שנה אחרי ביקורה הקודם בארץ קופצת סוזן וגה לביקור נוסף, למעשה, עם אותו המופע שאיתו הופיעה בתל אביב בקיץ שעבר. יתכן שזה מוקדם מדי, אך זה לא מנע מהקהל לחבק אותה בשנית כפוגש מכרה ותיקה. וגה מתחילה כמו תמיד עם "Marlene on the Wall" ופונה לקהל. "בשנה שחלפה מאז שהייתי פה הקמתי חברת תקליטים משלי והדבר הראשון שעשיתי היה להקליט את כל שירי האהבה שלי לאלבום אחד", היא מספרת על הלייבל שהקימה בעצמה, אחרי שחברת התקליטים שלה שיחררה אותה, ואף מקפידה לקדם את הדיסק החדש שמונח לאורך המופע על הכסא שלידה.
ממשיכת דרכה של ג'וני מיטשל, וההשראה לטורי אמוס, פיונה אפל ורג'ינה ספקטור
מלבד זאת, כל הופעתה החיצונית והבימתית של וגה משדרת צניעות ופשטות כובשת. כשלצידה מייק וסגליה על בס וג'רי לנרד בגיטרה ההופעה נמשכת עם עוד שניים מהטובים שבשיריה - "When Heroes Go Down" ו-" Caramel", שמספר לדבריה על תשוקה למשהו שאת יודעת שאסור לך לרצות.
ההגדרה "סינגר-סונגרייטר" תפורה עליה היטב כממשיכת דרכה של ג'וני מיטשל, כשאחריה בשושלת באות טורי אמוס, פיונה אפל ורג'ינה ספקטור. מהאלבום האחרון היא מבצעת את " Frank and Ava", העוסק באהבתם של פרנק סינטרה ואווה גארדנר ורק לשניה מרגישים אולי את חסרונו של מתופף על הבמה. אבל הכל עובד אצלה בטוב טעם ואלגנטיות.
מופע דומה מאוד ל"היכל התרבות" בשנה שעברה
המופע, גם בהרכב השירים וגם בסיפורים, דומה מאוד לזה שהתקיים בהיכל התרבות בתל אביב בשנה שעברה. לפני "New York Is A Woman" מתנהל דיון עם המעריצים לגבי איזו מין אישה היא קיסריה. אחרי נסיון כושל ללמוד איך הוגים את שם האמפי מנסה וגה לרענן את זכרונה בעזרת אנשים מהקהל, שבאו לראותה שוב, מה הוחלט לגבי תל אביב בשנה שעברה. "גבר הומו", מגיעה צעקה מהקהל - ומה עם קיסריה? אשה זקנה ויפה ומכובדת? אולי.
אחר כך, כהקדמה ל- "Tombstone" מגיע סיפור ביזארי על לויה ויקינגית שערכו הוריה במנהטן לחתול המשפחתי שהגיע לסוף חייו, וכשהשיר הזה נגמר מגיע אחד היפים ""Left of Center, בביצוע המוכר בליווי הבס של מייק וסגליה בלבד. משם, בקצב הבס ומחיאות הכפיים, עוברת וגה ל-"Blood Makes Noise" המצוין, שנעטף בדיסטורשן ובהמשך בקיר סאונד תוצרת הגיסטריסט ג׳רי לנארד (שתרם גיטרות מעולות גם לדיויד בואי באלבום ובסיבוב "Reality" ב-2003).
חגיגות ה-25 לאלבום הבכורה שלה
וגה מציגה את השיר הבא, החדש יחסית, "The Man Who Played God", מהאלבום המשותף של ספארקלהורס (מארק ליניקוס הי״ד) עם דיינג׳ר מאוס, שאחרי מאבק מסחרי ארוך זכה רק עכשיו לצאת לאור. חוזרים מהחדש אל הישן, ובשלב זה במופע מציינת וגה את חגיגות ה-25 לאלבום הבכורה שלה "סוזן וגה" ו-" The Queen and the Soldier" מתקבל בחום רב מצד הקהל, כראוי לאחד משיריה היפים ביותר של המשוררת. אחריו יבואו עוד מאותו האלבום "Neighborhood Girls" ו-"Some Journey".
"Luka" הבלתי נמנע כמעט מסיים את הסט והקהל מתרגש בתיבה הרביעית כשהוא מזהה את להיטה הגדול ביותר. "Tom's Diner" מתקבל בחום ומלווה בכפיים לכל אורכו. יפה. וגה רוקדת קלות בגמלוניות חיננית ועמוסת קסם אישי.
מקדישה לקיסריה את "קליפסו"
היא יורדת מהבמה וממהרת לשוב. לבקשת הקריאות שבאות מהקהל, או שבאופן מתוכנן היא פותחת את ההדרן ב-"In Liverpool", אחד משיריה היפים ביותר. ג'רי לנארד שוב בולט עם גיטרה חשמלית שטובעת לעיתים באפקטים והופכת אותו לתזמורת של איש אחד.
וגה חוזרת להדרן שני וכנראה לא מתוכנן עם ״קליפסו״ הוותיק, שהוקדש לקיסריה העתיקה והיפה. זה היה בסיכומו של דבר מופע קטן ומקסים של אחת היוצרות הטובות, שאיכשהו תמיד נראה שלא קיבלה עד הסוף את המקום המכובד שמגיע לה. הערב היא מגיעה לאמפי ב"חוות רונית" ומאפשרת עוד הזדמנות להנות משעתיים של נעימות אלגנטית במובן הטוב של המילה עם אשה קטנה ומקסימה שכותבת שירים קטנים גדולים.
