פיטר מרפי נתן אמש את אחת ההופעות הכי הזויות שהייתי בהן (ואולי גם עבורו), עם סיומת קיצונית שיכולה למחוק זכרון של שעתיים מוצלחות שהיו לפניה, על רקע תפאורה מוזרה. היה שווה לעבור את המסע המפרך שהעמידה ההופעה הזו בשביל הרכב השירים בהדרן השני הארוך והמרשים.
אקסטזה בהדרן השני
כשהוא עולה להדרן השני ועל שערו הדליל פאה ארוכה אליה הוא כנראה התוודע לאחרונה כששיחק בסרט "דימדומים" מבצע מרפי את "Burning from the inside" של ה"באוהאוס", משם עובר לשתי גרסאות הכיסוי הידועות של ה"באוהאוס" לגיבורי הגלאם-רוק הבריטים שהשפיעו עליהם "Telegram Sam" של "טי-רקס" וכמובן "Ziggy Stardust" של דיויד בואי.
אחרי האקסטזה הזאת באה רגיעה וריגוש קל בביצוע אקוסטי ל-" All We Ever Wanted Was Everything" וכשנראה שזה הסוף מסמן מרפי לגיטריסט שלו להתחיל בתווים הראשונים של "Hurt" של "ניין איינץ' ניילז" חבריו הטובים ומעריציו, ומסיים בגדול עם ביצוע סוחף של "TRANSMISSION" של "ג'וי דויזין". קשה לתאר את האופוריה שנתן ההדרן הזה בסיומו של ערב, ששעתיים קודם לכן נראה כבעל פוטנציאל גדול להתרסקות.
c.jpg "פיטר מרפי, אופרה 3 (צילום: נועה מגר)")
פיטר מרפי חזר לארץ אחרי פחות משנה כשברקע זכרון אפל מתוק משתי ההופעות המעולות שנתן בבארבי בנובמבר האחרון. ההופעה הנוכחית נקבעה במשכן לאומנוית הבמה, אולם סטרילי ומיושב, שכבר נראה שיפסיד בקרב מול האווירה שערב טוב ב"בארבי" מפוצץ יכול לייצר.
פרמורמר נדיר שהציל את הערב מפלופ אדיר
בפועל, מכירת הכרטיסים הדלילה יחסית ובחירת מנהלי האולם לייצר רחבה גדולה וריקה מכסאות בין הבמה לשורה הראשונה (נראה שמי שרכש כרטיסים מראש לשורות הראשונות מצא את עצמו עם מושב שווה ערך לשורה עשירית ומעלה, וחבל) יצרה לוקיישן שכל אמן יכול להגרר בו לערב קשה. כל זאת יחד עם סאונד שרחוק מלהיות מזהיר. זה היה יכול להסתיים בפלופ אדיר, אבל לא אצל פרפורמר כריזמטי ומבריק כמו מרפי, שהפך את ההופעה הזו לשואו מדהים, שמי ששרד אותה עד סופו המתוק לא ישכח אותו עוד הרבה זמן.
c.jpg "פיטר מרפי, אופרה 2 (צילום: נועה מגר)")
במפגש החוזר בין מרפי לקהל הישראלי נראה היה שהפעם מרשה לעצמו הטאלנט לרצות פחות את הקהל מבפעם הקודמת, כשהוא מוותר הפעם דווקא על להיטיו הגדולים כסולן כמו "Cuts You Up" ו-"all night long". לעומת זאת ביצע מרפי כ-23 שירים, רשימה שונה ומגוונת מהמופע הקודם, כשהפעם, כפי שהבטיח מראש, הוא התמקד ברפרטואר רחב יותר של להקת-האם שלו, ה"באוהאוס", לצד נציגות עמוקה יותר משירים מכל קריירת הסולו שלו ומקבץ קאברים משובח, שרובו התרכז כאמור בהדרן האחרון של המופע.
שילוב קולי מיוחד בין דיוויד בואי לאיגי פופ
עם מרפי עלה לבמה אותו הרכב צעיר ומוצלח שליווה אותו בשנה שעברה, כשהפעם הוא ויתר (וחבל) על גיטרה שניה קבועה בהרכב ועל הגיטריסט המצויין ג'ון אנדרוס. אבל זה לא מנע מהלהקה לספק נגינה משובחת ומהמופע להתרומם.
הערב התחיל עם "Low Room" מאלבומו "הולי סמוק" מ-1992. בסופו "שלום" קצר בעברית ומיד אחריו קאבר מפתיע ל-"Raw Power" של איגי פופ, שמיד הזכיר שגוון הקול המיוחד והחד של מרפי נשמע למעשה כשילוב מרתק בין איגי פופ לבין דיוויד בואי, ושהוא כנראה מרגיש את זה טוב בעצמו כשהוא בוחר גם הפעם כמו תמיד לשיר משיריהם. מרפי לא פסח גם הפעם על האפשרות להזכיר לנוכחים בקהל בדרכו הסימפטית כמה שאנחנו דומים בעיניו לשכנינו הטורקים ועבר ל-" Peace To Each", אותו הקדים בכמה מילים על כך שמדובר בהופעה, לא בעצרת פוליטית.
c.jpg "פיטר מרפי אופרה 6 (צילום: נועה מגר)")
c.jpg "פיטר מרפי אופרה 7 (צילום: נועה מגר)")
אבל במקרה של מרפי השלום צריך להתחיל בתאורה, שלדעתו היתה עד אמצע המופע צבעונית מדי, ולכן לא חסך עקיצות, בקשות ותרעומת מצוות התאורה, וחזר וביקש מהם להשאיר את הבמה שבאור שחור-לבן וללכת הביתה לישון. "אנחנו כבר נסתדר בלעדיכם", הבטיח.
חזרה גנרלית בתל אביב, עם הרבה "באוהאוס"
בכלל, נראה היה שהמופע בתל אביב שפותח סיבוב חדש, מתנהל לעיתים קרובות כחזרה גנרלית של מרפי ונגניו, יותר מאשר מופע הדוק ומגובש. אבל כתוצאה מכך נראה שגם זכינו למופע ארוך מהרגיל, שבודק את מרבית הרפרטואר לסיבוב הקרוב, אז מה לנו כי נלין.
כך, למשל, עם שירי ה"באוהאוס" שהקהל המקומי כה אוהב. בחלק הראשון של המופע נתן מרפי את "Silent Hedges" ולפניו סיפר שהוא חוזר בסיבוב הזה לבצע יותר שירים של הלהקה, לאחר שנים ששמר אותם בבלעדיות לחבריו, עד שנראה כי הם פרשו והוא יכול לחזור ולנגן אותם. בהמשך כבר הגיעו ברצף מרשים , Stigmata Martyer, Dark Entries וכמובן "She's in Parties", שכמו בבארבי העיף את ההופעה לגבהים.
c.jpg "פיטר מרפי, אופרה 1 (צילום: נועה מגר)")
בשלב די מוקדם של ההופעה קרא מרפי לקהל לעזוב את המושבים המפוארים של המשכן לאמנויות הבמה, ולעמוד ברחבה שליד הבמה, מה שאומנם צימצם את המרחק הבלתי נסבל בין הלהקה לקהל, אך החריף את המראה הדליל במושבים.
לא הקהל של ה"פינגווין"
הקהל במקום לא הזכיר את פגישת המחזור המרשימה של יוצאי ה"פינגווין" שהתקיימה בבארבי בהופעות הקודמות בשנה שעברה, ולמרות שהוא נראה בעניין והכיר את החומרים - בכל פעם שמישהו בקהל זכה לנהל דיאלוג עם מרפי היה נראה שהוא מאכזב אותו עם בקשות ללהיטים הכי שחוקים בסגנון "סטריינג' קיינד אוף לאב", מה שאולי אף גרם בסופו של דבר למרפי לדלג על להיט כמו "קאטס יו אפ", שכן הופיע כאופציה ברשימת השירים שעל הבמה.
את המופע יוצא הדופן הזה מסיים פיטר עם "Uneven and brittle" המצויין מהחדשים שלו, וחוזר כשהוא חבוש בכובע שחור ומעיל כחול להדרן ראשון ואקוסטי עם הגרסה המצמררת, שמשלבת את להיטי הענק שלו " strange kind of love" עם "Bela Lugosi's Dead". ואז הוא מסיים ויורד, ולרגע נראה שההדרן הבודד הזה יחתום את הערב, עם סימן שאלה לגבי הירידה המהירה מהבמה. אבל אז הוא חזר להדרן השני, שנגמר הכי גבוה שאפשר. הערב הוא ב"ביט" בחיפה. אל תחמיצו.
c.jpg "פיטר מרפי אופרה 5 (צילום: נועה מגר)")