שירי הדר באה מלהקת איזבו וחיה את חייה עם רן שם טוב. שני הסימנים האלה מעידים על כך שמדובר בבחורה מיוחדת ולפיכך גם המוזיקה שלה לא רגילה. היא שונה מאוד מזו של להקת האם, אבל מבריקה בדרכה שלה.
בהופעת הבכורה הרשמית שלה, שנערכה ברביעי בתיאטרון תמונע בתל אביב, עשתה הגברת הדר רושם של מדריכת יוגה "פולניה" וצינית, "דודה" אינפנטילית במקצת, שיושבת על הכיסא בקדמת הבמה בנונשלנטיות, כמישהי שלא תמיד ברור לה עד הסוף המעמד הנוכחי שלה כזמרת ופרונט-וומן, וכאילו היא שואלת את עצמה "מה לעזאזל אני עושה פה?", מעין ערבוב בין חוסר ביטחון לשביעות רצון עצמיים.
פיה אפלולית ומרגשת
אבל אז הדוקטור שירי ניגנה בקלידים, הפעילה מחשב ושרה, וכשהיא מלווה בהרכב תומך, הולידה מהבמה הקטנה את אחת ההופעות המקסימות שראיתי לאחרונה. הסקסיות שלה התפרצה החוצה, היא נגנה נפלא ושרה נהדר, בקול שלא היה עובר שום אודישן, אבל הוא מלא ברוך ועונג, כפיה אפלולית ומרגשת, שמאוד נעים ליפול בקסמיה, להתאהב בה.
המוזיקה של שירי הדר היא פופ מתוחכם וגרובי עם נגיעות של רוק, שמצלצל מגניב, מתוק במידה נעים כמעט תמיד. יש לה שירים טובים יותר ("סימנים") וטובים פחות ("ויוי"), אבל רובם נשמעים כמו טיול בין העננים, יפים יפים. למשל השיר השני "ירח", או "עגורים", שכתבה צרויה להב, רן שם טוב הלחין והדר אומרת עליו שהיתה צריכה שהפסיכולוג שלה יסביר לה למה היא בוכה ממנו.
עיבודים בטוב טעם
הסאונד בהופעה הזו היה מצויין, כמצופה ממישהי שמנגנת בלהקה כמו איזבו. הצימודים בין הקלידים והמחשב לבין הגיטרות יצרו בחלק מהשירים צליל פסיכדלי חלומי שעושה הרבה כיף. מרבית הביצועים, הן בשירה והן בנגינה נשמעו טובים יותר מבאלבום. העיבודים היו עשירים, אבל לא מכבידים, עשויים בטוב טעם, יצרו חוויה מוזיקלית ערבה לאוזן. ההפקה המוזיקלית הבליטה את המשולש פסנתר-סינטיסייזר, לופים מהמחשב וכלי ההקשה של זמרת הליווי.
זו היתה הופעה שלישית של הדר בסך הכל, אז לא הכל ממוקד עד הסוף והיא וההרכב שמסביבה סבלו משלל תקלות טכניות על הבמה, אבל עם הזמן יש להניח שהפוקוס יתחדד והתקלות יעלמו.
לכאורה הזוי, אבל הכי מדליק
הדר התרגשה מאוד בעצמה כששרה על אהבה לסבתא ברגעיה האחרונים ("רגעים של אהבה") ועל געגועים לאותה הסבתא ב"באה אליך" היפהפה, וגם כשאירחה את אחותה, דנה הדר בשיר של חברתה המנוחה ענת דמון ז"ל. הזהות השנייה שלה, של מדריכת יוגה, באה לידי ביטוי ב"בדרך", שיר הנושא של האלבום שכולל בתוכו מנטרה מדיטטיבית ארוכה והוא תמצית השירי הדריות - לכאורה הזוי ולא מחובר, אבל למעשה הכי נכון ומדליק ומעיד על הכישרון הגדול.
מאור כהן עלה לחזק את הדר ב"טוב לנו יחד" שלו, שיצא נחמד והתרים לרוח ההופעה, ובקאבר מפוספס לחלוטין ל"את ואני" של שלמה ארצי. אני ממעריציו הגדולים של כהן, אבל ההתארחות שלו במופע הזה לא היתה נחוצה.
מאסטר שף של צלילים מלאכיים
בהדרנים הגיעו הפרשנות המקורית ל"עד שמצאתי" מתוך שיר השירים, שבאלבום מקבל חיזוק מברי סחרוף ואף יצא כסינגל. הקול של הדר שוב מתנגן כאן כמנטרה שמשתלטת לך על התודעה, הבחורה היא מאסטר שף של צלילים מלאכיים. אחריו נוגן "מים", בהחלט להיט קצבי ומגניב לגמרי שכולל בתוכו עוד קטע יוגיסטי קצר.
שירי הדר אולי מדברת אל הקהל כמו תרנגולת אדישה, אבל שרה לו כמו בת-לילית חושנית, כמעט ביורק מקומית. היא משדרת "לא בא לי", אבל השירה והמוזיקה שלה ממכרים. הקסם שבה לא מיידי, רומזני, מציץ לפרקים מאחורי המסכות. יהיו כאלה שהיא תשעמם אותם, אבל שהיא שרה, גם אם לא ברור לך למה, כל מה שאתה רוצה לעשות זה להתמסר לה.
>> מארינה מקסימיליאן בלומין בסינגל ראשון מאלבום בכורה וראיון