היא כבר אחראית לסקנדל השנה בפופ, עם השיר ובמיוחד הקליפ "אנקונדה". אבל האלבום השלישי של ניקי מינאז' שונה ברובו מרוח הלהיט הגדול שיצא מתוכו, ושהפך את 2014 ל"שנת התחת" בפופ. בעוד "אנקונדה" דגם להיט אגנים ישן של 'סר מיקס א לוט', וכולו הצדעה מלאת הומור וגאווה לאחוריים, הרי שהאלבום השלם, ברובו, אפל ואינטימי יותר. זהו אלבום ההכתרה של מינאז' (32) לא רק כראפרית הבולטת בתרבות הפופ מאז מיסי אליוט, אלא כבדרנית שערורייתית - לכאורה, אבל גם כזו שהפכה תוך חמש שנים לשם מוכר בכל בית אמריקאי.
מצליחה ליהנות מכל העולמות
כיאה לאלבום הכתרה, אצולת המוזיקה השחורה התייצבה לטקס. מינאז' עצמה היא מלכת ההתארחויות אצל אחרים, אז כאן ביונסה מחזירה לה מחווה על הביקור. ואגב, שם האלבום, לדברי מינאז', מהדהד ל"בלופרינט" הקלאסי של בעלה של ביונסה, ג'יי.זי. גם ליל' ווין ודרייק הגיעו לשני שירים, אחד שבו נמצא גם כריס בראון (עם עוד סקנדל קטן באסתטיקה הנאצית בקליפ שלו) ושני, טוב ממנו, שמופיע רק במהדורת הבונוס.
ואלו רק האורחים הכי בולטים באלבום, שנפתח בשיר אוטוביוגרפי, בדיבור על פרידה ממי שהיה בן זוגה ב-14 השנים האחרונות. משהו בנימה השלטת המהורהרת, החושנית ומלנכולית בו זמנית, מזכיר קצת את האלבום שהוציאה ביונסה לפני שנה, אבל גם הקטעים הקצביים יחסית, כמו Four Door Aventador ו-Trini Dem Girls, שהוא מעין מחווה למוזיקה הלטינית של טרינידד וטובגו, שם נולדה, לא פחות מוצלחים מההיפ-הופ האלקטרוני המתון יותר.
"אנקונדה" וגם רצועה בשם "הלילה עוד צעיר" נשמעים חריגים ומזכירים יותר את אלבומה הקודם של מינאז', בו הואשמה בזניחת שורשיה בהיפ-הופ לטובת קפיצה על עגלת הדאנס-פופ המסחרי, שכבש וקטל את אמריקה. מסתבר שכאן היא מצליחה ליהנות מכל העולמות: גם לשמר נוכחות בולטת, מכל בחינה שהיא, במצעדים ובתקשורת ההמונים, וגם להוכיח שהיא מעל הכול מוזיקאית מעולה. למשל ב-Want Some More, שכולל מפגן של אקרובטיקה קולית.
עולמה הפנימי והאינטימי
בשנתיים שחלפו מאז אלבומה השני מינאז' שפטה באמריקן איידול האמריקני, השיקה בושם וליין בגדים, וגם תפקיד משחק ראשון בקולנוע. מי שפרצה מחוגי ההיפ-הופ אל לב הפופ האמריקאי, עם יכולות הבעה ודמיון והמצאת שלל דמויות - הן במראה והן בתמלילים שלה - מתאמצת בעיקר להציג הפעם את העולם הפנימי והאינטימי של אוניקה טניה מאראז', זה שמה מלידה.
זה כמעט שלב קבוע בקריירה של כל כוכב פופ שחש צורך להבשיל, להתרחב, ולגוון את מנעד היכולות והקהלים שלו. וזה מרתק במיוחד אצלה, משום שמינאז' עשתה קריירה בעיקר מיכולות הזיקית שלה, ללבוש ולפשוט צבעים וצורות. כך שבמקרה שלה החידוש נובע לא מפרישה לרוחב, אלא, לכאורה, מהעמקה ומדביקות בהבעה קצת יותר אישית. מינאז' עתירת הלהיטים עדיין לא מוכרת שירים וכרטיסים בסדר הגודל של קייטי פרי או ריהאנה או טיילור סוויפט, וגם לא ביונסה, אבל בהחלט מתיישבת פה על כס מלכות משלה. והיא ראויה לו. ציון: 7.
