מתי בפעם האחרונה הלכתם לראות הרכב ישראלי כלשהו בהופעה והרגשתם כאילו סמי טריילר נכנס לכם בצורה, בלי להשאיר פרטים? במוצאי שבת, בזמן שהרוב הגדול של הציבור צפה בגמר "הישרדות", התגודדו כמאה איש בבארבי בתל אביב כדי לחוות עם צמד "קרוסלה" מופע רוק בסיסי חזק ובועט כמו סוס פרא ברודיאו.
קרוסלה הם בעצם תמר אפק (גיטרות ושירה) וגיא שכטר (תופים ושירה), שניהם פליטי להקת הגראנג' Ed. בסוף 2007 התפרק ההרכב והשניים הקימו את הצמד. רגע לפני שהם יוצאים לסיבוב אירופאי של כשלושים הופעות, שהשניים סגרו בעיקר דרך מייספייס, נתנו השניים הופעה על הרצפה של הבארבי. לא, לא מדובר בטעות, "קרוסלה" מעדיפים להופיע בגובה העיניים והם מסתפקים בבמה בגובה שלושים סנטימטר כשהקהל מקיף אותם מכל עבר, כמו במופע אלטרנטיב על אמת (וכפי שנוהגת גם להקת "מונוטוניקס" של עמי שליו).
_c.jpg "קרוסלה בהופעה 2 (צילום: אופיר רוזנצווייג)")
להופעה הגעתי בעקבות המלצה חמה מחבר שאמר לי חד-משמעית שאם יש הופעה בארץ שאני חייב לראות זה את "קרוסלה". כיוון שמדובר בבחור מבין עניין במיוחד, שריינתי כוחות והלכתי לראות בעצמי ונוכחתי לדעת שהוא לא הגזים בכלל. קרוסלה מנגנים מעין גראז' רוק באנגלית, מחוספס ועוצמתי, אך עם זאת מדויק ומסונכרן ברמות שמצביעות על תיאום כמעט טלפאתי בין השניים, או על מאות שעות של חזרות מיוזעות.
בפעם האחרונה שהרגשתי בעיטות כאלה מגיטרה ותופים, בעוצמה שגורמת כאב פיזי של ממש, זה היה בביקור הזכור לטובה של רייג' אגיינסט דה משין בארץ. חוץ מאת רייג', קרוסלה הזכירו לי גם את "At the Drive In" המנוחים וגם קצת את "סוניק יות'" בצעירותם.
_c.jpg "קרוסלה בהופעה 3 (צילום: אופיר רוזנצווייג)")
המופע הורכב משירי האלבום שהוציאו לאחרונה ועוד כמה חדשים, כשבראשם הסינגל "Star Quality", שכיכב פעם נוספת בהדרן. אפק ושכטר שרים/יורקים את הטקסטים, שטרם הספקתי ללמוד אותם לעומק, ובעיקר מנגנים לא פחות ממדהים, בסטנדרטים מקומיים. עזבו את זה שאין בארץ גיטריסטית אישה ברמה של תמר אפק - אני ממש לא בטוח שיש בארץ גיטריסט גבר שמסוגל להוציא מהגיטרה שלו ריפים מרסקים וסולואים שורטים כאלה.
הנגינה של אפק ושכטר היא כל כך סמיכה ואתלטית שאם הייתם מסובבים את הגב לרגע הייתם משוכנעים שעל הבמונת עומדים לא פחות משני גיטריסטים, בסיסט, מתופף ונגן כלי הקשה. במציאות, כאמור, רק שני נגנים אחראים לכל העוצמה הזאת. הם מנצלים את הכלים שלהם עד המקסימום – מקלות תופים עפו לכל עבר והמגברים שרו פידבקים בקנון מצמרר.
אחד מהטקסים הקבועים של המופע הוא עמידה ממושכת של שכטר עם רגל אחת על כיסא המתופף הקטן והמסתובב, בזמן שאפק עושה אהבת S&M בין הגיטרה שלה והמגבר. ואז בתזמון מדויק מזנק המתופף חזרה על המערכת והשיר מסתיים לצהלות הקהל.
ימים יגידו אם קרוסלה יכבשו את אירופה ואת העולם, אם יש צדק והגיון כלשהו - זה יקרה, אבל בינתיים הם המופע הכי בועט ונושך שיש לכם סיכוי לראות בארץ, אולי עד הביקור הבא של ז'אק דה לה רוש וחבריו, במהרה בימינו. אגב, בהופעה מכרו את הדיסק עם כרטיס הכניסה להופעה, יוזמה ברוכה ונכונה בימינו מכחידי הדיסקים.