בפעם האחרונה שראיתי את חוזה גונזלס, הוא שבר לי את הלב. זה היה בפברואר 2014, והוא בדיוק נחת בישראל לרגל הופעה בודדת עם הלהקה שלו, ג'וניפ. אז, כשעשיתי את כל הדרך מהצפון להופעה הראשונה שלי בבארבי האינטימי לא ממש ידעתי למה לצפות, אבל כן ידעתי לאיזה שיר אני הכי מחכה - "Heartbeats". כשראיתי ששיר עובר, ועוד שיר עובר, ועוד שיר ואנחנו כבר מתקרבים להדרן וזה לא קורה – החלטתי לעשות מעשה ולהעביר לו פתק: "Please play Heartbeats!". טוב נו, התקופה הייתה תקופה נאיבית, ואני לא ממש הייתי מוכנה לזה שעם חזרתם לבמה הוא ירים את הפתק, יקרא אותו וכעבור שנייה יזרוק אותו הצידה. כמו שאתם יכולים להבין - השיר לא קרה, ואני, נעלבת ופגועה, נותרתי עם תחושת אכזבה (של טירונית הופעות, בדיעבד) ש-וואלה, חוזה דפק לי קטע מסריח.
שלוש שנים לאחר מכן, הוא הודיע על חזרתו לארץ הקודש, הפעם לבד, ולא להופעה אחת – אלא לשלוש, כששתיים מהן נוצרו כמענה לביקוש המטורף שהפך כל פתיחת קופה לסולד אאוט תוך שעות ספורות. ידעתי שזאת ההזדמנות שלי לסגור מעגל ולתת צ'אנס נוסף למוזיקה (והתלתלים) שכה אהבתי.
במועדון הבארבי התקבצו כאלף איש, אנשים שכנראה נחשפו אליו עוד בימי זירו 7, גילו אותו במקרה ביוטיוב או התאהבו בשירים של ג'וניפ. במקום אפשר היה לראות שלל בחורים ובחורות צעירים, מה שהזכיר שאם יש יתרון אקסטרה להופעות של גונזלס עבור רווקות, הוא כנראה שזה ה-מקום לתפוס בחורים שווים עם טעם איכותי במוזיקה. החיסרון הוא שכיאה להופעה רומנטית למדי - כל בחור חמוד שתראי הגיע עם בת זוג או כל כך שקוע במוזיקה שהוא כנראה לא יבחין בך. וזה בסדר גמור, כי לך זה משאיר שעה שלמה של בהייה בחוזה ופנטזיות על איך תקימו משפחה (וצימר) בשבי ציון.
מופע החימום הנבחר הוא של מיקה שדה. אם פספסתם והשם רק מצלצל לכם, זה כי היא בתם של גבי ודורית שדה (הוא זמר אופרה, היא מעצבת אופנה ידועה), וגם כי אי שם ב-2004 היא השתתפה בעונה השנייה של "כוכב נולד". מאז היא הספיקה להופיע לא מעט וגם להוציא שלושה אלבומים, כשהאחרון שבהם, "Birds & Guitars", שוחרר ממש לפני כשנה. מסתמן ששדה לא יכלה לבחור שם שיתאר יותר במדויק את מה שמרגישים בזמן שהיא מנגנת על היוקולילי. עם קול עוצמתי שמזכיר לפרקים את קייט בוש, סגנון פולק חלומי וגיטרה קטנה בידיה, שדה היא כנראה הופעת חימום מושלמת ומשלימה לגונזלס.
בתום ארבעה שירים בלבד, מיקה – שבינתיים הפכה ליקירת הקהל - מודה לאנשים שהגיעו ומעבירה את השרביט הלאה, לחוזה. התגובה הראשונית לעלייתו לבמה הייתה כנראה מצד באות המקום, שתרמו שריקות, כמה צווחות ואפילו "איי לאב יו חוזה!" אחד בשביל ההרגשה הטובה. מסתמן שעבור הזמר השוודי-ארגנטינאי לא צריך יותר מ"שלום תל אביב" כדי לכבוש סופית את הקהל, וכשהוא פותח את הערב עם "With the Ink of a Ghost" השקט מאלבומו האחרון, "Vestiges & Claws", כולם משתתקים ומתמסרים לנגינת הגיטרה המהפנטת.
מי שכבר מכיר את שיריו, יכול לנחש שהגעה להופעה של חוזה גונזלס היא כמו כניסה לסרט פנטזיה – אם אתה מצטרף למסע אתה מתחייב להפקיד בחוץ את ההיגיון שלך ולהתמסר לקסם שקורה על הבמה. שיריו לא שונים מהותית זה מזה, מלבד הקאברים המעולים אולי, ויחד עם הסאונד הצלול, העמוק והמהדהד הוא מעביר אותך ליער מרוחק, עם התחושה שקולו גם יצליח להוריד גשם, אם רק ירצה.
סממן יחיד אולי לכך שאנחנו בכל זאת בהופעה ולא הולכים לאיבוד בטבע (בין היתר, הודות לריח הירוק באוויר) היא בעיית סאונד קלה שהתרחשה במהלך "Killing for Love" והחרישה את אוזנינו לרגע. אחרי מספר שניות בודדות כבר נראה כאילו דמיינו הכל. גונזלס המשיך בנגינה כאילו כלום לא קרה והקהל התומך הצטרף אליו עם מחיאות כפיים לפי הקצב.
בניגוד להופעה ההיא של ג'וניפ, הפעם גונזלס מספק הופעת להיטים מדויקת, עם שירים חדשים וישנים – "Crosses" הנוגע, "Down the Line" המרים, "Line of Fire" של ג'וניפ, וכמובן הקאברים שמוכיחים שלא צריך הרבה בשביל לשנות לחלוטין שיר – "Teardrops" המוכר והאהוב וכמובן "Hand on your Heart" של קיילי מינוג שעשה טרנספורמציה מקלאסיקת פופ לשיר פרידה מרגש.
כעבור שעה חוזה מודה לקהל שהגיע, ואחרי ירידה קצרה מהבמה הוא חוזר לסיבוב אחרון של הדרן. זה רגע האמת ואני כבר מכינה את עצמי לאכזבה נוספת, אבל בידיעה שלהופעה כל כך מצוינת לא יכול להיות סוף פחות ממושלם – הוא החל לפרוט על הגיטרה וברקע נשמעו התווים המוכרים. "Heartbeats" ההמנוני (במקור של דה נייף כמובן) סחף את כל הקהל לשירה משותפת אחרונה, ומה שעד אז הרגיש לפרקים כמו חווית מוזיאון בה מאות אנשים זרים בוהים יחד במיצג משותף, קיבל בחזרה צורה של הופעת מוזיקה מרגשת של בחור שוודי פשוט ומוכשר, שמצליח להפתיע בכל פעם מחדש עם מכירת אלפי כרטיסים בשעות ספורות. המלצתי? אם לא הספקתם לרכוש אחד בעצמכם - נצלו את השעות הקרובות ונסו להשיג כרטיס כדי להיות שם עוד הערב, או מחר.