אלבומו האחרון עם שירים חדשים, "Up", יצא ב-2002, ולכן סביר להגדיר את עבודתו החדשה כ"קאמבק", אף שספק אם פיטר גבריאל ראה לפניו יעד שכזה. כן, הוא חזר להקלטות ותכף ישוב להופעות, אבל נדמה שמי שחגג לאחרונה יום הולדת 60, נמנע מלהציב לעצמו יעדים קרייריסטיים שגורים.
גבריאל חוזר לאוזניים, אבל בדרכו שלו, ולפרקים היא נוגעת ויפה מאוד. כנראה שהדבר האחרון שיקרה עם "Scrach My Back" הוא הסתערות מחודשת שלו על המצעדים. מי שבשנות ה-80 היה מכוכבי הפופ הבריטים המצליחים ביותר, חוזר כאן להתכתבות עם עבודות הסולו היותר מוקדמות, אפלות ומדוכדכות שלו. יש כאן מעין שיבה לשני תקליטיו הראשונים אחרי פרישתו מלהקת ג'נסיס.
מצד שני, הוא מוזן הפעם מיצירותיהם של אמנים חדשים, וזה תמיד חריג ויפה כשאמן ותיק מטפל בעבודות של הדורות המאוחרים יותר. כן, גם האלבום הזה, כהרבה תקליטים של אמני פופ ותיקים בשנים האחרונות, כולו חידושים לשירי אחרים. זו סיבה נוספת מדוע אין מדובר בקאמבק לכל דבר, כיון שגבריאל המבצע בהחלט נוכח, אבל גבריאל התמלילן והמלחין נעדר.
גבריאל: "החוקים שלי לאלבום היו בלי תופים ובלי גיטרות"
אלא שגבריאל חשק בפרויקט יותר מאתגר ונרחב מאלבומי הקאברים הרגילים. שמו המלא של המיזם הוא "תגרד/י לי בגב ואני אגרד בשלך", מפני שגבריאל פנה לשורת מוזיקאים והציע שיבצעו הדדית זה משיריו של זה. הוא יקליט משלהם, הם יקליטו משלו. כרגע, הוא מסביר, המחצית השנייה של הפרויקט נדחתה בשל עיכובים הפקתיים, אבל כל האמנים כבר הביעו הסכמה, ולכן החליט בכל זאת למהר ולשחרר את חלקו בעסקה.
גבריאל ניגש לפרויקט עם שותף מרכזי, ג'ון מטקאלף, שנודע כמתזמר הצמוד של המפיק המוזיקלי בוב אזרין, שחתום על הפקות עבר של אליס קופר, על "ברלין" של לו ריד ו"החומה" של פינק פלויד. גבריאל הזמר הקיף עצמו בעיקר בצליל התזמורתי העשיר אך די מינימליסטי של מטקאלף ונגניו, ובחר בשירים מפוארים במיוחד. חלקם מאת ענקים אפילו ותיקים ממנו, כמו פול סיימון ודיוויד בואי ולו ריד; חלקם של קולגות כמו טוקינג הדס וניל יאנג ורנדי ניומן; וחלקם של מאורות מהדורות שבאו אחריו, כמו רדיוהד וארקייד פייר ורג'ינה ספקטור.
בכל השירים המעולים עד נשגבים, בולט מרכיב שניכר בחסרונו לעומת רפרטואר העבר של גבריאל. בכל שנותיו מחוץ לג'נסיס, גבריאל הרבה להיות מעורב חברתית. לא רק בשירים בעלי תכנים פוליטיים מובהקים, כמו "משחקים ללא גבולות" או ביצירתו הנעלה ביותר לטעמי, "ביקו", על מנהיג השחורים הדרום-אפריקני שנרצח בכלא.
גם במוזיקה עצמה, גבריאל שילב השפעות וכלים וצלילים מהעולם השלישי, והיה היוזם והמנהיג מאחורי פסטיבל רב-שנתי וחברת התקליטים שחשפו לאוזניים אירופיות שלל אמנים ממדינות העולם השלישי. הפעם, אולי מלבד אזכורים קלושים בשירים של סיימון וטוקינג הדס, אי-אפשר למצוא אצל גבריאל ולו הד קלוש לבעיות חברתיות ולמתחים עולמיים, וגם שום רמז להשפעות מוזיקליות לא מערביות.
הו, מלנכוליה
_b.jpg "פיטר גבריאל, נעליים (צילום: Ralf Juergens, GettyImages IL)")
זה בעיקר תקליט שמציג, חשוף וקרוב, את גבריאל הזמר, במפגן אינטימי, מהורהר רוב הזמן, לפרקים ממש מיוסר. ההשוואה הכי סבירה עבור אוהדיו תהיה לגרסה המשותפת לו ולרוברט פריפ ל"הנה בא השיטפון", אולי השיר הכי שפל רוח שלו.
חלק מהמבקרים ציינו שגבריאל חותם את האלבום בגרסה שהופכת אפילו שיר של רדיוהד לעגמומי יותר מאשר במקור, וזה נכון לשיר הפותח, "גיבורים" של דיוויד בואי. המקור של בואי היה שיר על גאווה של לוזרים, המנון לאנשים שבראש מורם ניצבים אל מול דיכוי, חוסר סיכוי ותבוסה קרבה, ולפחות יודעים שהם מנצחים ברוחם. אצל גבריאל האובדן הוא מרכז השיר. זה נכון גם ב"הגוף שלי הוא כלוב" של ארקייד פייר, במקור שיר של התבוננות בעצמך ובעולם, שאצל גבריאל הופך לקינה מבועתת על מגבלות הרוח והגוף האנושיים.
מרוח הדברים ניתן לחשוד שמא האלבום מעיד על איזו בעיה איומה אצל גבריאל האדם הפרטי, אבל נדמה שההפך הוא הנכון. נדמה שהפרויקט הוא דווקא יליד תקופה יציבה בחייו הפרטיים, כשהוא סוגר עשור עם אותה בת-זוג, שממנה יש לו שני ילדים קטנים, וכשהוא באמצעה של התחדשות יצירתית.
אמן רגיש, חד, סקרן ותאב להתנסויות
זה לא גבריאל הנגיש לכל, נוסח להיטי פופ כמו "סלדג'האמר" הקצבי או "אל תוותר" הרגשני, אבל זה אמן רגיש, חד, סקרן ותאב להתנסויות. ההסתייגות הבולטת היחידה שלי מהאלבום, נובעת מהאופן שבו גבריאל קורא מחדש את "גיבורים" של בואי ו"ליסטנינג ווינד" של טוקינג הדס. צריך המון אומץ לגעת בשירים כבירים שהיו במקור מושלמים גם בהפקות. גבריאל אינו נרתע משום קדושה, ולגמרי ברור שהוא מכפיף את השירים לצרכיו, ושלתחושתו יש לו מה להעניק להם. אלא שלפעמים הכיפופים הללו מצמצמים מההוד המקורי בשירים מקום להעשיר אותם.
כך או כך, "תגרד/י את גבי" יהפוך כנראה רק להערת שוליים חביבה בתולדות המוזיקה הפופולרית, אבל לחגיגה די משמעותית באוזני אוהדיו הרבים של גבריאל.
