לפני 10 שנים בדיוק, בקיץ 2000, יצאנו מלבנון. לפני 10 שנים בדיוק, אמרו בחדשות, היינו בדרך להסכם שלום. לפני 10 שנים בדיוק, במדורי הכלכלה, ההייטק ניפח את עצמו והשמין ובעט. לפני 10 שנים, כמה זה נראה רחוק, רגע לפני שהבועה התפוצצה והכל קרס ונשטף בנהרות של דם, להקת שבע ומוש בן-ארי וגם שוטי הנבואה, בעיקר שוטי הנבואה, היו הפס-קול של התקופה. של עידן אחר. של שקט נפשי, רוחניות שמייצרת שאנטי, קלילות ממוזגת בחושניות, ישראליות מלאת תקווה ואור, חשבנו שאנחנו במזרח תיכון חדש.
10 שנים אחרי, שוטי הנבואה כבר מזמן לא קיימים. הייאוש והלאומנות, הכסף הגדול והשחיתות המייסרת, לא מתעניינים במסרים חיוביים ופשוטים, שמריחים כמו יפו בצהרי היום ונראים כמו חוף ים בלי מדוזות. במגדלי העיר הגדולה מעדיפים להאזין, בקיץ 2010, לאברהם טל.
אלבום מתעתע
טל הוא סופרסטאר. תקליטו החדש נמכר באלפי עותקים. מלהיטיו הרדיופוניים, "אורות" ו"מחוזקים לעולם", קשה להימלט. טל, לפני 10 שנים, היה סולן שוטי הנבואה. את קולו העז, מלא הכוונה, אי אפשר לשכוח. אז מה זה אומר עליו? ומה זה אומר עלינו?
הדיסק החדש של אברהם טל מתעתע. זה אותו קול מכניע, רק מבוגר בעשור. הוא לובש חליפה, אבל מחוסר עניבה. משקפיו מקנים לו ארשת מהוגנת, עד שהוא מתחיל לנוע בתזזיתיות. פעם טל היה אחד מאותם שישה פרחחים שקיפצו בהופעות וכבשו לבבות. עכשיו נדמה שהתיישב, התברגן, והתאים את עצמו לאפרוריות הכללית.
ואולי להיפך. אולי הישראלים קונים את טל בהמוניהם, כי הישראלים, תגידו מה שתגידו עליהם, זקוקים לטל, משוועים לקול הזה שמשוחח איתם על ערכים, שמשקף את המרוץ, שטובע בחוסר האונים הגברי, שניגף בפני המשפחתיות, מפוכח, ישיר, רגשי, שובה לב. שואל שאלות בתוך הכאוס הכללי ומנסה לענות עליהן בכנות יוצאת דופן.
נושא הדגל של השפיות
שוטי הנבואה מתה, אבל אברהם טל הוא הממשיך הראוי. נושא הדגל של השפיות. נשאר נאמן לעצמו וצועד בדרך שהתווה לעצמו עוד בסוף שנות ה-90' האחרות. כשהיינו צעירים ותמימים. תמימים מדי.
הייתי מעדיף שטל ושותפו, יונתן דגן, יתרכזו פחות בתכנותים ויישענו על אקוסטיקה בסיסית, מיושנת, טבעית. הצליל של האלבום נעים מאוד. כמעט נעים מדי, מאופק ואפילו סטרילי. הג'אנגל, הדיסקו, הספרדי, ההיפ הופ, הבלדות, משתלבים זה בזה בדרך מענגת.
אבל הייתי מתרגש יותר מגיטרה חשמלית בלתי מרוסנת, מבס שמן שתוקף מאחור, מתופים שקודחים ללא התראה. משהו שיפתיע, שיותיר אותנו במתח. משהו כזה, שלא יאפשר לנו לשקוע בנמנום אחר הצהריים. בשינה שהיא כמו מוות קטן.
כל מה שאתם מצפים מאמן בן המאה ה-21
טל כתב מנגינות יפהפיות. עם כישרון טבעי, טעם משובח ואוזן טובה, הוא מבצע את שיריו בדרך עילאית. הכוונה, האמת, העיניים שנעצמות כשהוא לוחץ על הריאות, לא יותירו אתכם אדישים. יש בו תום, ויושר, וכל מה שאתם מצפים מאמן בן המאה ה-21. המתוכנתת. הממותגת. זו שאתם גיבוריה.
לפני 10 שנים בדיוק, בקיץ של שנת 2000, ואולי זה היה כבר בסתיו, שמעתי לראשונה את אלבום הבכורה של שוטי הנבואה. שמעתי שוב. נחשפתי. הפנמתי. התרפקתי. התמכרתי. נתתי לו לקחת אותי איתו. טוב, אתם יודעים, זו היתה תקופה אחרת.
אברהם טל, "אורות". הד ארצי. 45 דקות
*אברהם טל יערוך ב-21.8 מופע חגיגי ב"זאפה אמפי שוני" ויארח את קובי אפללו, מוש בן ארי וקרולינה
