אישתאר היא אחת החידות המעניינות ביותר במוזיקה הישראלית. הזמרת הגדולה הזו, שהמציאה מחדש את המושג "מוזיקה ים תיכונית", הדיווה הבלונדינית, הגבוהה, היפהפייה, שנראית מדהים גם אחרי לידה ובגיל שבו כבר לא שואלים אישה בת כמה היא, הפאם פאטאל הבינלאומית, שמזיזה את אגן הים התיכון שלה כמו שאף אישה בעולם לא מזיזה, הציפור הנדירה הזו, היא הצלחה מוכחת בעולם, אבל אמנית שעדיין צריכה להוכיח את עצמה בשוק הישראלי.
הופעה רשמית ראשונה בארץ מזה 15 שנה
היא נולדה, כידוע, כאתי ביטון מקרית אתא, שהפכה לאתי זך, והופיעה בחתונות, ואז נסעה לחפש את מזלה מעבר לים, והפכה ל"אישתאר", הסולנית של "אלאבינה", לפרפורמרית גדולה ומבצעת עילאית בתחומה, שמכרה המון, וזכתה בפרסים, ועדיין ההופעה שלה אמש באומן 17 בתל אביב היא הראשונה בארץ מזה 15 שנה (לא כולל הופעות לאוליגרכים רוסים בעשרות אלפי יורו).
זה היה אירוע יוצא דופן. האומן 17 התל אביבי, המבצר האחרון של שאריות "אומת הדאנס" הישראלית, מרושת במצלמות שתיעדו כל התרחשות (וצילמו קליפ בהופעה לשיר "האור"), אירח אמש קהל מגוון מבחינת גילאים, כאלפיים חובבי מוזיקה מזרחית ומעריצי קובי פרץ, שרקדו לצלילי אישתאר ולהקתה, להקת הצוענים "לוס ניניוס דה סרה". הם עלו לבמה ב-38 דקות אחרי חצות, אבל אז התברר שהשילוב שהמציאה אישתאר, של שירה בערבית על רקע מוזיקה בסטייל הג'יפסי קינגס, שנשמע כמו פיירוז בקלאב-מד 89', עדיין עובד יופי, והקהל נענה לה בחום. אפילו בטירוף.
מוזיקה ים-תיכונית אמיתית
כשמדברים בישראל על "מוזיקה ים תיכונית" מדברים על הפופ המזרחי שצמח כאן ב-20 השנים האחרונות וכיום הוא הטרנד המוביל בארץ. אבל המוזיקה של אישתאר היא אולי הדבר הים תיכוני האמיתי, שמחבר צלילים מכל רחבי המדינות היושבות לחוף המידטרני. המקצבים באים בחלקם ממדינות ערב. מהבלדי, התימני, המצרי, הטורקי. שאר המקצבים, והגיטרות, והגרוב, מהצד ה"אירופאי", רומבות ספרדיות, נשמה צוענית ושיק צרפתי. השירה של אישתאר בערבית, משתלבת איכשהו עם השירה בספרדית של הצוענים. כלי ההקשה - הבונגוס והקונגס - מאפריקה, הדרבוקה מצפון היבשת השחורה. שיעור בגיאוגרפיה מוזיקלית, פורצת, ייחודית, עליו בנתה אישתאר קריירה עם מכירות של 10 מיליון עותקים.
_c.jpg "אישתאר הופעה 7 (צילום: יורי סקוירסקי)")
בערב שכזה, שעה ועשרים דקות, אתה מקבל את כל החבילה. את הלהיטים ("חביבי", "יא סלאמה", "אלאבינה") שהפכו את "אלאבינה" ללהקה מצליחה בצרפת. את קובי פרץ השפוך מעייפות (שילוב של חמש הופעות פסטיבל שירי ילדים ביום בשבוע החנוכה, ותינוק קטן בבית) ב"יחד", שכבר זיכה אותו ואת אישתאר בפרסים נחשבים בניו יורק. את ג'ימי סיסקו, ראפר צרפתי שעל אותם מקצבים ערביים וספרדיים דופק ראפ בצרפתית מעורבבת עם פאטווה ומשדרג את רמות האנרגיה. את הצוענים, כמעט כמו הג'יפסיז האורגינאלים, במחרוזת שכללה את "וולארה" האל-מותי ואת "ג'ובי ג'ובה", הישר מהחתונות של סוף האייטיז. פה שם משבצת אישתאר שיר חדש או שניים, אבל הם לא תופסים, עדיין, את מירב הפוקוס במופע מהסוג הזה.
לא רק מכונת להיטים, גם זמרת מרגשת
אבל אישתאר היא לא רק מכונת להיטים שעלתה על נוסחה מנצחת ומשווקת לצרפתים את זהותם הערבית המודחקת. היא גם זמרת שיודעת לרגש, בשלב מסוים היא מקדישה לאביה שיר במרוקאית, ולא הרבה אחר כך מקדישה לאמה את "אמא" של ניסים סרוסי ושימי תבורי ("אמא, מילה אחת קטנה ובה עולם ומלואו"), ומיד חותכת לאחד משיאי הערב – ביצוע עוצמתי עד עוצמתי מדי של "חורשת האקליפטוס", דרך שורת הפתיחה "כשאמא באה הנה יפה וצעירה...".
ואז אישתאר דופקת מאהוול אדיר, מטפסת עם הקול גבוה וחזק למעלה עד שאתה מרגיש "WOW" ענקי, ואז מנצחת על הקהל בפזמון. בבת אחת הופך האומן 17 לערב שירה בציבור עם עינת שרוף, ואלפיים מעריצי מזרחית שרים יחד את המילים והלחן של נעמי שמר ז"ל, הסמל של ישראל הישנה, שבוצע במקור על ידי אופירה גלוסקא בלהקת הנח"ל, מעוז האשכנזיות הצברית. כמו שנאמר: "רק בישראל".
מלכה בגובה ארבעה מטרים
אחר כך מגיע "האור", השיר החדש שהוציאה, שיצר עבורה "הרכב הזהב" של הטרנד הים תיכוני העכשווי - צ'ולי זכאי במילים ושי ראובני בלחן, עיבוד והפקה. פתאום אחרי שעה הקהל שומע צליל הרבה יותר מוכר לו ורוקד בטירוף. החגיגה נמשכת ב"Salama", אישתאר נראית ענקית, מלכה בגובה ארבעה מטרים, שמנצחת על מועדון שלם ולא שוכחת להציג את הנגנים.
_c.jpg "אישתאר הופעה 8 (צילום: יורי סקוירסקי)")
ג'ימי סיסקו מצטרף שוב, לקטע ראפ באנגלית מעורבבת על המקצב הבלדי. הוא מפעיל את הקהל, שר איתו. כראפר הוא נחמד בלבד, לא יותר, אבל הכאריזמה שלו והשילוב שלו עם אישתאר והנגנים מעלה עוד יותר את רף האדרנלין.
הנאמבר האחרון הוא כמובן הלהיט של "אלאבינה", שכולם מכירים ורוקדים בטירוף. כבר 2 אחרי חצות. אישתאר מודה ויורדת. רבע שעה אחר כך היא כבר מתראיינת לתוכנית הלילה של יוני רועה בגלי צה"ל ומבטיחה אלבום חדש בהמשך השנה, שייקח אותה, כך היא אומרת, לכיוונים מוזיקליים אחרים, חדשים. האמת היא שהיא זקוקה לרענון, במיוחד עבור הקהל בחו"ל, אבל גם אם היא מעוניינת להגיע לקהל הישראלי.
וכיוון שהיא לא מתביישת בהשפעות הערביות, אלא הפכה אותן לדגל, אישתאר מסוגלת בעזרת המוזיקה שלה לגשר בין קהלים. היא מסוגלת, לו היתה מחליטה לנטוש את זרי הדפנה והנוחות שיש לה בצרפת, לחזור לארץ ולנסות לפתח כאן קריירה מחודשת, בעברית ובערבית במקביל, ואולי לעשות ליהודים והערבים החיים בישראל את מה שעשרות שנות חומוס לא הצליחו לעשות. היא לא תביא את השלום, אבל בטוח שאצלה יהיה לכולם פחות זמן להתעסק במלחמות, כי באותו הזמן הם פשוט ירקדו.
_c.jpg "אישתאר הופעה 6 (צילום: יורי סקוירסקי)")
