שיעור מולדת - ערב מחווה למוזיקאי חולון

כפיים ל"שיעור מולדת" | צילום : עידו קליר

אז בבית הספר על הקיר תמונה | צילום : עידו קליר

מנחה, זמרת ותופעה. אורנה דץ | צילום : עידו קליר

מוטי ביקובסקי, מנהל מוזיקלי | צילום : עידו קליר

לרוץ מהר, לפני שייגמר | צילום : עידו קליר

פסטיבל "ימי זמר" בחולון מתקיים זו השנה ה-15 מדי פסח, אך עדיין לא בדיוק יודע מה הוא רוצה להיות - אירוע שירה בציבור או הפנינג מוזיקלי עכשווי. הבעיה היא שביחד זה לא ממש מתערבב. אחד מהאירועים המרכזיים בפסטיבל השנה היה הערב "שירי מולדת", שהיה אמור להוות מעין חגיגה והצדעה למוזיקאים שגדלו בעיר חולון. התוצאה היתה שילוב ביזארי משהו בין ערב רוק משובח לחלטורת ועדי עובדים מביכה, תמהיל די מוזר אפילו בשביל עיר שאחת מכניסותיה הרשמיות היא דרך משאבות של תחנת דלק.

אורנה דץ חושפת נפוטיזם

את הערב הנחתה אורנה דץ, שהתגאתה ארוכות במוצאה מהעיר ובעובדה כי הוריה עדיין מתגוררים בה. דץ הקפידה לקרוא מהדפים את קטעי הקישור (כולל טעויות בשמות המוזיקאים, שכנראה הופיעו במקור) וכדי להמחיש כי היא איננה סתם קריינית רצף, אשררה מדי פעם את הכתוב עם הקהל באולם, כדי שנבין שמדובר בדברי חוכמה אמיתיים. על הניהול המוזיקלי של הערב הופקד המוזיקאי המוכשר והגיטריסט מוטי ביקובסקי, שדץ מיהרה לחשוף כיצד זכה בג'וב הנכסף - אשתו היא אחת ממפיקות האירוע. בלי כל קשר ביצע ביקובסקי את עבודתו בצורה טובה מאוד, חבל רק שאת סאונד הגיטרה המצוינת שלו קבר הסאונדמן אי שם בבית העלמין של חולון.

פיטר רוט וברוך בן יצחק | צילום : עידו קליר

"כל הזמן שבעולם". דודי לוי | צילום : עידו קליר

בלי "רוצה מכות". דן תורן | צילום : עידו קליר

שובו של אלוף הדיסקו. ג'נגו — שובו של אלוף הדיסקו. ג&apsנגו | צילום : עידו קליר

"רוח סתיו", מוטי ששון | צילום : עידו קליר

המופע נפתח בקטע האינסטרומנטאלי "אחרית" של המוזיקאי הוותיק אריק רודיך, קטע המוכר כמוזיקת אסונות של הערוץ הראשון משנות ה-80' - בהחלט דרך מלבבת לפתוח ערב מוזיקלי עכשווי. אחרי רודיך עלו לבמה ברוך בן יצחק, מנהיג להקת "רוקפור", פיטר רוט ודודי לוי וביצעו את "היא אוהבת" של רוט, "כל הזמן שבעולם" של לוי ואת "חור בלבנה" של רוקפור. שלושת הביצועים היו יפים, אך משלושתם התעלה "חור בלבנה", אחד משירי הרוק הגדולים והאיכותיים שנכתבו במתחם חולון-רבתי. הקהל, שנראה כי רובו ככולו הורכב ממוזמני, עובדי ופרנסי העירייה לקה בהלם קל למשמע סולו הגיטרה עתיר הדיסטורשן של בן יצחק.

יצירה של באך הסבה הנאה לקהל, שהיה כנראה בן גילו של המלחין

ואז הגיע רגע הזוי שאותו אפילו קטעי הקישור של אורנה דץ התקשו לקשר לערב. לבמה עלה לבדו כנר בשם עופר ארז עם קטע קלאסי של באך, להנאת מרבית הקהל, שחלק ניכר ממנו כנראה חלק את ילדותו עם המלחין. לא ברור איך קשור המוזיקאי הנ"ל לסצנת הרוק-פופ שצמחה בעיר, או מהם קשריו בחלונות הגבוהים.

זאב נחמה, שיעור מולדת (צילום: עידו קליר) — "כתם הפרי". זאב נחמה לא שוכח את הצעדים | צילום: עידו קליר

אחרי ההפוגה הקאמרית עלו לבמה עמיר לב, עמיר "ג'נגו" רוסיאנו (אלוף תחרות הדיסקו של חולון באייטיז), דן תורן ובעז כהן. אורנה דץ שוב ניסתה לדובב את המוזיקאים על חוויות הילדות שלהם מחולון, אך מאמציה הסתכמו בפליטת השמות של שכונות ילדותם (שזכו לקריאות גאווה מחלקים שונים בקהל). תורן ביצע את להיטו "לבן על לבן", כשהוא מקפיד להצניע את השורה "רוצה מכות", אולי מתוך חשש לשרת סטיגמה עתיקה לגבי העיר. עמיר לב ביצע יפה את "פעם בחיים" המשובח, שהועדף מסיבות ברורות על פני שירו "אף אחד לא נשאר בחולון".

מוטי ביקובסקי לא מאמין שהוא מנגן את "כאן"

אחרי סדרת השירים של סופרגרופ ב', שהיו מעט פחות מגובשים מחבורת המוזיקאים שהקדימה אותם, שבה אורנה דץ לבמה והזכירה לכולם שהיא בעצם זמרת. כך נאלצנו לחזות בביצוע מעט מלנכולי ללהיט שלה עם בעלה לשעבר "כאן", כשמוטי ביקובסקי מלווה אותה בגיטרה, תוך שהוא מתקשה להסתיר חיוך קטנטן, כלא מאמין שהוא אשכרה מנגן את השיר הזה על במה לעיני קהל. דץ המשיכה וחירבה את "לרוץ מהר", הלהיט של "פרויקט 30", אותם, הקפידה לציין, הכירה רק ביום המופע. שגיא צורף ואלעד כהן, אף הם מבני העיר, לא ידעו אם לצחוק או לבכות.

אמילי קרפל, אפרים שמיר, שיעור מולדת 1 (צילום: עידו קליר) — חיבור הזוי. אמילי קרפל ואפרים שמיר | צילום: עידו קליר

אמילי קרפל, אפרים שמיר, שיעור מולדת 2 (צילום: עידו קליר) — עדלאידע עד אין קץ ועד בלי די. אמילי קרפל ואפרים שמיר | צילום: עידו קליר

בהמשך עלה לבמה ראש העיר המיתולוגי של חולון, מר מוטי ששון, שהעניק תעודות הוקרה למוזיקאים הוותיקים בני העיר, גרי אקשטיין ואפרים שמיר. אחרי כן ביצע מר ששון עצמו את השיר "רוח סתיו" ("אל תתבייש, היה עצוב") שהפך את הערב למה שרוב פוקדיו כנראה פיללו שיהיה - ערב שירה בציבור. חבל מאוד שראש העיר הנכבד בחר דווקא בשיר "רוח סתיו" של אריק איינשטיין (מילים: יחיאל מוהר, לחן: יוחנן זראי), במקום לכבד עד הסוף את גרי אקשטיין שאחראי ללהיט בעל שם זהה ("רוח סתיו אל החלון הביאה חזיונות / של ימים קרים ושל שלכת").

לאפרים שמיר בא לתלות את עצמו, וזה עוד לפני אמילי קרפל

אחרי ראש העיר עלה לבמה אפרים שמיר, שציין ברוב טאקט כי אחרי השיר האחרון בא לו לתלות את עצמו, מרוב העגמומיות שהוא משרה. לצידו עלתה לבמה התופעה הג'ינג'ית העונה לשם אמילי קרפל, שציינה בקול כי היא לא מאמינה שהיא מופיעה לצד שמיר. גם אנחנו התקשינו להאמין לשידוך התמוה. חשוב לציין לשבח את הביצוע החד-פעמי של זאב נחמה ואורן ברזילי, איש "מופע הארנבות של ד"ר קספר" ל"כתם הפרי" של אתניקס, שברזילי הודה כי הוא אחד השירים האהובים עליו.

הביצוע החד-פעמי הזה, שהלוואי וייצא ממנו משהו, הראה איך ניתן היה להפוך את הערב המפוספס הזה מאירוע ועד-עובדים להצדעה אמיתית למוזיקאים שגידלה העיר, עם עוד קצת מקוריות והקפדה על הליין-אפ, בחירת מנחה ראוי ועוד קצת מקום למוזיקה עכשווית יחסית, על חשבון הארכאי והביזארי. לקינוח עלתה נבחרת האמנים כולה לביצוע "שיעור מולדת" היפהפה של אפרים שמיר, שכזכור נכתב בפולין ובפולנית, לא בחולון ובחולונית. ניכר היה שרוב המוזיקאים לא ממש שלטו במילים. ניחא, היה ניסיון יפה. כמו הערב כולו.

מוטי ששון מעניק פרס לאפרים שמיר (צילום: עידו קליר) — מוטי ששון מעניק פרס לאפרים שמיר | צילום: עידו קליר

בנותיו של גרי אקשטיין מקבלו פרס ממוטי ששון (צילום: עידו קליר) — נציגות משפחת אקשטיין מקבלות את הפרס בשם גרי אקשטיין | צילום: עידו קליר

מצאתם טעות לשון?