים.
הסטליסט היה מגוון, מלבד רצף ארוך של שירים שקטים שדי נשמעו אותו הדבר - הסכנה היחידה במופע מהסוג הזה. בשאר הזמן נדדו ז'יל ו-ולוזו בין סגנונות ומקצבים, והראו שגם ללא כל ליווי של להקה או כלי הקשה, השירים הכי גדולים שלהם נותרים גדולים כשהיו. בין הביצועים המוצלחים בלטו "Tropicália" של ולוזו ו-"Expresso 2222" של ז'יל, שהביאו את הקהל להצטרף עד שקירות האולם רעדו; "Tonada de Luna Llena", שיר קסום של סימון דיאז הונצואלי שקייטנו מבצע כבר שנים, שלא הותיר עין אחת יבשה; "Andar Com Fé" ("הליכה באמונה") של ז'יל, אחד משיאי הערב; ו"Toda Menina Baiana" מלא הגרוב, שסיפק תקרית משעשעת (שנדמה היה שהיא חלק מהתכנית אך למעשה ממש לא) - במהלכה עובדת המקום עלתה לפתע לבמה בהליכה מלכותית ודרמטית, לבושה שמלה גדולה ולבנה, ובירכה את השניים לשלום (היא, אגב, כבר לא עובדת המקום למרבה הצער).
בפעמים המעטות שדיברו אל הקהל הם היו חינניים ומקסימים, מלאי חוש הומור, שלווים וקורנים מאהבה למוזיקה ולמאזיניה. הנוכחים באולם החזירו להם את אותה האהבה - בשירים המוכרים הצטרפו במלוא גרונם וכוחם, ובסוף ההופעה פשוט לא נתנו להם לרדת מהבמה. אחרי ההדרן הם "נאלצו" לשוב להדרן נוסף, לא מתוכנן, שהביא סיום שכולו קתרזיס עם שניים מהשירים האהובים ביותר שלהם – "O Leãozinho" ("האריה הקטן") של ולוזו, ו"Domingo No Parque" ("יום ראשון בפארק") של ז'יל.
"שני חברים, מאה שנים של מוזיקה" היא הופעה נפלאה גם עבור מעריצים אדוקים של קייטנו ולוזו וז'ילברטו ז'יל, וגם עבור חובבי מוזיקה ברזילאית שלא בהכרח בקיאים בדיסקוגרפיה שלהם. השניים האלה עברו כל כך הרבה יחד, חיים מלאי ריגושים, משברים, הצלחות, ניסיונות, געגועים - ויצירה פורה שלא פוסקת עד היום. לראות אותם על במה אחת זו חוויה מרגשת מאין כמותה.