מארינה מקסימיליאן בלומין של המופע "עמוק בטל", שנערך היום במסגרת פסטיבל הפסנתר היא לא רק אמנית ענקית בקנה מידה מקומי ואף בינלאומי, היא אחת האמניות (או אחד האמנים, הכוונה לכולם) הגדולות שקמו במוזיקה הישראלית אי פעם. יעידו ברי המזל שנכחו היום במרכז סוזן דלאל - התואר "דיווה" מחוויר לעומת מפגן הכישרון העצום, הוירטואוזיות הכבירה, היצירתיות רבת ההשראה ויכולת הביצוע המופלאה של הבחורה הזו, התופעה, הפנומן, יצירת הפלא של אלוהי האמנויות, שנתנה הופעה ברמה הגבוהה ביותר שראיתי בחיי, העילית שבעילית.
מופע שצריך לרשום בטאבו
וכן, אני משתמש בסופרלטיבים המפוצצים ביותר שיש באופן המודע ביותר, כי הגברת מקסימיליאן בלומין, הקיסרית האצילית הזו, ראויה לכל אחד ואחד מהם. ויש לי עדים. והם לא צריכים להיות היחידים. חובה על כל מי שמוזיקה ותרבות ישראלית מעניינים אותו לחזות במופע הזה, שצריך להיות רשום בטאבו.
תחת האצטלה של "ערב שירי משוררים" נתנה ממ"ב מופע מרהיב ששילב אלמנטים של מוזיקה רוסית, אוונגרד ישראלי משנות ה-70' נוסח שלמה גרוניך, קטעים של מוזיקה קלאסית, ג'אז, מחזות זמר, אופרה, הצגות ילדים, שירי ארץ ישראל, מוזיקה תימנית, אתנית ו"מוזיקת עולם", פופ ורוק ואלטרנטיבה - הכל מכל כל, הסתדר ל-14 נאמברים שכל אחד מהם היה יותר מוצלח מהשני.
פיה ומכשפה, מלאכית ונערת קברט
מארינה, לבושה כמו דמות מאגדת ילדים, היתה פיה ומכשפה, מלאכית ונערת קברט, כוכבת תיאטרון ואחות רחמנייה, אישה מפתה, אישה נבגדת, אישה בונה, אישה הורסת, אמא, ובת, מטרונית וילדונת. זמרת שגדולה בכמה מספרים על החיים האלה והמדינה הזו, כוכבת שהמוזיקה שלה היא שפיץ מובחר של דיוק והבעה, עוצמה אדירה ונוכחות כובשת, רגש טהור והומור עולץ.
היא החליפה דמויות והשפעות בקצב מסחרר. תדמיינו את לייזה מינלי וחנה (ואילנה) רובינא, נורית גלרון וגרטה גארבו, ברברה סטרייסנד וליידי גאגא, מריה קאלאס ואהובה עוזרי, מדונה ואסתר עופרים - וכולן יחד בגוף המלא והסקסי הזה, בשפתיים החושניות והעיניים הצוחקות, בידיים שרצות במיומנות על הפסנתר, במיתרי הקול שמפנקים את האוזניים כפי שלא פונקו מעולם.
מיונה וולך ונתן זך עד "פיטר פן"
היו שם "שיר תיאורטי" של יונה וולך, "מזוודות ריקות" של נתן זך, "מכשפה שמוכרחה לרפא" של אסתר חלפי, "כובע קסמים" ו"עמוק בטל" של לאה גולדברג - אותם הלחינה. היו קאברים ייחודיים ל"ישנן בנות" של טהר-לב ורוזנבלום, "מה אומרו עינייך" (שני אורות בליל) של שנהר וזעירא, "לך איתה" של רכט ואושרת ו"פיטר פן" (הלילה הוא חייב להגיע) של פסטר וגלבוע. וכמובן שירים שכולם שלה - "חטאתי באבסטראקט", "איך זה", "ילדי הקט" (אותו ביצעה גם במופע "אקספרימנטאל"), "אני הולכת" ו"I Imagine" מתוך אלבום עתידי באנגלית.
ואפילו במופע כזה, שנע משיא לשיא לשיא, יש פסגות. זה קרה למשל ב"ישנן בנות", שהתחיל כקונצ'רטו לפסנתר, נמשך בשירת מחזמר מעורבבת עם קלאסי וג'אז, התגלגל לזעקה השורשית "שבי על הפסנתר למען אמא רוסיה!" והלך עד סוף הצעקה, כשמארינה נקרעת, נפתחת, ענקית, מגדל שלום עצום שעולה באש. שיא נוסף הגיע ב"עמוק בטל", הסינגל שהוציא לאחרונה. ממ"ב עודדה את הקהל לשיר איתה את הפזמון ולימדה אותו לעשות קאנון. ואחר כך נתנה את כל השיר מהתחלה, כולל המילים ברוסית שתרגמה אמה, אנה בלומין, מלאה גולדברג.
קיבוץ גלויות ישראלי מושלם
שיא שלישי נרשם ב"מה אומרות עינייך", שהתחיל כקאנון רוסי עם מאמא בלומין, משם לקינה כואבת, שנתפסה לגרוב ולפני שהבנת מה קורה כבר קרצה למזרחית במאהוול צרוד במבטא רוסי עם ניגון תימני, שושנה דמארי מלנינגרד. הקהל התחיל למחוא כפיים לפי הקצב והפסנתר דפק כמו תוף פח מהכרם הסמוכה, הרוסית נשמעה פתאום כמו אמהרית והכל התחבר לנאמבר אחד אדיר - ארגוב ועופרים, גרוניך ואינגדשט, רייכל ודמארי - מוזיקת עולם בשיאה, שהיא בעת ובעונה אחת קיבוץ גלויות ישראלי מושלם. לפעמים אתה צובט את עצמך כדי להאמין שזה אמיתי, כי לא יכול להיות שזה כל כך טוב.
נכס לאומי תרבותי
מארינה מקסימיליאן בלומין היא נכס תרבותי לאומי איכותי ממדרגה ראשונה. שדלית עופר תשריין לה פלייליסט עד יום מותה, שציפי פינס תבנה סביבה עונת מנויים, שלימור לבנת תיתן לה מימון ממשלתי להופיע בכל הארץ במופע פתוח לקהל. שגדעון סער יכניס אותה לתוכנית הלימודים של משרד החינוך. שזובין מהטה והפילהרמונית ירימו טלפון וישאלו מתי נוח לה. שמוספי סוף השבוע יכינו מראש את השער, שיתנו לה פריים טיים מתי שבא לה. תעצרו את הכל. כנסו את הכנסת, הממשלה, הקבינט, השביעייה, המטבחון, פורום המטה הכללי והמועצה לביטחון לאומי, תעירו את שרה, תחזירו את יאיר מניו יורק, תפילו את השמיים בשביל הדבר המטורף הזה.
