יעל דקלבאום - מגוונת או מפוזרת?

להופעת השקה לדיסק חדש, אלבום בכורה, יש את הדינאמיקה המיוחדת שלה. שעה לפני תחילת המופע אנשים כבר מתקבצים במקום. קהל שמורכב מערבוביה של אוהדים ותיקים, אוהדים חדשים, משפחה, חברים וקולגות מעולם המוזיקה. האווירה חגיגית משהו. הפרגון מורגש באוויר. והזמרת, יעל דקלבאום, לא שוכחת להזכיר באחד מקטעי הקישור שיש דיסק חדש, "Ground Zero" שמו, ואפשר לקנות אותו ממש כאן, בכניסה למועדון.

לבמה דקלבאום עולה לבד עם גיטרה אקוסטית. היא מתחילה עם שיר שקט, לא בחירה אופיינית או אידיאלית לפתיחתה של הופעת השקה חגיגית. אחר כך מצטרף אליה יונתן לוי, שמנגן איתה בס וגם הפיק לה את האלבום. יחד הם מבצעים עוד שיר פולקי רגוע (אולי רגוע מדי) וארוך (אולי ארוך מדי), בו נדמה שדקלבאום מודדת את נעליה של ג'וני מיטשל למשך כמה רגעים.

הנגנים נותנים רקע עשיר, ההפקה מאתגרת ומוסיפה צבעים לשירים

אחרי זה עולים לבמה מאיה בלזיצמן והצ'לו שלה. לאחר מכן ישלימו את התמונה גיל לואיס (גיטרה), שאול עשת (קלידים) וניר מנצור (תופים). להקת ליווי בת חמישה נגנים זה לא מעט, ובאמת מורגש שמדובר קצת יותר באינדיווידואלים וקצת פחות בהרכב אורגני. כפרונט-וומן, דקלבאום קצת מתקשה להדק ביחד את כל החבילה הזאת ולהצליח להעביר לקהל הרגשה של להקה אמיתית.

לא שזה אומר שחבריה לבמה לא עושים עבודה טובה. הם בהחלט יוצרים עבור דקלבאום רקע עשיר. ההפקה של יונתן לוי מאתגרת, ומוסיפה צבעים מגוונים לשירים. כחבר בלהקת "איזבו" נדמה שלוי, שהפיק גם עבור "הבנות נחמה", "נדבק" בסגנון של רן שם-טוב, מה שגורם לקטעים רבים שהוא מפיק להישמע כשלוחה של חללית-האם. כך, למשל ב"Mr. Hide", שיר שהיה יכול להשתלב די בקלות ב-"The fun Makers" או ב-"Super Light", שני האלבומים של איזבו.

דקלבאום מלהטטת בין זרמים שונים

"Mr. Hide" בעל הגוון האוריינטלי הוא גם בערך השלב בו ההופעה מתחילה להתעורר. יש הרכב גדול על הבמה, יש כבר קצת קצב ודקלבאום, שנאבקת מדי פעם בבעיות סאונד מציקות, מתפנה ללהטט בין זרמים שונים. רגע אחד היא "איזבואית", אחר כך צץ לו רוק גיטרות. בשיר אחד היא עולה לטונים שמזכירים שירת אופרה, ובאחר היא מקנחת בקול שמזכיר איזו "מאמא" שחורה של מוזיקת סול. אפילו שיר עם סיום ארוך מדי וקצת מייגע, שנשמע קצת כמו מוזיקה הודית יש לה ברפרטואר.

גם מקומה של להקתה "הבנות נחמה" לא נפקד, וזו מיוצגת בביצוע ל -"100% אור" (מתורגם לאנגלית) ובביצוע מפתיע, חזק וכוחני, ל-"Flowers" המתקתק, שלוקח את השיר למקום אחר ומעניין.

מתקשה לבנות את ה"חשמל" של ההופעה

היא מוכשרת, יעל דקלבאום. זה ברור לכל מי שמסתכל עליה כשהיא על הבמה. הקול שלה ערב והיא יודעת להשתמש בו בצורות שונות ומרשימות. זמרת מקצועית. למרות שהיא מתקשה להכיל את אולם הבארבי הגדול (הגדול מדי למידותיו של מופע זה), היא מצליחה לא פעם להעלות חיוך ולייצר אהדה. זאת בעיקר הודות לקסם אישי, שעושה את העבודה אפילו ברגעים בהם ההתחכמויות והבדיחות המוזרות בין השירים הן יותר מנג'סות מחינניות.

הבעיה היא שה"מישמש" והקפיצה בין הסגנונות השונים יוצרים תחושה של חוסר מיקוד. "גיוון", יהיו כאלה שיטענו, אבל ההרגשה היא יותר של פיזור, שחסר איזה דבק חזק יותר מזהות הזמרת, שיחבר בין כל הקטעים השונים שנשמעים כאן. גם הקושי של דקלבאום לבנות בצורה עקבית את ה"חשמל" של ההופעה, את ה-ווייב שהיא צריכה בשביל לסחוף קהל לכל אורכה, מביא למסקנה שכנראה יהיה מתאים יותר לראות אותה במועדון קטן ואינטימי. זהו הבית הנכון למוזיקת רוק רך, שמכל הסגנונות המיוצגים בערב הזה נדמה שהיא-היא נעלי הבית שלה. אלו שמתאימות לה בדיוק לכף הרגל ושבהן היא מרגישה הכי בנוח.

יעל דקלבאום בהופעה, בארבי תל אביב, 22.4.09

• איזבו
• בארבי
• בכורה
• הבנות נחמה
• הופעות חיות
• יונתן לוי
• יעל דקלבאום
• מופע
• רן שם-טוב