בלב לבו של הדיסק "ארגמן" - ארגמן, צבע התשוקה - פוערת עיניים וקורעת אוזניים הגיטרה של ארז לב ארי. גיטרה חשמלית. חשמלית ושמה תשוקה.
הניחו לכיפה שעל ראשו. התעלמו לרגע מהפנייה לאלוהיו. הרפו אפילו מהמלים שמהרהרות במוות, שדנות באמונה, שמספרות על חברות, שמעדכנות על אשה וילדים. לב ארי מנהל באלבומו החדש, השני, פרשיית אהבים עם הגיטרה שלו. היא נוכחת בכל רגע. היא עוטפת. היא תומכת. היא נספגת. היא מערבלת. היא חותכת באוויר. והוא עונה לה בקולו החושני, המתעבה לפי הצורך, המתגבר על עצמו, הזועק במקומות הנכונים, נמנע ודוהר, חומק ועוצם עיניים, וכל אותו הזמן, לאורך כל 43 הדקות של האלבום המעולה הזה, הוא לא מפסיק לזוז, נע לו קדחתני, אינטנסיבי, מחפש, נוגע, עוזב, יודע, חוזר ומביט לתוך עצמו.
אלבום משנות ה-70', שנוצר בהתמזגות בין בוב דילן לניל יאנג
לב ארי יחגוג עוד מעט 40. הוא נולד ב-1970. שנות ילדותו היו העשור הגדול של המוזיקה הישראלית המתבגרת. העידן של גיבורי הגיטרה שרישתו את הרדיו ונגעו בנו והזיזו אותנו, מחיים רומנו ויצחק קלפטר, אפרים שמיר ויוסי פיאמנטה, ועד גרי אקשטיין ושמוליק בודגוב, זה היה הצליל ששמעו אוזניו של הילד. אפשר בנקל לאזכר את אהוד בנאי כמשפיע בהתמזגות עם הספרדיות הירושלמית, ואת ברי סחרוף שנולד לתוך הווי טורקי בבת ים, אבל "ארגמן", בעיני, הוא תקליט שנולד שם, בעשור הדחוס ההוא, ונוצר בהתמזגות בין התקליטים רבי העוצמה של בוב דילן וניל יאנג שלב ארי כל כך אוהב, לפופ המלודי-חשמלי של פיטר פרמפטון וסטיב מילר שבקע בכל שעות היממה מהרדיו.
המפיק והיוצר פטריק סבג, חברו של לב ארי להרכב הרוק "כשניקו תתחיל לדבר", והמתופף ז'אן פול זימבריס, שחוזר למרכז הבמה במלוא הכוח, כשהכינור של אורן צור מספק את הנופך היהודי והבס של ארתור אליהו תומך מלמטה, עם שלל כלים שמעבים (לעתים ללא כל צורך) את הצליל, לב ארי מוליך אותנו בין רגעי חייו, הם תחנות חיינו, בישראל התוהה, המבולבלת, המחפשת מזור לנפשה אך בורחת מעצמה.
אותה ישראל, רדופת הפיאסקו של מלחמת לבנון השנייה, שבמקום לבצע בעצמה ניתוח כואב אך קריטי בחרה לשוב לצדקנות העכורה, להתחסדות המאוסה, לחזור לבית אבא, מתרפקת לה על הגל היהודי העולה של מאיר בנאי, שולי רנד ורבים אחרים.
השירים מבוצעים ללא דופי
לב ארי לא שייך לשם. אל תתייגו אותו. אל תנסו למצוא את אלוהיו כסיבה או כמסובב. מגיע לו שתאזינו לו חפים מדעות קדומות, ללא רתיעה, רק הדבר עצמו, אסופה של שירים מצוינים, חלקם נעימים לאוזן, קליטים ומזדמזמים, ואחרים מורכבים ומלאי תעוזה, כולם מולחנים היטב, מבוצעים ללא דופי, ומספקים עוד אפשרות להאזין למוזיקה ישראלית חדשה, בעברית. עברית שכולה שמחה ועצב, פחד וזעם. עברית של חיים. החיים שלנו.
ארז לב ארי - "ארגמן" אן.אמ.סי. 43 ד'
