דני סנדרסון בפסטיבל הפסנתר

פסנתר אצלו זה לא מלידה. סנדרסון | צילום : רועי ברקוביץ'

"לא ידענו מה לעשות". מאיה רוטמן | צילום : רועי ברקוביץ'

"אם בחיים לא נאהב" יותם בן חורין | צילום : רועי ברקוביץ'

זה לא יהודה קיסר. זה כפיר בן ליש | צילום : רועי ברקוביץ'

כינור שקולע בול. אדם מדר | צילום : רועי ברקוביץ'

סט אקוסטי. שי וצר | צילום : רועי ברקוביץ'

עבור דני סנדרסון היווה פסטיבל הפסנתר כר נוח להעלות מופע אנפלאגד, שהיה יותר מאשר ביצועים מבוססי פסנתר לשיריו. זה גם לא היה ערב שכולו "מיטב הלהיטים" - כמחצית מהמופע הורכבה משירי האלבום האחרון של סנדרסון "לא יפריד דבר". ביניהם צצו בעיקר להיטים של כוורת וגזוז, מהזן הרך והמלודי יותר, ופה ושם שירים מקריירת הסולו, שרובם, העיד סנדרסון, נכתבו על פסנתר. התוצאה היתה חיבור מיוחד בין שירים שנולדו בשנות ה-70' לכאלה מהשנים האחרונות, אצל אותו אמן, כ-40 שנה אחרי.

הרמוניות קוליות יפות של הרכב מגובש

סנדרסון ישב עם פסנתר כנף ובהמשך עם פסנתר חשמלי בצד הבמה, ואיפשר לחמשת שותפיו לתפוס את כל שאר המקום, ובכך יצר חבורה שהקהל נחשף אליה במקביל, ולא רק אליו כזמר סולן שעומד באמצע. יותם בן חורין ניגן בבס אקוסטית, שי וצר הצטייד בסט תופים מיוחד, אדם מדר, "השד", הביא איתו את המנדולינה, הגיטרה הקטנה, החצוצרה והכינור וכהרגלו העניק למופע עושר צלילי. מאיה רוטמן התיישבה בנינוחות על משבצת הבחורה בהרכב של סנדרסון וכפיר בן ליש הנצחי היה טוב מתמיד, בשירה, גיטרה ומפוחית.

דני סנדרסון פסנתר להקה (צילום: רועי ברקוביץ') — נותן לנגנים פוקוס דומה לשלו. דני סנדרסון והלהקה במופע אנפלאגד בפסטיבל הפסנתר | צילום: רועי ברקוביץ'

בלטו במופע הזה יותר מתמיד ההרמוניות הקוליות המיוחדות שסנדרסון סוחב איתו עוד מימיו בלהקות. אותם שילובי קולות, בהשפעת הביטלס והביץ' בויז, שנשמעו ברור מתמיד על רקע היעדר החשמל. בנוסף, הפורמט האקוסטי, שגורם למילות השירים לקבל דגש, הבליט את העובדה שסנדרסון הוא גם פזמונאי דגול, ושלא בכדי זכה לפרס אקו"ם למפעל חיים דווקא על הטקסטים שלו.

חזר לנגן פסנתר אחרי 25 שנה

היה מרתק לראות את סנדרסון, מגיבורי הגיטרה הותיקים של הרוק המקומי, מנגן במרבית המופע הזה בפסנתר. מעבר לגימיק היתה כאן גם אמירה - בסביבות גיל 60 הוא נשאר עם ראש צעיר, פתוח לשינויים וניסיונות. ניכר היה בסנדרסון שהנגינה בפסנתר, אחרי 25 שנה שלא עשה זאת מול קהל, לא באה לו בקלות כמו הגיטרה, אבל לרווחתו הרשה לעצמו לעבור לכמה שירים לאקוסטית.

דני סנדרסון פסנתר (צילום: רועי ברקוביץ') — מופע שבלטו בו ההרמוניות הקוליות ופזמונאות הסנדרסונית. דני סנדרסון במופע אנפלאגד בפסטיבל הפסנתר | צילום: רועי ברקוביץ'

וכמובן קטעי ההומור הסנדרסוניים המוכרים, שהפעם, כך נדמה, הותאמו במיוחד לשירים במופע. אחרי השיר הראשון ("שלט רחוק"), למשל, סיפר סנדרסון איך התחיל ללמוד לנגן פסנתר בגיל 10 כי ההורים רצו שכאשר הוא יהיה רופא יהיה לו תחביב. אבל אחרי שלוש שנים המורה אמרה שיש לו עתיד גדול דווקא בגיטרה. בהמשך התלונן שמדובר ברהיט שמסתיר את הנוף ומסביר למה יוני רכטר כל כך גבוה.

שירים נדירים כמו "כחול ים תיכון"

הם המשיכו עם "איפה היא עכשיו" ששר כפיר בן ליש, ממנו ל"מדינה קטנה" של כוורת (מדר בגיטרה קטנה), "אל תדברו איתי" ששר בן חורין, עם פתיחה יפה של סנדרסון בפסנתר והכינור המצוין של מדר, שליווה את בן חורין גם ב"שירות עצמי" של כוורת. הפורמט המיוחד אפשר לסנדרסון לבצע שירים שבדרך כלל לא נוכחים בהופעותיו, כמו "כחול ים תיכון" (שטה הספינה אל הים) של גזוז, בו התחברו הקולות של רוטמן ובן ליש בצורה קסומה עם הפסנתר והכינור בדרך לביצוע המעניין והאיכותי מתחילת הערב.

דני סנדרסון גיטרה (צילום: רועי ברקוביץ') — "התגעגעתי לגיטרה, כאילו שמו אותי בפינה בעונש". דני סנדרסון במופע אנפלאגד בפסטיבל הפסנתר | צילום: רועי ברקוביץ'

"רותיל'ה" נוגן כדיקסילנד עם סולו חצוצרה של מדר וסולו פסנתר. שיר אהבה מתוק עם עיבוד מיושן ומצוין שסחף את הקהל לכפיים לפי הקצב. בן ליש נתן את "ביום ובלילה" של כוורת כרוק אקוסטי רגוע עם קולות של היתר. אחרי שנתן לכולם להתבטא ביצע סנדרסון את "לא יפריד דבר", שיר הנושא של אלבומו האחרון שבו שוב ניצחו ההרמוניות.

מהגשש החיוור עד טום פטי

ב"זאת שמעל למצופה", שיר מתבקש בערב שכזה, אותו כתב לגשש החיוור, עוזב קצת סנדרסון את הפסנתר, לוקח אקוסטית וזוכה לתשואות. "התגעגעתי", הוא אומר, "כאילו שמו אותי בפינה בעונש". החלילית של מדר מובילה והטקסט המשעשע מקבל דגש. גם "מזל דגים" משעשע את הקהל, עם רוק אקוסטי מלודי טום פטי סטייל. ואחריו "בחורות מכוניות וערבי שישי" בהכי ביץ' בויז עם סולו חצוצרה בסוף.

ב"היא לא תדע" סנדרסון חוזר לפסנתר והשירה של בן ליש מרימה את הביצוע. סנדרסון מקריא את "סיפור הארון" ורוטמן מקבלת את הנאמבר שלה ב"לא ידענו מה לעשות". אחרי מגיע תורו של בן חורין שמפליא ב"אם בחים לא נאהב" בביצוע יפהפה. עם המנדולינה של מדר נולד נאמבר מנצח, אחד משיאי המופע.

"מאיר, ספר לי מה קרה שם"

שיא נוסף מגיע ב"בשדה ירוק", אותו מקדים סנדרסון בסיפור על כתיבת השיר על ידי מאיר אריאל ("אמרתי לו: מאיר, יש לי שדה ירוק, ספר לי מה קרה שם"). בן ליש ורוטמן פותחים יפה יחד, רוטמן שרה סולו ומנגנת גיטרה, הכינור של מדר שוב בולט ונוצר פולק-קאנטרי אמריקני נהדר, סוחף ויפה, ממש "Into The Great Wide Open". הקאנטרי-רוק נמשך ב"אתה לבד", הלהיט מהאלבום האחרון, כשהכינור של מדר שוב קולע בול. הביצוע מזכיר את "דרך הכורכר" של אריק סיני ומזכיר עד כמה סנדרסון הוא כותב מלודיות מושלמות, מקרטני ישראלי.

בהדרנים נותן סנדרסון את "היא התיישבה ליד פסנתר", השיר של גזוז שהעניק לערב הזה את שמו. הוא מתבלבל באמצע, כועס על עצמו בצחוק ומתחיל בהתחלה, לקול תשואות הקהל. שניה לפני שזה נגמר הם נותנים את "נתתי לה חיי", וסנדרסון דופק בו חיוך ששווה את כל הערב. אחרי ההשתחוויות מגיע ההדרן האמיתי בדמות קאבר ל-"One After 909" של הביטלס, חתיכת אמא של רוקנ'רול, עם סולו מפוחית מפיל של בן ליש. היה כיף.

דני סנדרסון פסנתר כללי (צילום: רועי ברקוביץ') — דני סנדרסון והלהקה במופע אנפלאגד בפסטיבל הפסנתר | צילום: רועי ברקוביץ'

>> גם ליוני רכטר היה ערב מוצלח בפסטיבל הפסנתר

מצאתם טעות לשון?