בריאן פרי כבש את תל אביב, חמוש בחליפה ובצבא של תשעה מוזיקאים ושתי רקדניות. יומיים בדיוק אחרי שאלילו בוב דילן שחרר לרחובות רמת-גן עשרות אלפים עם תחושה אמביוולנטית, פרי נתן להיכל התרבות הגדוש באוהדים חמים בדיוק את מה שהם ציפו - אם לא יותר.
נופף לקהל, התרגש והזמין למפגש מעריצים
קשה עד בלתי אפשרי שלא להשוות בין שתי ההופעות, של פרי ודילן. שני אמנים שהשאירו את חותמם על עולם המוזיקה באופן עמוק, שהגיעו לישראל עם המון כסף בבנק ובלי שום דבר להוכיח. ההבדל בין ההופעות גדול כמו המרחק בין היכל התרבות לאצטדיון רמת גן. אתם יודעים מה? יותר כמו המרחק בין האצטדיון הלאומי שלנו לוומבלי.
אם הטענה המרכזית נגד דילן הייתה שהוא לא התייחס לקהל, פרי לא הפסיק לנופף לקהל בהתלהבות של ילד, סיפר כמה שהוא שמח להיות בתל אביב לראשונה, ואם זה לא מספיק - הוא אפילו הזמין את המעריצים למפגש חופשי בחנות התקליטים "האוזן השלישית" בתל אביב.
שלושה קאברים לבוב דילן
והנה עוד נקודה להשוואה - בריאן פרי ביצע לא פחות משלושה קאברים לשירים של דילן. אחד מהם, All Along The Watchtower, היה גם ההדרן של דילן לפני שלושה ימים. מי ביצע את המאסטרפיס יותר טוב בארץ הקודש? הגרסה של בוב היא יותר כמו וויסקי עם קרח, בעוד הביצוע של פרי הוא יותר כמו מרטיני מנוער עם זית. אפשר לסכם שמדובר בעניין של טעם, אבל אני די בטוח שג'ימי הנדריקס היה מעדיף את הגרסה של הבריטי. בלי לפגוע בזכויות.
בגיל 65, בריאן פרי נראה יותר כמו מישהו שרוצה למכור לך ביטוח חיים מאשר מישהו שהולך להקפיץ אותך מהכסא ולגרום לך לרקוד. אבל הוא נראה ככה גם כשהוא היה בן 25. בשנה האחרונה הוא גם התקבל על ידי מלכת אנגליה כחבר במסדר האצילים הבריטי, וגם סבל מהתקף לב. ככה זה.
להקה מושלמת, מופע מתוזמן
שני גיטריסטים, בסיסט, שני מתופפים, סקסופוניסטית, שתי זמרות ליווי ושתי רקדניות חושניות ובריאן פרי אחד שלעתים שר במרכז הבמה, לעתים מתיישב על האורגן, לעתים על הפסנתר ולעתים שולף את המפוחית. סך הכל 12 איש על הבמה, שמתחברים לסינרגיה מושלמת. בריאן אינו, חברו-יריבו ללהקת "רוקסי מיוזיק", יכול להתגאות, או לקנא.
המופע מתוזמן לחלוטין, אין אפשרות לחרוג מרשימת השירים, מכיוון שהוידיאו ארט שמוקרן על המסך מאחורה מתוזמן לפי המוזיקה שעל הבמה, כך גם רקדניות הקאן-קאן בצדדים שנראו כאילו חטפו אותן מהקליפ "Addicted to Love" של רוברט פאלמר.
המופע התחיל עם קאבר אלגנטי ל-"I Put a Spell On You" של סקרימינג ג'יי הוקינס, והמשיך ישר ללהיט הרדיו הכי גדול של פרי, "Slave To Love". אחרי עוד להיט מתקופת הסולו, "Don’t Stop The Dance". עם החליפה הנצחית (כיאה לפרזנטור של מארקס אנד ספנסר), בריאן פרי נראה כמו השילוב המושלם של דילן וג'יימס בונד.
בהמשך, פרי פינק אותנו בקאבר נהדר ל- "Just Like Tom Thumb's Blues", הקלאסי של דילן מ-1965. בהמשך הוא גם ביצע את "Make You Feel My Love" של דילן, שכבר זכה לגרסאות כיסוי של אדל, גארת' ברוקס, קלי קלארקסון ובילי ג'ואל - אבל נראה שפרי הוא הראשון שהצליח לגרום לשיר להישמע מקורי.
גם למעריצי "רוקסי מיוזיק" הגיעו הרבה פינוקים, עם ביצועים של "If There Is Something" מהאלבום הראשון והמופתי, "Bitter sweet" עם הניחוח הגרמני וכמובן "Avalon" ו-"Love is the Drug" הקלאסיים, שזכו לנאמברים מרשימים מהלהקה הנוכחית של פרי.
היסטריה בהדרן: הקאבר לג'ון לנון
ראוי לציון במיוחד הוא אוליבר תומפסון, הגיטריסט הבריטי בן ה-23 שמלווה את בריאן פרי בסיבוב ההופעות הזה. אם היה דראפט כמו ב-NBA לבחירת גיטריסט ללהקות רוק, הוא צריך היה להיות הבחירה הראשונה. מדובר בעילוי של ממש, שעוד נשמע עליו הרבה בעתיד.
ההדרן, שמצא את היכל התרבות בהיסטריה חיובית, היה הביצוע של השיר הכי מצליח של בריאן פרי בקריירה, הקאבר ל-"Jealous Guy" של ג'ון לנון. כאן גם אני לא התאפקתי ושלפתי את הנייד כמו כולם, לא כדי לצלם, אלא כדי להתקשר להשמיע את הביצוע המושלם לחברה.
פרי הוכיח איזה מוזיקאי גדול הוא
בין הגיחות לפינות הנוסטלגיות, פרי הוכיח שוב איזה מוזיקאי גדול הוא, עם ביצוע מבריק של "Like a Hurricane" של ניל יאנג, אם כי הרגעים הגדולים ביותר בערב היו דווקא להיטי האייטיז המאוסים מתקופת הסולו של פרי, דוגמת "Let's Stick Together", שפשוט הוכיחו שההקלטות הנוראיות שנעשו באולפנים של שנות ה-80' עושות עוול לכמה שירים מצויניים. זה נכון כמובן לגבי עוד הרבה אמנים אחרים, כמו בוב דילן למשל.
ואי אפשר באמת בלי השוואה אחרונה להופעה של הנפיל האמריקאי באצטדיון רמת גן ביום שני. זה בעיקר מכעיס, לראות כמה נהדר יכול להישמע קונצרט רוק באולם שמותאם למוזיקה, ולא אצטדיון אתלטיקה שנבנה לכבוד המכביה בשנת 1950. זה מעצבן כשרואים איך מספר מחושב של סדרנים יכול להשליט סדר מופתי באולם גדוש באנשים ולא להביט חסרי אונים בעדר אנשים מתפרע. זה מעודד, כשרואים איך אמן שמקבל אהבה יודע גם לתת בחזרה. אל תתפלאו אם אחרי ביקור הבכורה, נראה פה את בריאן פרי שוב בקרוב. ובעזרת השם, בפעם הבאה הוא גם ישיר את "Virginia Plain".