_i.jpg "המשקפיים של נויפלד (צילום: קובי ריכטר)")
בעבר, מוזיקאים כמו שמוליק נויפלד, היו צריכים שמישהו ייזכר בהם בגיל 70 כדי שירימו להם איזה ערב מחווה, אבל מאז שמושג ה"פרוייקט" השתרש כאן, תחילה עם "תולדות המים" של דני סנדרסון ובהמשך כמובן עידן רייכל, "מטרופולין" של עופר מאירי, יוסי בן-דוד ("שניים סוכר") ועילי בוטנר - מוזיקאים יכולים לעשות כבוד לעצמם. אם אתה מספיק מוכשר, יצירתי, כריזמטי ומקושר, כמו נויפלד, אתה יכול לאסוף סביבך קבוצת אמנים מכובדת, וליצור עבורם שירים, שחלקם ראויים, וחלקם למעלה מזה. בעולם שהולך ומאבד את התמימות של הפופ-רוק המסורתי הישן והטוב, ויצירת שירים שמתחילה בכתיבה והלחנה, ואז עוברת לעיבוד, הפקה וביצוע, כשהיוצר במרכז היא נדירה, פרויקט כמו "המשקפיים של נויפלד" מפיץ חום חיובי ואור נאה, ומזכיר למי ששכח שמיינסטרים הוא לא מילה גסה.
עוד פסטיבל הפסנתר ב-mako:
- סימפטיה בדרך אל האושר: שלמה גרוניך ודני רובס התחברו
- ביום של הפצצה: קרן פלס אירחה את רמי קלינשטיין
- תמר ואור ירח: אייזנמן מנסה רוקנ'רול בעברית
- הזוהר לארגוב: מתי כספי שר סשה עם בנו ונכדתו
- דנה מהבלוק: ברגר עברה לאר אנד בי
- שלומי שבן חרך את המשכן עם שלום חנוך
- בחזרה לדרך המשי: יהודית רביץ במופע רטרו משובח
- אריאל הורוביץ התעלה במופע "דיוקן אימי" משירי נעמי שמר
וכך היה גם אמש, על הבמה בפסטיבל הפסנתר. בזה אחר זה עלו לבמה משתתפי הפרויקט, כל אחד עם שירו, וביצעו את הפרק שלהם ביצירה הכוללת, שדרך המבטים המשלימים של כותבים מוכשרים כמו חנה גולדברג, מאיר גולדברג ורחלי שביט, מספרת על חייו של נויפלד, סיפורו האישי והמוזיקלי של יוצר ומפיק, שעד כה היה אלמוני בעיני הקהל הרחב, וכעת מהווה את החוליה המקשרת בין אמנים מבצעים, שלכאורה רובם לא קשורים זה לזה.
ערן צור מעניק למופע פתיחה חזקה יחסית עם "נסיעת חינם". אבי בללי וסמדר אקראי נשמעים נהדר ביחד, ב"בדיוק אותו הדבר", הקולות שלהם משתלבים לכדי שלם אחד הרמוני. בועז בנאי נותן ב"דלת מול דלת" רוקנ'רול, שלא חורג מהמיינסטרים, ומשקיע הרבה מאמץ בנאמבר שלו. דנה ברגר דרמטית, רוקיסטית, ומאמינה בכל מילה שהיא שרה: "אם נאמין שאנחנו ראויים לטוב מזה, זה עוד יקרה". היא שרה מעולה, ועולה חזק למעלה.
באחד הרגעים הספק הזויים, ספק מרגשים, ספק משעשעים של הזמן האחרון, נויפלד מקדיש לזכר אימו את השיר "הכי קרוב אליך אמא", שיר שנולד כג'ינגל בפרסומת לקופת חולים. נעמה כהן שרה את זה בשיא הרצינות, אחרי שנויפלד הקדיש את זה ברצינות ומלווה באקורדיון. אבל זה בכל זאת קצת משעשע.
שמעון בוסקילה ממשיך את המגמה עם ביצוע ארוך ל"מינהאר לי משיטי" ("יא מאמא"), שמרפרף כמובן לפרויקט של רייכל. במרוקאית, בליווי האקורדיון והפסנתר זה יוצא נהדר. ובחזרה לפרויקט: בוסקילה המשיך ל"האמן", שיר מרגש על אמונה בבני אדם, שנשמע קצת כמו בלדת אירוויזיונים, חגיגי עם ארומה אירופאית, אבל מאוד ישראלי. מתאים לייצג א ישראל באירוויזיון (לו ניתן היה), ובכל מקרה צריך לצאת כסינגל.
אחריו עלתה סיון טלמור לפופ-רוק מהיר של "נשיקה וחיוך", שקצת מחטט בנשמה. היא נותנת לעצמה נשיקה, בשיר על סוג של העצמה נשית. דניאלה מילוא קיבלה מנויפלד מתנה בדמות הלחן הכי להיטי בפרויקט, ל"דבר והיפוכו", שיר שנדבק לאוזן מהאזנה ראשונה. מילוא שרה טוב, למרות שהיא עדיין לא יודעת כל כך מה לעשות עם הגוף על הבמה. הלהקה שסביבה מגבירה את הארומה הלהיטית של השיר, כשהיא מנגנת את סגנון המיינסטרים-רוק מיינסטרים הקצבי שכל כך אוהבים לנגן פה בהופעות של ריטה, קלינשטיין ואפילו ארצי, עם אותה השפעה של U2 מלפני 25 שנה. מעניין אם אי פעם אמצע הדרך הישראלי ייגמל מהדבר הזה.
והנה עוד לחן קליט, ל"קול אחד", שהביצוע של הבן רועי נויפלד רק מעצים את יופיו. התוצאה היא עוד להיט ועוד רגע שיא במופע ובפרויקט. נויפלד ג'וניור נשמע נהדר, השיר עצמו מצויין, והוא עוד יישאר פה להרבה שנים, לכל מה שהישראליות תיתן לו - עצרות, פרסומות, ימי זיכרון, מה שבא.
שלמה גרוניך, מגיבורי ילדותו של נויפלד, עולה לבמה ומתחיל בקטע ג׳אז מאולתר על הפסנתר. ואז, דרך נעימה שנויפלד לימד את הקהל, מגיע לשיר שלו. גרוניך שר ממרכז הבמה ללא פסנתר את המילים היפות של רחלי שביט על "לאהוב את הבינתיים, עד שיכלו המים... ואז את מגלה אותו מהתחלה, מחייכת כמו אדם שפוי", ומגלה גם שגרוניך קורא את המילים מפרומפטר. שיר יפה, ביצוע יפה, ובכלל, אין על הרגע הזה בו אתה מגלה שלשלמה גרוניך יש רגליים.
מירי מסיקה, מליגת-העל של המבצעים בארץ, מניחה ברכות את "כשתבואי", שיר האהבה שכתב נועם חורב במיוחד לבת שלה, עם הקול הצלול והמלא לצד האקורדיון ולפני הבס. עוד ביצוע יפה לעוד שיר יפה שיש לו כמה הוקים נאים. היא ממשיכה ל"ברכת המלך", שנויפלד הלחין לסרט "שלוש אמהות", מספרת על הקופה בה היה המורה שלה בבית ספר "רימון", ומעניקה לנויפלד הנרגש "אלבום זהב" על פרויקט "המשקפיים". את חלקה היא מסיימת ב"אף אחת", שגם אותו הלחין לה, לאלבום הראשון. מסיקה רוקדת, ונויפלד הבן מנגן מוזיקה של סחרחרה מהקלידים, בזמן שאביו באקורדיון.
בהדרן מצטרף עוד נויפלד - הבן השני עם גיטרה חשמלית. לבמה עול ליונל פרייטן, ששר את "בני אדם". יש לו יכולות ווקאליות של זמר מחזמר, הוא כמעט אופראי, וזה יפה, על ליווי מיתרים חזק מהקלידים. את אקורד הסיום נותנת נעמה כהן, שמבצעת את "זיקוקים", שנויפלד הלחין למשה פרץ. מעניין כמה אנשים בקהל אתמול הבינו מאיפה השיר הזה צץ פתאום ואיך הוא שייך, אבל אותם "זיקוקים" מאירים לפתע באור מעט מגוחך את הויכוח הישן ששוב צץ, בין פופ ורוק למוזיקה מזרחית, ובכך יש נחמה.
צפו בקטעים מהמופע:
ערן צור - נסיעת חינם
באדיבות יובל אראל
אבי בללי וסמדר אקראי - בדיוק אותו הדבר
באדיבות יובל אראל
שמעון בוסקילה - האמן
באדיבות יובל אראל
שלמה גרוניך - תני לי סימן
באדיבות יובל אראל
מירי מסיקה - כשתבואי
באדיבות יובל אראל
נעמה כהן - זיקוקים
באדיבות יובל אראל
