"שר צ'יזיק", אלבום ההצדעה של פיטר רוט ליוצר המנוח שמוליק צ'יזיק מחזיר לפוקוס יוצר שבחייו, וגם אחרי מותו בגיל צעיר יחסית, הסתובב בעיקר בשולי התודעה התרבותית הישראלית.
"שר צ'יזיק" הוא אלבום קטן ומינימליסטי, עשרה שירים קצרים, פורמט שמאפיין מאוד את צ'יזיק עצמו, שכתב בצמצום יחסי, אבל עם כישרון וחן. הם נחלקים לארבעה שירים שרוט הלחין ושישה ביצועים שלו ללחנים מוכרים.
הוא פותח עם "תני לי מחסה" של אריאל זילבר, שזוהה מאוד עם צ'יזיק והפך כמה משיריו ללהיטים. הביצוע של רוט מתרחק מהגרוב הזילברי הקופצני ויוצר עם הנגנים ובעזרת המפיק המוזיקלי משה לוי בלוז-רוק עדין ורומנטי, שעוטף את המילים בחמימות. ל"סיפור אהבה", הרוקי והמרקיד בגרסתו המקורית, שהלחין צ'יזיק עצמו, מעניק רוט פן מלנכולי-חורפי, עם פסנתר וזמזום שמזכיר מאוד את "דני" של משינה.
רוט חוזר ומוכיח את יכולותיו כמלחין
החורף ממשיך גם בשיר הבא, "לורן", הסינגל הראשון שיצא לרדיו מהפרויקט והולחן על ידי יזהר אשדות. יש לו קצב של שאנסון, שמתפתח לשיר פופ ומתאים מאוד למילות הגעגוע ללורן הגיבורה, אך הוא סובל מאי התפתחות וחוזר על עצמו.
אחר כך רוט חוזר ומוכיח את יכולותיו כמלחין ב"איש בודד, איש נודד", שנותן תחושה של התלוות לגיבור השיר (ההלך האלתרמני?) בשיטוטיו העירוניים ובמפגשים המזדמנים שלו. הקצב לוקח להרגשה ביתית, נוסטלגית, למרות הבדידות והנדודים. רונה קינן מצטרפת לרוט לדואט "שוב לבד", שעוסק כמובן בכאב הפרידה.
ובמעבר חד, אולי חד מידי, מגיע "שיר הזרוק" המחאתי, הלהיט של האלבום הזה (שיצא לרדיו כסינגל שני), ששומר על הלחן הזילברי ועם מאור כהן שמתארח בגיטרה וקולות מתקבלת גרסת רוקנ'רול משובחת. הקו הרוקי נמשך ב"מה תאמרי", שמבליט גיטרות ותופים, ואווירה אפלולית יותר מהביצוע האקוסטי והמקורי של יזהר אשדות. ההפקה מזכירה כאן את הטיפול שהעניק רוט ל"שיר של יום חולין" בביצוע של מאור כהן ב"עבודה עברית".
בין קסם לייאוש
ב"מאוהבת" רוט שוב מוריד רגל מהגז, הפעם עם שילוב של מיכה שטרית בדואט. הו, שטרית, כמה התגעגענו לשמוע את קולך. הביצוע המשותף מספק את הנקודה הרומנטית והבהירה, הזוהרת באלבום. יש בו קסם כזה שמאפשר לדמיין מועדון ריקודים אמריקאי של שנות ה-30', בו רוט ושיטרית הם זמרי ג'אז שמנצחים על הקהל. ב"האמת" רוט שוב שובר, ובאמצעות מעבר חד משירה שקטה ועגומה לגיטרות רועשות, דרמטיות ודומיננטיות, הוא מגיע למחוזות הייאוש שאפיינו את שיריו של צ'יזיק.
אלבום שמקרב את השירים אל דמות האיש שכתב אותם
האלבום מסתיים בביצוע מקסים ל"רוצי שמוליק", שמתרחק מהמקור ועושה את זה ברגישות ובחוכמה. רוט מוותר על הקצב המקפץ של השיר והופך אותו למעין שיר ערש, שמזכיר, שוב, ביצוע מתוך "עבודה עברית", הפעם ביצוע שלו עצמו ל"מישהו שומע אותי".
"שר צ'יזיק", בגיוונו, ברגישותו, באהבתו, הוא אלבום שמקרב את השירים אל דמות האיש שכתב אותם. הרעיון להנציח אותו הוא יוצא דופן בנוף המקומי. התוצאה יפה, עשירה, לעיתים מבריקה, לעיתים מעט פחות, "רק" טובה, אבל מקומה וחשיבותה בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית מובטחים.
פיטר רוט - "שר צ'יזיק", הד ארצי, 2010