יותר מחמש מאות שירים כתב יענק'לה רוטבליט. מספר לא מבוטל מהם הפכו ללהיטים, המנונים ששגורים על פינו עד היום. אמש, אחרי ארבעים שנים של יצירה, הוא זכה למופע שכולו הצדעה לו וליצירותיו. הכנסות המופע נתרמו למען הגן השיקומי בירושלים ו"כישורית" בגליל, עמותות למענן רוטבליט פועל כבר מספר שנים.
הערב נפתח בביצוע של רוטבליט ולהקת "דבק" ל"שיר לשלום". השיר שהפך לבעל משמעות דרמטית ביותר עבור הציבור בארץ, זכה לביצוע נקי וטבעי, שרק בוראו יכול להגיש בצורה זכה כל כך. מיד בסיומו עלתה לבמה ביתו החורגת של רוטבליט, הזמרת עלמה זהר עם "רואים רחוק רואים שקוף". הגייתה הארצישראלית וההגשה הייחודית רק לה השתלבו באופן טבעי עם השיר והתעלו על עצמם עוד יותר כשרונה קינן הצטרפה אליה ל"סוס עץ".
מפסגות היצירה של רוטבליט המשורר ויענקל'ה הפזמונאי
וכך, במשך שעתיים וחצי עלו לבמה אמנים ממגוון הסגנונות והגילאים ומילאו את את הראש, הלב והאוזניים בשירים מפסגות היצירה של רוטבליט המשורר ויענקל'ה הפזמונאי. דרור אהבה רומם מ"הגרובטרון" ביצע את "לוח וגיר" באופן יוצא מהכלל וכמעט "גנב את ההצגה" משאר המשתתפים המכובדים. שלמה בר הרעיד ב"תוהו ובוהו" ו"אמא אדמה". קורין אלאל צמררה ב"ככלות הקול והתמונה" (והוסיפה את "ימי הפרח והאהבה"), מיקה שדה גרמה לי להתאהב מחדש ב"ימי ראשית הקיץ" ואפרת גוש הצליחה לנכס לעצמה את אחד השירים המקסימים של יהודית רביץ, "שבתות וחגים".
"אני שוכב לי על הגב" זכה לאחד הביצועים המעניינים והטובים של הערב בזכות אסף אבידן, שמסתבר שיודע גם לשיר בעברית. את שירתו השמחה של אריאל זילבר החליף אבידן בקולו המיוחד ובצווחות קורעות מהנשמה. ותיקי אוהבי השירה העברית ישבו בהיכל התרבות בתל אביב פעורי פה לנוכח הביצוע, שהפך את השיר המוכר למשהו שנשמע כמו נוצר על ידי מוזיקאי בגילופין במערב הפרוע.
במקום ערב שירה בציבור - מופע מגוון ומרתק
בכלל, העיבודים של אבי ליבוביץ' והאורקסטרה המופלאה שלו העניקו למופע צליל מגוון, מעניין ומהודק. במקום ערב של "שירה בציבור" נולד מופע מרתק מהבחינה המוזיקלית, גם אם ארוך בצורה כמעט בלתי נסבלת. "לקחת את ידי בידך" בביצועה של תמר אייזנמן הפך לסלסה ו"היא חזרה בתשובה" בביצועו של נועם ענבר נשמע כמו קינה מפחידה על רקע האקורדיון בו ניגן והטרומבון המאיים של יאיר סלוצקי שהצטרף אליו בסופו.
גם מכובדי השבט באו להוקיר תודה למי שכתב להם או איתם במהלך השנים. "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" ו"קפה טורקי" שהלחין מיקי גבריאלוב (לאריק איינשטיין במקור), הרימו את האנרגיות בהיכל בביצועו של גבריאלוב. יהודה פוליקר צמרר, כרגיל, עם "דברים שרציתי לומר". שלום חנוך נתן לקהל לשיר כהמנון את "כמה טוב שבאת הביתה". דיויד ברוזה בחר לשיר את "המדינה שבדרך", שיר שכתב עם רוטבליט לתכנית טלוויזיה חדשה ומציג את מצב המדינה בעיניהם (המצב לא משהו, אגב).
מראה ממוקדת של ישראל
לצד להיטים כמו "באה מאהבה", "בוקר של כיף" ו"יש לי חולשה לרקדנים" (שדווקא לא בוצעו אמש), כתב יעקב רוטבליט גם טקסטים דתיים-פוליטיים כמו "הרהור חוזר במעמד הר סיני" או "רוח של מהפכה" שהוא עצמו ביצע על הבמה.
בניגוד לפזמונאים רבים כיום, שמחברים שירים בשביל ליצור "להיט", רוטבליט לא פחד במהלך הקריירה שלו לגעת גם בנושאים קשים ועמוקים יותר. ערב המחווה שעשה כבוד ליצירותיו היה כולו באווירה של נתינה לזולת, של אכפתיות למה שקורה כאן מתוך תחושת דאגה. בסיומו נותרו היוצר ושיריו מראה ממוקדת של ישראל - הארץ והמדינה.