ארז לב ארי מגשים את החלומות שלו אחד אחרי השני. בהופעת ההשקה של אלבום הבכורה שלו לפני יותר משנתיים הוא אירח את אהוד בנאי, ללא ספק אחת ההשראות הברורות שלו. בקיץ האחרון הוא יצא לסיבוב קצר עם אביתר בנאי והוכיח שיש לו עוד הרבה מה להשמיע ואתמול בערב (שלישי) במופע ההשקה של האלבום החדש והמוצלח שלו "ארגמן", הוא אירח את ברי סחרוף.
בחירה שמעידה על אומץ
הבחירה לארח את בנאי וסחרוף ,דווקא עם יריית הפתיחה של אלבומיו, מעידה לדעתי על אומץ. רבות הושווה לב ארי לשני הענקים הללו, ולהביא אותם לעמוד לצידו על הבמה דווקא ברגעים הגדולים שלו יוצרת בידול ומביאה את קולו המיוחד והשונה, מעבר להגשמת חלומו האישי.
באולם מלא נפתחת ההופעה עם "ביום אקרא" השיר הפותח את "ארגמן" וללא דיבורים מיותרים ממשיכים עם "בעתיד לבוא" מ"שמחת הפרטים הקטנים" שנפתח בנגינה וירטואוזית ארוכה. דווקא בשיר הזה לרגע אחד, הוא נשמע כמו סחרוף יותר מתמיד.
תחושה אינטימית וביתית
במהלך "בוקר טוב" ,בגרסה הרבה יותר מפויסת מאשר באלבום, מצליח לב ארי לקבע את התחושה האינטימית והביתית של ההופעה, עד כדי כך שאחד הצופים, כנראה חבר, ניגש לקדמת הבמה קורא לו ומאותת לו לשלום. עזבו אתכם מליין הופעות ביתיות, לב ארי גורם לכם להרגיש בבית אפילו בבארבי.
"בסוף של יום" גורם להתרגשות של הקהל והוא מלווה בגיטרות שמנסרות את הלילה, ואחריו לריכוך האווירה עולה הנבל תומר בכר אל הבמה לצבוע את "אל תפחד" המופלא ואת "שמחת הפרטים הקטנים", שיר הנושא מאלבום הבכורה.
"אנה אפנה" הופך לקלאסיקה
כיוון שמדובר במופע השקה, יש הרבה חברים ומתארחים, ביניהם גם ז'אן פול זימבריס על התופים ב"רק תאמין" שכתב והלחין אילי אדרי בעקבות שיחת נפש שלו עם לב ארי, וב"פרימיטיביים" במקור של טי בון ברנט.
ב"מלחמה אבודה" על פי טקסט של דוד אבידן הכינור של אורן צור והגיטרה של לב ארי יוצאים למלחמה משלהם וחודרים אל הלב עמוק, מכינים אותו לקבל את "אנה אפנה" שללא ספק הופך להיות נכס צאן ברזל. אפשר לחוש בהתרגשות של הקהל עם הצלילים הראשונים, כולם שרים כמקהלה על חיבוטי נפש ואמונה בעזרת ניסוחיו המדויקים של לב ארי.
בשלב הזה מזכיר לנו הכנר את הסיבה להופעה החגיגית כשהוא מכריז שללב ארי מגיע מזל טוב על הדיסק החדש. לב ארי בצניעות ובהתרגשות שכח להזכיר את זה, וזה אולי הדבר שחסר קצת בהופעה: הקהל צמא לשמוע את לב ארי מדבר, משתף דווקא בגלל האווירה האינטימית שנוצרה אבל הוא ממעט לעשות זאת. מתרכז בלתת למוזיקה שלו לדבר במקומו.
"אני מפנטז על הרגע הזה כבר כמה שנים", הוא מכריז, "ואני מאוד מתרגש להזמין לבמה את ברי סחרוף". ואז, כמו בחלומות הרטובים ביותר שלו, ההרכב יורד מהבמה, וסחרוף ולב ארי נשארים לבד לשיר את "נפתלי הדג". השיר יושב כל כך טוב על לב ארי עד שלדעתי הוא חייב לאמץ אותו כקאוור קבוע בהופעותיו. הנוכחות של סחרוף כרגיל כובשת וניכר כי לב ארי מתרגש. בכל זאת, לא כל יום ברי סחרוף עושה לך קול שני.
חגיגה ב"לב שלם" ו"עיר של קיץ"
ההרכב (יהודה מונסונגו- תופים, אריאל אביזוב- גיטרות, עמוס פרידמן-בס, אורן צור-כינור) חוזר לבמה ל"לב שלם" ול"עיר של קיץ" של סחרוף, שהופכים לחגיגה אמיתית. סחרוף מברך את לב ארי, מצטרף אליו ל"צדק" ויורד.
לב ארי, שמתלבט בקול רם איך ממשיכים אחרי סחרוף, מרגש עם "מה אעשה" בליווי בס ונבל בלבד, ועם "דבר איתי", שהקהל מגיב אליו היטב, ואז מזמין את פטריק סבג (סמפלרים) ואת סחרוף לשוב לביצוע "ארגמן". למרות החשש שהתרגום של השיר הזה להופעה יאבד מהאווירה החללית שלו, נוצר על הבמה עושר של צלילים שבו חסר רק הנבל, פשוט יופי מחשמל.
הופעה נהדרת לפתוח איתה את השנה החדשה
לב ארי וההרכב יורדים וחוזרים להדרן, שנפתח עם ב"בוא יומי" בליווי גיטרה וכינור בלבד. סחרוף, סבג וההרכב כולו חוזרים לתת בראש עם "ליבבתיני", שלטעמי מאבד כאן קצת מכוחו, אולי בגלל שמיד אחריו מגיע הסיום החזק עם "עיר מקלט" בגירסה של סחרוף. הבחירה לסיים את ההופעה סופית עם שיר שאינו של לב ארי קצת מוזרה. למרות שמדובר פה בסגירת מעגל סמלית עם שני האבות הרוחניים ,בנאי וסחרוף, הקהל, כך נדמה, היה מעדיף לסיים עם טעם שלו, עם טעם של עוד.
כך או כך, ההופעה הזו היתה דרך משובחת להתחיל את השנה החדשה. אפשר לקוות שהשנה הבאה תהיה מלאה במוזיקה טובה, עשירה ומעניינת, לפחות כמו זו שהייתה במופע ההשקה החדש של לב ארי.
