הכאפה עדיין מצלצלת

עוד לפני שכל חברי "הדג נחש" עלו לבמה, התחילה המנטרה המוכרת מתוך "גבי ודבי" ש"הדג נחש עושים היפ הופ ציוני". וכן, אתמול הם שוב הוכיחו שככה עושים היפ הופ ציוני. במשך שעתיים וחצי, "הדג נחש", ניגנו, שרו, קפצו ובעיקר הקפיצו מועדון שלם. מופע ההשקה לאלבומם החדש, "6", שנערך ב"מועדון התיאטרון" שבר אתמול שיא אחרי שיא, כשהעיקרי שבהם היה "ממוצע זמן שהייה באוויר". הדג נחש לא סתם זורקים מילים באוויר, הם באמת מתכוונים לכך שהם שוב כאן, "עד שיצא עשן".

השירים הראשונים והפחות מוכרים, "בסלון של סלומון" ו"אני מאמין" מתוך האלבום החדש, לא הרגישו אפילו לרגע כמו שירים שהלהקה או הקהל מתחממים בהם. כבר מתחילת המופע אפשר היה להרגיש את הרעב שהיה בקהל לעוד ביט, לעוד קפיצה, לעוד שורה עם טוויסט או מסר. והדג מצידם באו להיות השף שיספק את כל הרעב הזה.

כאפה מתובלת בים תיכוני

"מספרים" ו"הכאפה המצלצלת" הוגשו בצורה של מחרוזת מתובלת בסגנון ים תיכוני. כדי להוסיף עוד קצת תבלין מקומי משובח, אלרן דקל עלה להוסיף קצת קולות משלימים- מושלמים ל"חליפות" ול"מה שבא בא" שזכה לעיבוד פאנקי מגניב. אבל דקל היה רק ירית הפתיחה לשורה של אמנים שבאו לפרגן, לשמוח ולעזור לקדם את ההופעה מנקודת שיא אחת לבאה.

"הדג נחש" לבד על הבמה זה פיצוץ בפני עצמו, שאנן סטריט וגיא מר כל כך כריזמטיים ומפוצצים אנרגיות, שלא משנה מה הם ישירו, כנראה שהקהל שלהם יהיה מבסוט. אבל כשקותי בא לתופף, הוא הוסיף עוד קצת גרוב לבלגאן וגליה ירון הייתה פשוט מעולה ב"לא פראיירים" ו- "Many Lights". יהודה קיסר עלה וירד מספר פעמים ונתן סולואים מהפנטים ששמים בכיס האחורי את רוב נגני הגיטרה של ישראל 2010.

אבל כשהאחת והיחידה הצטרפה ללהקה, התחלתי לתהות אם ל"מועדון התיאטרון" יש תקציב לשפץ את הגג שנראה כאילו תיכף הוא פשוט יעוף. קרולינה התקבלה בהמון אהבה ומחיאות כפיים ו"אף אחד לא בא לי" סימן "וי" על עוד קליימקס בהופעה.

"מי שקרא לי מניאק שיקום"

כדי להעצים את אווירת ה"ביחד", יאיא כהן אהרונוב התחיל להנחות שירה בציבור של "מי שקרא לי מניאק שיקום" שפותח את הקטע האדיר "סופר גרוב", שהפך לקטע אינסטרומנטלי שלא נופל משום טרק אלקטרוני שאמור להעיף אנשים. גם "הנה אני בא", שהוא שיר קאלט לכל ירושלמי בעבר או בהווה, זכה לעיבוד אלקטרוני מצוין שהטריף את הקהל.

בכלל, הסאונד של הלהקה מעולם לא נשמע מהודק או מלא יותר, כל צליל יושב בול ולכל קול יש תפקיד שמעמיק את החוויה המוזיקלית העשירה. כנראה ששיתוף הפעולה עם יוסי פיין, שבמשך כל הערב לא זז לרגע מהבמה, הוא באמת נוסחת הקסם של הגרוב המוצלח של הלהקה.

זה לא משנה אם הפעם האחרונה שראיתם את "הדג" הייתה לפני 5 שנים או חודשיים. לא משנה אם הייתם בשתי הופעות שלהם או עשרים. כל הופעה של "הדג נחש" היא חוויה חדשה. זריקת אדרנלין, כיף מטורף והרגשה שיצאת עכשיו מהמסיבה הכי שווה בעיר. לא ברור באיזה שלב כל אחד מהאורחים בקהל נדבק בחיידק של הדג, אבל היה כיף לראות שגם שירים ישנים יותר כמו "הדג נחש" מהאלבום הראשון ("המכונה של הגרוב") מוכר לרוב הקהל.

כל הטענות נגדם הופרכו הלילה

אחרי הופעה כזאת, כל שנותר הוא לבקש שבאמת יקום כל מי שקרא להם מניאק. שיקומו כל אלה שטוענים שהדג נחש ממחזרים את עצמם, שהם "פאסה" או שהמסר שלהם לא מספיק חזק. מאות אנשים שבילו אתמול את מרבית הערב באוויר הפריכו את הטענות המגוחכות האלה.

"הדג נחש" רלוונטיים היום יותר מתמיד וכך גם המסרים שלהם. "שירת הסטיקר" שיצא לפני כשש שנים רלוונטי ואקטואלי היום בדיוק כמו שהוא היה אז ונראה שהוא ימשיך להיות כזה עוד שנים רבות. "שירת הסטיקר" ו"מה נעשה" הם לא ההמנונים היחידים וכנראה שגם לא האחרונים של "הדג" בפנתיאון המוזיקה הישראלית.

כשקרוב לאלף איש יוצאים מהופעה מזיעים, משוחררים ועם חיוך ענק על הפנים, כנראה שאתה עושה משהו ממש נכון. אז באמת "כוסאמאמק כל המנאייק", פשוט תמשיך לעשות את זה.

• אלרן דקל
• גיא מר
• גליה ירון
• גרוב ישראלי
• הדג נחש
• היפ הופ ישראלי
• יאיא כהן אהרונוב
• יהודה קיסר
• יוסי פיין
• משה אסרף
• קותי
• קרולינה
• שאנן סטריט