איזה מופע, איזה אירוע, איזה יופי. אז מה אתם אומרים היתה ההופעה הכי שמחה שהגיעה בקיץ הזה מחו"ל לישראל? דפש מוד, ברברה סטרייסנד ואלישיה קיז כבודם במקומם מונח (ו"כוורת" ריגשו), אבל מי שדפק את הקטע המפגיז של הקיץ הזה עבור הקהל הצעיר והרעב הוא ללא ספק פיטבול, הראפר הכי קטלני במונחים פופולריים, שנחת כאן מאז 50 סנט בשיאו.
ההורים שלו קראו לו ארמנדו כריסטיאן פרז, המעריצים קוראים לו "מיסטר וורלד ווייד", ובעברית בטח הוא היה מחליף את השם ל"שגעת-טרפת". פיטבול, אנטרטיינר בינלאומי ברמה הגבוהה ביותר, מלווה בארבע רקדניות סקסיות ביותר, שבעה נגנים טובים, מסכי ענק מהם בצבצו שלל כוכבים ואווירה של "באנו לעשות שמח!", הטריף הערב 6,000 מעריצים ומעריצות ישראלים בהופעה שהקפיצה את ביתן 1 בגני התערוכה, והזיזה אותו כמה סנטימטרים. אחר כך מתפלאים שיש סדקים בגשר רוקח.
ההופעה של פיטבול הבטיחה להיות מסיבה אחת ענקית - וקיימה לחלוטין. רצף הלהיטים רץ כמעט ללא הפסקות, והזיז את הגוף של אלפי אנשים בו זמנית. אי אפשר היה שלא לנענע את אגן הירכיים ולקפוץ באוויר. נכון, את הלהיטים האלה רוקדים בכל מועדון, מסיבה או חתונה, אבל יש משהו מגניב (שלא לומר מגניב בטירוף) בלעשות את אותו הדבר, כשמי שמרקיד אותך הוא האבא של אותם נאמברים.
פיטבול בהופעה בביתן 1
מדבר עם הקהל הישראלי בספרדית
"Fight For Your Right To Party" ו-"Don't Stop The Party"
I Know You Want Me
זה נמשך רק שעה ורבע ברוטו, כולל הפסקות לדיבורים, אמירות וברכות חוזרות של "תודה תל אביב! כיף לנו אתכם תל אביב!", אבל רשימת השירים הארוכה מגלה שהפיטבול דחס אליהם 36 (!) טראקים, אחד יותר גדול מהשני. פיטבול עובד בשיטת המחרוזות - דקה וחצי מקסימום מכל שיר, ויאללה נקסט, בבי פי אמ גבוה, במיקסים מסחררים, בית פזמון פזמון, תודה רבה, ויאללה לפיסה הבאה.
השירים האלה ניתזו מהרמקולים כמו סוכריות קופצות ענקיות על קהל רעב למתוקים. הסאונד לא היה מהמשובחים - שלוב של שבעה נגנים על הבמה, פלוס הביט והקטעים המוקלטים פלוס הראפ החצי צרוד של פיטבול מינוס תנאי הצליל של ביתן 1 - אבל האנרגיות היו בלבל היסטרי, וזה עיקר מה שחשוב בשביל לעשות קרחנה מוצלחת, כמעט בלתי נשכחת.
ופיטבול עצמו לא בוחל באמצעים. מדובר בכלב שמריח הצלחה, נועץ בה שיניים ולא מרפה עד שהיא מדממת ונכנעת למרותו. להיטים של אחרים כמו "I Got A Feeling" של הבלאק אייד פיז, "We No Speak Americano", "ברברה סטרייסנד ו"Party Rock" של LMFAO? כן בטח. קטעונים מלהיטי רוק של גאנז נ' רוזס ו"Eye Of The Tiger"? ברור, אלא מה. ביסטי בויז ב-"Fight For Your Right To Party"? למה לא.
פיטבול מרים את ביתן 1
פיטבול מדבר עם הקהל בין "Feel This Moment" ל-"Give Me Everything"
פיטבול נפרד מהקהל הישראלי
אמן הדאנס-הופ שהכמו הגדיר מחדש את הסימפול כאמנות בידורית בפני עצמה, לוקח מכולם, בלי להתבייש, בלי לעשות חשבון. הכל כשר אצלו כדי להרים באוויר את הקהל ולשמור על המומנטום, לשמר את האנרגיות. לא סתם הוא קרא לסיבוב שלו "Global Warming", האיש מגיע כדי להלהיט בכל מחיר. סוג של ליאור נרקיס. ולראייה - רגע אחרי שירד מהבמה נשמע ברמקולים הלהיט העכשווי של אביצ'י, רק כדי לתת לקהל כמה דקות של נחיתה. אל תתפלאו אם בהופעות הבאות שלו הוא לא יספור אף אחד ויבצע גם אותו.
בטוח שיש שם בחוץ חובבי מוזיקה אלקטרונית, היפ הופ ודאנס, שהאגרסיביות והגסות של פיטבול (במובן המוזיקלי) עושים להם פריחה. נכון, לא לכל אחד מתאים שיעשו מהשירים שהוא אוהב סוג של נקניק (לצלות, לעשן, לדחוס, לחתוך, להגיש), אבל שיטת הסלמי הזו עובדת עבור הפיט ועבור כל מי שאוהב לרחף עם הביטים הכוחניים שלו.
כי זה היה ערב כיפי במיוחד עבור כל מי שרקד על הפלנטה הזו בשנים האחרונות, את סדרות חורכי הרחבות שהאיש הקובני-אמריקני הקירח והחייכן הזה הוציא מתחת ידיו למצעדים, תוך כדי שיתופי פעולה שהפכו לסמלו המסחרי (הוא ממש יכול לפתוח בית ספר בנושא), עם אושיות פופ כמו כריסטינה אגילרה, שאקירה, ג'ניפר לופז, כריס בראון, אנריקה אגלסיאס, אפרוג'ק, שון פול ועוד ועוד. כולם, לכאורה, היו הערב על הבמה בביתן 1. מי בקולו, מי בוידיאו, מי בלהיט עצמו, ומי בנוכחות הנפקדת שמזכירה לנו שהראפר החביב שמופיע כרגע הוא הנציג שלהם בעולם האמיתי, שבו לא צריך את פארק הירקון מלא כדי לשמוע את ג'יי לו שרה "Live It Up".
זו היתה הופעה של צעירים. חוץ מבת 60 אחת שרקדה סלסה עם עצמה, זוג דתיים בני 40 ומשהו וכמה אבות שבאו ללוות את הילדים - ביתן 1 היה ברובו מרושת בבני 15 עד 25, חבר'ה שהבילוי וההנאה שלהם הם פשוט לרקוד ולשמוח, לברוח קצת מהמציאות, לנקות את הראש, והם מצאו את האוקייז'ן הכי לוהט בעיר. אלה לא תפסנים ופלצנים שמחפשים שהמוזיקה שלהם תהיה מתוחכמת או מעודנת. תביא את פיטבול שייתן להם בראש והם כבר יחגגו איתו. המשפט השגור ביותר מסביב היה "שיואו, אני חולה עליוץ אלוהים, כמה להיטים!". ובצדק.
פיטבול גם שמח לפגוש מולו קהל דוברי ספרדית. זה הדור של הבנות שגדלו על טלנובלות, וכשהוא יורה משפטים בשפת אימו הן מבינות כל מילה ומגיבות בצרחות שמחה. יופי של דרך עבור אמן, שביסס חלק גדול מהקריירה שלו על עיסוק בסקס, לתקשר עם בחורות מעל הראש של בני הזוג שלהם. ואלה לא היו רק דיבורים - פיטבול הקדיש נתח נאה מההופעה שלו ללהיטים הלטיניים בשפת המקור, אלה שיוצאים ומוכרים בקרב קהל דוברי הספרדית ופחות פוגשים אוזניים ישראליות. הערב התברר שגם ללהיטים האלה יש פה קהל בישראל.
"אני אומר תודה לאלה שמבקרים אותי ולאלה שכותבים נגדי, כי או שהם לא מבינים אותי, או שהם מפחדים ממני", אמר "מיסטר וורלד ווייד" לקהל די בהתחלה, ולאורך המופע המשיך במסרים חיוביים: "בואו נזיז הצידה את כל השלילי של שנת 2013, ונפנה מקום לחיובי של 2014" (מישהו היה צריך לעדכן אותו שראש השנה שלנו מגיע עוד קודם). על המשפט הזה של שלילי מול חיובי פיטבול חזר עוד לפחות פעמיים, מנטרה מושלמת עבור בדרן כמוהו שרק מחפש את הגוד-טיים. אל הלילה הוא שלח אותנו, כאמור, עם אביצ'י (שיגיע הנה בראש השנה), ועד שריהאנה תוכיח אחרת - פיטבול הוא מלך הקלאבינג המקומי.
