_b.jpg "דיימון אלברן, גורילאז (צילום: Michael Loccisano, GettyImages IL)")
מוזיקאי הפופ האנגלי המוביל של 20 השנים האחרונות הקליט אלבום שלם על iPad. לכאורה זה גימיק שיווקי מעולה שישרת את המכירות של אפל. ולכאורה הוא אמור להזיק לדיימון אלבארן משום שמרבית הביקורות כבר טענו ש"הסתיו" הוא אלבום של סקיצות במקרה הטוב ומרושל וחלול במקרה הרע.
אלא שהאזנות נשנות לאורך שבועות מלמדות שמסתתרת כאן דווקא יצירה מוצלחת, אמנם קאמרית ואינטימית יחסית לאלבומים הקודמים של הגורילאז שמנהיג אלבארן. וכלל לא בטוח עד כמה היא תסייע בהדבקת וירוס התשוקה ל-iPad לצרכנים חדשים.
פחות חדשן, חתרני ורענן מהקודמים
זה אלבום נטול להיטים שלגמרי לא מדבר בשפה מסחרית, וגם סביר שאוהדיו הקנאים של אלבארן, שמראש יקשיבו לכל פרויקט שעליו יהיה חתום, מספיק מודעים טכנולוגית וצרכנית מכדי להפוך רק בגללו לטרף צרכני קל של אפל. "הסתיו" הוא אולי אלבום ראשון של מוזיקאי מסדר הגודל הזה שהוקלט כולו באמצעי הזה, אבל הוא הרבה פחות חדשן, חתרני, רענן או עתיר המצאות מהאלבומים הקודמים של הלהקה המצוירת והמצוינת.
אלבארן הציע את האלבום כמתנת חג מולד להאזנה חינמית תמורת הרשמה באתר הלהקה, וגם פירסם את רשימת 20 האפליקציות ששימשו להקלטות. אבל אסור ללכת שולל אחר אמצעי הייצור. כפי שלא כל מי שיתמכר להרואין יהיה מיילס דיוויס או קית' ריצ'ארדס, כך לא כל מי שימהר לאמץ את כלי העבודה החדשים יהפוך למוזיקאי גדול כמו אלבארן.
אלבום קלסטרופובי
"הסתיו", שנוצר כולו בדרכים במהלך מסע ההופעות של הגורילאז בצפון אמריקה בשלהי השנה שעברה, הוא אלבום שיחסית לאלבארן די רזה בתכניו המילוליים. המון אמנים בריטיים כבר יצרו אלבומים שלמים שתיעדו את מסעותיהם והיקסמויותיהם מהישות ומהיבשת הנקראות "אמריקה". אבל אלבארן עושה את זה הפעם פחות במילים ויותר בצלילים.
זה אלבום שרובו מפגש בקצבים מתונים מאד בין אלקטרוניקה והיפ-הופ, ואין בו מאום מהזוהר המסנוור של "פלסטיק ביץ'", האלבום של הלהקה מהשנה שעברה שהיה עשיר מאוד באורחים ושקיבל ביקורות מעולות ברובן ושאותי הותיר קצת מרוקן רגשית. ב"סתיו" של אלבארן יש משהו הפוך: דחוס, קלסטרופובי, מהורהר, אם כי לא עגמומי ולא נטול הומור.
אולי הוא סוג של תיעוד מוזיקלי שמביט יותר פנימה אל נפש אחת שנוסעת ומתבוננת לתוך עצמה בזמן שהנופים סביבה מתחלפים. ואין בו אמירות גלובליות שאפיינו את אלבארן לאורך כל העשור שעבר. האווירה פה מזכירה את Too late, שיר נפלא ביותר שאלבארן הקליט לפני שנתיים לאלבום של Scratch, דואט מרגש שלו עם טאליב קוואלי.
נעלי בית דיגיטליות
"יער אספן" הוא קטע כלי נפלא שמזכיר את הדואט ההוא וגם משהו מהגישה העיבודית ב-Out of time מלא ההוד של להקת האם של אלבארן, בלר. "דלתות מסתובבות" הוא שיר מצוין עם פוטנציאל להיטי לא קטן, אבל נדמה שדווקא קטן כן היה היעד כאן. אפשר לפטור את "אלבום ה-iPad הראשון" הזה כאלבום חינמי ולא מחייב, פרויקט ביניים שלא הושקע די צורכו. אני מעדיף להביט בו מהכיוון ההפוך: הנה הזדמנות להאזין לאלבארן כמוזיקאי אינטימי, אינסטינקטיבי, ספונטני.
בלי הקונספטים המפוארים של הגורילאז, בלי יצירות המולטימדיה, בלי להביא עשרות אורחים לאלבום שיהפכו אותו לקלידוסקופ הייצוגי של דופק הפופ נכון לשנת ייצורו. הנה אלבארן בנעלי בית, אמנם דיגיטליות, והוא אכן מגיש ומרגיש קרוב וחם. לא בטוח שלאנשים נטולי היכרות מוקדמת עם פועלו זה המקום לצאת ממנו לקשר ארוך טווח, אבל לשוחרי אלבארן בהחלט מומלץ להפנות את תשומת אוזניהם.
