בקיץ הקרוב יהיה בן 70, וכבר מחרתיים יוציא לחנויות את המוצר הביטלסי הראשון של העשור הטרי. "y not" הוא אלבום האולפן ה-15 של רינגו סטאר. הוא טוב בהרבה מקודמו הנורא "ליברפול 8 " שיצא לפני שנה ומחצה, וזו הפעם הראשונה בחייו שסטאר הפיק אלבום בעצמו. למה דווקא הפעם? כי "באותו בוקר מסוים הסתכלתי במראה ונראיתי לעצמי מספיק קול כדי לעשות את זה".
כך סטאר, ברוח האי-רצינות הקלאסית שכה מאפיינת אותו, ושכמובן שורה על מרבית שיריו הטריים. אבל, לפחות בחלק מכוונותיו, מסתבר שרינגו חיפש הפעם גם עומקים אחרים. שבוע אחרי שיוקו אונו הצהירה כי תכתוב את זיכרונותיה מחייה המשותפים עם ג'ון לנון, סטאר מסביר מדוע הוא מעדיף להעלות זיכרונות בפורמט של שיר הפופ הפשוט: "אנשים חושבים שנולדתי, הייתי בביטלס, ומאז אני גר בבתים גדולים. אבל אני בא משכונה אפלה, טחובה, ואלימה. מעכשיו אכתוב בכל אלבום שיר על ילדותי, כי עדיף לי לכתוב שתי שורות בשיר מאשר חמישה עמודים באוטוביוגרפיה. וכמו שהשיר אומר - הדרך היחידה לצאת מהצד האפל של ליברפול הייתה באמצעות תופים, גיטרה ומגבר".
בשיר "הצד האפל של ליברפול", סטאר מודה בשמן לדמויות מילדותו ומנעוריו שעזרו לו לשרוד את נטישת אביו לאחר גירושי הוריו כשהיה בן שלוש, ואת שלל המחלות והאשפוזים הממושכים שמנעו ממנו להשלים את לימודיו. כמובן, העטיפה המוזיקלית וההגשה קלילות ואופטימיות, ובכל זאת.
צעד גדול לאחרון שהצטרף לביטלס
גם אם האלבום החדש הוא צעד קטנטן ביותר לאנושות, הרי שיש כאן צעד לא קטן לאדם האחרון שהצטרף לביטלס כשהחליף סופית את פיט בסט ב-1962, ושהיה גם הראשון להודיע על פרישה מהלהקה, כשב-1968 הבריז משבועיים של הקלטות "האלבום הלבן" ונסע עם פיטר סלרס לחופשה של שבועיים ביוון, בזמן ששלושת חבריו מתחו את הקרעים ביניהם.
אחרי פירוק הלהקה כל הביטלס ניגנו בתקליטים שלו, והוא אצלם, כולל תיפוף בשתי היצירות המופתיות של לנון וג'ורג' האריסון מיד לאחר הפירוק, "פלסטיק אונו בנד" ו"כל הדברים בני חלוף". את השירים הכי טובים של סטאר, שהיו גם להיטיו הכי גדולים, שיגר די על ההתחלה העצמאית בראשית שנות ה-70: It don't come easy; boogaloo Back off; your sixteen ו-photograph המרגש שכתב לו הריסון, ושסטאר הקדיש לזכר ג'ורג' במופע הענק שערכו להריסון חבריו ביום השנה ראשון למותו
לנון הציע לסטאר שני שירים ממש לפני שנרצח, ובעקבות האסון סטאר, כמובן, סרב להקליט אותם. אחד מהם, "אף אחד לא אמר לי", הופיע באלבום הפוסט מוות של לנון עם יוקו אונו, "חלב ודבש", והשני בעל השם הטרגי "החיים מתחילים בגיל 40" יצא בגרסת הדוגמה הלנונית ב"אנתולוגיה של לנון".
רב והשלים עם מקרטני
אבל לפני חמש שנים עבר חתול שחור דווקא בינו לבין פול מקרטני. סטאר סיפר, בעקבות מופעי הענק "לייב 8 ", שציפה כי מקרטני יזמין אותו לבמה, לנגן איתו בלונדון, מה גם שמרבית השירים שמקרטני ביצע שם היו של הביטלס. זה לא קרה, ומקרטני לא הגיב לאכזבה של חברו, אבל למרבה השמחה הם השלימו. ב-2008 סטאר התארח במופע צדקה של מקרטני בניו-יורק, ועדיין תלויה באוויר איזו אמירה לא ממש מגובה על אלבום עתידי משותף של מקרטני עם בוב דילן שאולי סטאר ינגן בו.
לרינגו מותר מה שאצל אחרים הוא בלתי נסלח
השיר השני באלבום, זה שמקרטני מנגן בו באס, כולל גם אזכור של חברם המנוח לנון. בשיר שנקרא בפשטות "חלום שלום" רינגו שר כך: "האם אתם יכולים לדמיין שכל זה יתגשם? זה באמת תלוי רק בנו, כמו שג'ון לנון אמר באמסטרדם ממיטת השלום, יום אחד העולם יתעורר כדי לראות את המציאות".
שטחיות שכזו בכתיבה הייתה כנראה בלתי עבירה אצל כמעט כל כותב או דובר אחר. וסביר שלאף אחד גם לא היה נסלח השרבוב הזה של לנון לכאן. אבל רינגו יכול, ולו מותר. וגם אם איש אינו מאשים אותו באיכויות נדירות כיוצר, וגם אם ככותב שירים הוא פחות ייחודי מאשר כזמר, וכזמר הוא הרבה הרבה פחות טוב מהמתופף הייחודי והנפלא שהוא, הרי שבכל זאת הוא יחיד במינו בגלריה האנושית של אמני הפופ והרוק לדורותיהם.
רינגו המתופף היה אמן מצוין, פשוט ויעיל וחדשן וממזרי בתחומו. לרינגו הזמר יש רגעים של ישירות שובת לב. אבל לרינגו מחבר השירים ישנו רק החן, ובזה עיקר חולשותיו ומעלתו: נטול סגולות יוצאות דופן, כך נשמע מוזיקאי רוק שהחן, הנועם, הלבביות והידידותיות שלו הם נכסיו הכמעט היחידים כיוצר. כמובן, מלבד המוניטין הבלתי נדלה ובלתי מכומת ובלתי ניתן להשוואה שלו כביטל לשעבר.
