סיבוב ההופעות הנוכחי של U2, שהתחיל לפני שבוע בשתי הופעות באצטדיון הקאמפ נואו בברצלונה הגיע השבוע לסאן סירו במילאנו, יומיים רצופים מול כ-160 אלף איש סך הכל. המופע החדש מוכיח ש-U2 ממשיכים לקחת את הופעות הענק שלהם צעד נוסף קדימה עם "U2 360".
הרעיון הוא להופיע מול אצטדיון מלא כשהקהל מקיף את הלהקה ב-360 מעלות. לשם כך נבנתה במת ענק שהיא אירוע בפני עצמו. מעין יצור מרובע רגליים, המזכיר תמנון או תחנת חלל. בתוך הבמה שבמרכז האצטדיון נמצאת במה נוספת, עגולה, עליה מנגנת הלהקה. סביבה מעגל במה חיצוני בתוך הקהל, אליו מטיילים חברי הלהקה באמצעות גשרים מסתובבים, שנפתחים בכיוונים שונים. מסכי הענק שמעל הבמה מסתובבים ב360 מעלות. כל זרוע של הבמה כוללת עשרות רמקולים תלויים. הכל במטרה שכולם יראו וישמעו היטב, גם מי שיושב במקומות הזולים והרחוקים.
3 שלדים של המפלצת הזו מסתובבים כרגע באירופה, כיוון שתהליך הבניה לוקח מספר ימים. על במה אחת הלהקה מופיעה, השנייה נבנית במקביל ביעד ההופעות הבא והשלישית משונעת ליעד שלישי. לדוגמה, עוד בטרם ההופעה הראשונה בברצלונה כבר התחילו להקים את הבמה במילאנו, וכל זה במטרה שהסיבוב יימשך פרק זמן סביר. ברמה הכלכלית מאפשר ה"360" למכור עוד מקומות ישיבה, שנתפסים בדרך כלל על ידי אחורי הבמה. כמובן שהסיבוב הנוכחי נמכר היטב עוד בטרם שמע הקהל שיר אחד מהאלבום החדש של הלהקה "No Line On The Horizon".
ביקור בשני הערבים אפשר לבדוק איך זה מרגיש גם מהיציע וגם בתוך המעגל הפנימי. רגע לפני שהלהקה עלתה לבמה התנגן מהרמקולים "space oddity" של דיויד בואי ובסופו עלו דה אדג', אדם קלייטון ולארי מולן ג'ונייר והתחילו לנגן את "Breathe" אחד השירים הטובים מהאלבום החדש . אחרי כחצי דקה בונו דופק כניסה ועל האקורד הראשון של השיר נדלקים המסכים ויתר הפנסים בתאום מושלם והמופע יוצא לדרך. מיד אחר כך מגיעים עוד 3 שירים חדשים: שיר הנושא המצוין "No Line On The Horizon", ושני הסינגלים " Get On Your Boots" ו-"Magnificent". מדובר בבחירה אמיצה יחסית שמתקבלת באהדה אצל הקהל. 2 הגשרים מהבמה למרכז המעגל החיצוני נפתחים ובונו, דה אדג' וקלייטון יוצאים להתחכך בהמון.
לפני "Beautiful day" פונה בונו לראשונה לקהל האיטלקי: "תודה על הלילה ותודה על הרבה לילות במילאנו, אלה זמנים קשים ואני יודע שאי אפשר לתקן את זה בלילה אחד, אבל ננסה לתת לכם את הלילה הכי טוב שהיה". על האקורדים האחרונים של השיר הוא משתעשע ומפזם: "האם אני מנשק לכם את התחת? האם אני מנשק טוב?".
"I Still Haven't Found What I'm Looking For" חימם את האווירה, התקבל בשירה אדירה ופתח רצף של שירי נשמה. בונו הוא זמר נשמה גדול וכשהוא עבר במהלך השיר לבצוע של "Stand by me" זה נשמע חלק וטבעי. את "Angel of Harlem" הוא הקדיש למייקל ג'קסון וכלל בתוכו ציטוטים משני שירים שלו: "Don't Stop ‘Til You Get Enough" ו-"Man in the Mirror" כשהוא משתעשע בצעדי ריקוד ג'קסוניים ופלצט. זה העיתוי לומר - הגיע הזמן להירגע קצת עם פסטיבל מייקל ג'קסון. די.
את ההפתעה של הערב סיפק בונו ב"Party girl", בו העלה לבמה את ביתו איב וחגג לה יום הולדת 18 כשהוא מוסיף: "היא ביישנית, כולם במשפחה שלי ביישנים חוץ ממני". במהלך החלק הזה של המופע מערכת התופים מסתובבת ב180 מעלות ואיתה גם יתר חברי הלהקה לטובת הקהל ביציע האחורי, שזכה עד עכשיו לראות את גבם והסתפקו רק במסכים. הקהל מצדו תומך בלהקה ב"Unkwon caller" בשאגות של אוהדי כדורגל.
כיאה ללהקה עם היסטוריה עשירה בלהיטים, בחירת השירים למופע מרתקת ומאתגרת. הרבה להיטים מוצאים את עצמם בחוץ (בעיקר חסרים שירים מהניינטיז), אבל גם המון אחרים בפנים, כולל 7 שירים מהאלבום החדש, שנשמעים טוב יותר בחי ועוד כמה הפתעות שלא זכו לביצועים חיים כבר שנים. אחד כזה הוא "The Unforgettable Fire", שלא נוגן בחי מאז ינואר 1990 ומתקבל בהתרגשות גדולה. זה הזמן לתת לתחנת החלל להמריא. בשלב הזה נדלקים אורות לאורך ארבע הזרועות של הבמה ומסכי לדים ענקיים יורדים ב" City of Blinding Lights" ו-"Vertigo".
הרגע הבעייתי במופע היה שילובו של הסינגל הבא של הלהקה "I'll Go Crazy If I Don't Go Crazy Tonight" בגרסת דאנס חדשה. ברמה הבימתית נרשמת אקסטזה של עבודת תאורה מרשימה והתמקמות של לארי מולן עם קונגוס בתוך הקהל, אבל מדובר בהחלטה מוזרה לקחת שיר, שטרם זכה לביצוע בימתי שקרוב לעצמו, לתוך מיקס שלא מחמיא לו.
מולן חוזר מהקהל ונותן את הפתיח הקלאסי של "Sunday Bloody Sunday" שיחד עם " Pride" מבשר על תחילת פרק ההמנונים במופע. את "MLK", שנכתב למרטין לותר קינג, מקדיש בונו לאונג סן סו קי, לוחמת החופש מבורמה וזוכת פרס נובל לשלום, שכלואה בביתה קרוב לעשרים שנה. על המסכים מוקרנת תמונתה וכתוביות שמספרות את סיפורה. המחווה הופכת למצמררת כשבשיר הבא "Wolk on", שנכתב עבור סו קי עולות ילדות על המעגל החיצוני כשעל פניהן מסיכה בדמותה.
ההפגנה הפוליטית של U2 בעיצומה. הלהקה עוזבת את הבמה לכמה רגעים ועל המסך מוקרן וידיאו של דזמונד טוטו, הכומר הדרום אפריקאי וחתן פרס נובל לשלום, שנותן לקהל הרצאה קצרה על הכוח לשנות של האנשים החופשיים. בונו ממשיך עם ההטפה ומתייחס לראש ממשלת איטליה ברלוסקוני: "אתם בטח יודעים שיש לי עניין עם ראש הממשלה שלכם. האיש הבטיח דברים ולא קיים בנוגע לחובות העולם השלישי ואני רוצה שכולנו נדרוש ממנו לעשות זאת, אני כותב שירים ועדיין יש זמן שברלסקוני יכתוב משהו טוב בכהונה שלו". בסוף הנאום הוא מקדיש לו את "One", שחותם את המופע.
להדרן חוזר בונו עם ז'קט מעוטר בקרני לייזר אדומות (דומה לז'קט איתו עלה אביב גפן בהאנגר 11 לפני 4 שנים), אוחז במיקרופון בצורת הגה שמשתלשל מלמעלה ונתלה עליו לאורך השיר הראשון "Ultraviolet", מתוך "אכטונג בייבי", עוד בחירה מפתיעה ואמיצה מצד הלהקה שלא ניגנה אותו מאז 93'. את המופע סיימו "With or without you" והשיר הטוב באלבום החדש "Moment of surrender", שסגר את אחד המופעים הטובים שרצים כרגע בעולם. ניתן רק לקוות שנזכה לראותו בהמשך השנה בישראל.
U2, מילאנו, 7 ו 8 ביולי 2009
_c.jpg "U2 LIVE 3 (צילום: דרור נחום)")