הפסנתר הוא לא כלי דומיננטי ביצירה של אהוד בנאי, למעשה הוא כמעט שלא מופיע בה. בנאי הרי הוא הטרובאדור חמוש בגיטרה עם מפוחית בהכנס, כשההרכב מסביבו גדל וקטן על פי הצורך או ההחלטה, אבל פסנתר - אין. לכן "פסטיבל הפסנתר" הבטיח לסמן ניסיון אמנותי יחודי עבורו - פסנתר ותגבורת כלי מיתר - אהוד הקאמרי? כמעט.
עבור בנאי מדובר בצעד כמעט אל הלא נודע
אחרי 13 שנה מאז היווסדו של פסטיבל הפנסתר, נאות אהוד בנאי להצטרף לשורות הארוכות של אמני ישראל שהסכימו להכניס את פסנתר הכנף ליצירתם. בשביל רובם המכריע מדובר במהלך לא מאוד נועז או פורץ גבולות, אך, כאמור, עבור בנאי מדובר בצעד כמעט אל הלא נודע. בתור מורה הדרך בחר אהוד בנאי בעמי רייס - מועמד צעיר יחסית אך נושא דיפלומה גדולה ומכובדת - האיש שעיבודיו הקסומים ל"אוטוביוגרפיה" החזירו את להקת כנסיית השכל מעולם השיכחה להצלחה גדולה.
לבוש חגיגי מתמיד, כמעט כמו חתן ביום חופתו, עולה אהוד בנאי לבימת מרכז סוזן דלל, מתיישב על כסא ואוחז בגיטרה אקוסטית. מצידו האחד עמי רייס רכון על פסנתר כנף גדול מידות ומהשני ישובה רביעייה קאמרית צעירה, עם הצ'לנית המצוינת מאיה בלזיצמן, חן שנהר וניצן קנטי בכינורות וגליה חי בויולה.
את הגיטרות המצלצלות של יוסי אלפנט ז"ל ובנאי מחליפים הצ'לו והויולה בטבעיות מדהימה
"אביא לך" הנהדר פותח את הסט, כשהוא מלווה על ידי פסנתר מינימליסטי בלבד. רק לקראת אמצע השיר מצטרפת הגיטרה, כשכלי המיתר עוטפים אותה בשמיכה צבעונית. משם ממשיכים ל"מלנכולי" הוותיק, כשאת הגיטרות המצלצלות של יוסי אלפנט ז"ל ובנאי מחליפים הצ'לו והוויולה בטבעיות מדהימה. האולם כולו התמלא בצבעים קסומים וחדשים, עבורנו ועבור א. בנאי. "בלוז כנעני" שנכתב על מאיר אריאל זכה לעיטורי פסנתר וכלי מיתר עדינים, אך קרובים יחסית לעיבוד המקורי. "נגעת בצמרות העצים" מהאלבום "קרוב" הוא גם במקור שיר כמעט מיסטי, שבניגוד לחשדות לא נכתב בהודו, מסביר בנאי. כלי המיתר מוסיפים מתח נהדר והשיא מגיע בדמותו של מעבר מוזיקלי חדש וקסום לחלוטין. המחבר נראה מנצח לעצמו על ההרכב בתנועות ידיים קטנות ונראה כחש סיפוק רב מהחליפה החדשה שתפר רייס לשיריו.
"איש ציפור" היה חודר ומהורהר כמו תמיד, אבל הפעם עם אקסטרה עוצמה, כששטיחי המיתרים הרימו והקפיצו את ריף הגיטרה המטפס ומתרומם של השיר. שלמות בהתגלמותה. "הופעת מילואים" זוכה לליווי קצבי של כלי הקשת והפסנתר. ברור מהדקה הראשונה שהפזמון יעוף לשחקים כמו השיירה בשיר ואכן כך בדיוק קורה, אפילו מעבר לציפיות. "דוד ושאול (שיר געגועים)" זוכה לפתיחה קאמרית ששואלת מלודיה מ"השיר מהגן" מהכנסייה של רייס, אולי כקריצה.
"אבן ספיר" מרגש מהמקור; "עיר מקלט" בביצוע היפה מכולם
ב"אבן ספיר", מהאלבום האחרון "רסיסי לילה", בנאי אפילו הוריד את הגיטרה מצווארו והפסנתר וכלי המיתר לקחו פיקוד על השיר מידיו. לא היה נראה שהמשורר חש מובס, אלא כי מדובר בכיבוש מרצון. הביצוע לקח את "אבן ספיר" למקום בולט ומרגש יותר מאשר המקור. פריטות סטקאטו מדויקות על כלי הקשת פתחו את "מהרי נא" הנצחי. בנאי אוחז בגיטרה אך הרביעייה כמעט מייתרת אותה, עד הכניסה לריף האייקוני של השיר הכה מוכר ואהוב הזה.
החליפה המורכבת ביותר בערב, לטעמי, עוצבה עבור "עיר מקלט" ההמנוני. עם כמה קאברים וביצועים שזכה השיר הזה לקבל, אך זה שרקם לו עמי רייס הוא היפה מכל. כלי המיתר סובבו וסחררו את המלודיה, היוו חטיבת קצב והביאו את השיר לקליימקס כמעט ללא מגע מפרט - עניין כמעט בלתי נתפס כשבאהוד בנאי עסקינן.
"עבודה שחורה" היה חזק ופוצע כרגיל, למרות היעדר חטיבת קצב אמיתית. התקשיתי להחליט אם התעקשות הקהל להצטרף במחיאות כפיים קצובות סייעה או פגעה בשיר המחאה הזה. "היום" הבלתי נמנע ומרצה ההמונים הפציע בעטיפה די צמודה למקור. לקהל זה לא ממש שינה.
הפתעה בדרום, התרגשות ב"עגל הזהב"
הפתעת הערב היתה הפצעת השיר "חתונה ("עיירה בדרום")" מתוך אופרת הרוק "מאמי" המיתולוגית, כשמאיה בלזיצמן מבצעת בנאמנות את תפקידה של מזי כהן הנהדרת. שורות כמו "עננים של גשם ושל מלחמה נעים מעל מפעל הטקסטיל הנטוש" ו"לכלה אין מקצוע ולחתן אין גרוש" נשמעים אקטואליים מתמיד, 25 שנה אחרי. עצוב.
"עגל הזהב", עוד שיר מאוד אקטואלי בתקופתנו המבלבלת, קושט אף הוא בעיבוד צבעוני ומעורר השראה מחודשת. נראה היה שבנאי עצמו התרגש למרות שביצע אותו כמה אלפי פעמים, רק מעולם לא כך. אפילו הפיוט הצנוע "שימו לב אל הנשמה" התהדר בצבעים חדשים ונאים שהרימו אותו לגבהים המקרבים אותו, כראוי, לשערי שמיים.
מרגש וגם גרובי בהדרן
לקול תשואות הקהל חוזר בנאי להדרן עם "עד הפעם הבאה", השיר המרגש באמת, שסוגר את האלבום האחרון שלו "רסיסי לילה". הפעם בנאי ניצב על רגליו ומסביר שהרופא אמר לו לא לשבת יותר מדי. השיר מבוצע לראשונה ללא הרביעיה כשרק הפסנתר והגיטרה מובילים אותו בבטחה. ההדרן נמשך עם "אסתר" כשמחיאות הכפיים הקצובות פורצות מהקהל ללא יכולת בלימה. העיבוד נותר קצבי וגרובי, בדיוק כמו שצריך.
המופע של אהוד בנאי בפסטיבל הפסנתר הוא ניצחון נוסף בשורת ההצלחות של המוזיקאי הותיק, הרבה בזכות השידוך משמיים עם המעבד המוכשר מאוד עמי רייס. מדובר בעיבודים חדשים לגמרי לשירים נבחרים מהרפרטואר הרחב שלו, וממש לא בסוג של חלטורה חד פעמית לצרכי פסטיבל. זה היה ערב קסום ואינטימי עם שיריו של אהוד בנאי כמו שמעולם לא שמענו אותם. יש לקוות כי המופע הזה יתועד וישוחרר בצורה כלשהי - בטלוויזיה או ב-DVD, ובעיקר יש לקוות שיזכה להמשך בדמות סדרת הופעות חורפית ברחבי הארץ. פשוט כי חייבים.
>> מיקי גבריאלוב ואמנים אורחים ב"בדשא אצל אביגדור" בפסטיבל הפסנתר
>> כנסיית השכל בפסטיבל הפסנתר עם שמעון אדף, יובל מסנר ומאיה בלזיצמן