תמיד נחמד להתאהב באלבום בערב שבת
בכתיבת הטקסטים באלבום השתתפו גם הכותבים עדי הר צבי, אלי אליהו, עמיר לב, גלעד כהנא ואלכסנדר פן - סוללה מרשימה שמבהירה לאיזה כיוון הלך טסה באלבום הזה. מה שמדהים הוא שההעמקה הזו בתכנים, ממש לא מרחיקה אותו מהמיינסטרים התקשורתי, כמו שקרה ליוצרים אחרים שהחליטו להקדיש יותר ערך למילה. ההפך הוא הנכון - ברדיו מככבים כבר שלושה להיטים מתוך האלבום - "עם חלומות כאלה", "צריך" ו"יש בינינו בית" והשירים "לא מרגיש טוב" ו"ערב שבת", יכולים להצטרף אליהם בקלות. כזמר ש"כולם" אוהבים טסה כבר יכול להשתחרר מתדמית האמן המיוסר והמסוחרר - עם אלבומים כאלה, הוא יכול להפסיק לחלום.
אלרן דקל מבקש טיפה של חום
מדובר בסינגל ראשון מתוך פרויקט שיצא בחודש הבא הכולל ביצועים של אמנים שונים לטקסטים של ארז הלוי. כאמן פאנק וסול שרגיל להפקה עמוסה והרבה נגנים סביבו, אפשר להניח שההקלטות לשיר הזה, היוו סוג של אתגר והוא עמד בו מצוין בזכות ההפקה המוזיקלית של שחם אוחנה ויוסי מזרחי. "טיפה של חום".
הדרה לוין ארדי חוגגת עצמאות
למרות שהיא נחשבת מחלוצות האינדי בארץ ושיתפה פעולה עם אמנים כמו ירמי קפלן ושלומי שבן, היצירה שלה עדיין לא זכתה להערכה שמגיעה לה. בזכות השירים היפהפיים שהפיק בנה במקצועיות מרשימה, ראוי שההכרה ותשומת הלב יגיעו להדרה לוין ארדי.
אפרת בן צור היא "אף אחת"
מחזה. אם תרצו ערב שירה, בכל אופן ערב ההשקה של אפרת בן צור בשבוע שעבר לאלבום החדש משירי אמילי דיקנסון, לא היה מופע רגיל. הערב הזה התנהל יותר כמו סיפור עלילתי עם כמה נקודות מפנה מרגשות, מוטיבים מנחים, דמויות משנה מפתיעות, פואנטה חשובה באמצע והתרה בהדרן.
מקפצת כמו ילדה במסיבת כריות
הדרמה שהתפתחה לה בשני השירים הראשונים "Rememberance" ו-"Thought", הגיעה לשיא הראשון מיד אחריהם ב-"While I was fearing it". בזמן שהיא פחדה מזה, האורח הראשון, מנשה נוי התמקם לו בתוך הקהל וברגע שקיבל את האות, החל להקריא את הטקסט של "Bee", כשהוא מגלם את דמות הזבוב בשיר.
בזכות הרכב הליווי המעולה עומרי הרשמן, גיורי פוליטי, אסף שתיל וקרני פוסטל, בן צור משתחררת מההתרגשות ומתחילה לקפץ כמו ילדה על מיטת ההורים באמצע מסיבת כריות. לעיתים היא ילדה, לפרקים היא מבוגרת אחראית, צינית, לוחשת, צורחת, צוללת, מספרת סיפורים בתור "הבחורה מנהריה", אבל בשורה התחתונה אפרת בן צור היא שחקנית מוכשרת ששרה מדהים או ההפך. איכשהו שני הכשרןנןת האלו לא מתעלים אחד על השני אלא משלימים דווקא.
כשמגיע האורח השני, בני בשן, לפני "I'm Nobody", מסתבר שמדובר בקונספט האירוח של בן צור שהופך לחלק חשוב בערב - האמן לא מצטרף אליה לביצועים אלא מקריא מתוך הקהל את הטקסט לקראת הביצוע (ערב שירה כאמור). המדקלם המצטיין היה שלומי שבן שביקש כמו האחרים לקרוא טקסט שכתבה דיקנסון, אבל נאלץ "להסתפק" במיני-להיט של בן צור, (כמו שהיא בעצמה הגדירה) "צוללת".
"הבחורה מנהריה לשעבר"
חוץ משירי האלבום שבוצע כמעט במלואו ו-"צוללת", במהלך הערב נוגנו גם "קח אותי", "יש עוד מקום", "כבר הרבה ימים" ו"אבוא אליה" שהופיעו באלבומיה הקודמים ובהדרן הגיעה הקלאסיקה הנצחית של אלביס ."Cant help falling in love" נראה שבן צור לא יכלה לבחור מקום מוצלח יותר מה"איזור" לערב מהסוג הזה. מדובר בחלל אינטימי אבל מרווח יחסית ללא במה, מה שיצר עבורה קשר אידיאלי עם הקהל - למרות שנראתה מנותקת לגמרי רוב הזמן, זה הרגיש קרוב במיוחד.
הפואנטה המתבקשת - לפני שבני בשן הקריא בעברית את "Nobody" ואחרי שסיפרה על העיתונאי ששאל לגבי "הבחורה מנהריה לשעבר", בן צור מצהירה שבדומה לדיקנסון גם היא סוג של "אף אחת". והיא אכן אף אחת אחרת - יוצרת אמיתית מהזן הטהור, כך שבמקרה הזה - "אף אחת", זה כל מה שצריך להיות.
