רוק/נ/רול

הנה הוא הגיע. יום שני האחרון של חודש אוקטובר, אותה אניגמה שיצרה את שם ההרכב המכוון את כליו ומתכונן לתת בראש. הלהקה אוחזת במסורת של שנים שבה הם מקיימים הופעה מיוחדת בתאריך הנ"ל, ושנת 2010 אינה יוצאת דופן, במיוחד כשמדובר בזמן בו מתקיים פסטיבל תל אביב.

יכולת לשלב מילים ולחן בצורה הכי מהימנה

שני/אחרון/אוקטובר (ישי גרוס - שירה, גיטרות ומגפון אימתני, יפעה נאור - קולות וגיטרות, אייל לויט - בס, אודי שמש - תופים) היא אחת הלהקות האהובות עליי בארץ מתוך אלה הפועלות כרגע. בשנה שעברה זכיתי לראות אותם במועדון קטן ומפוצץ, ותחילת הרומן המוזיקלי הייתה בלתי נמנעת. אמנם לא היה הרבה חדש בסולן הכריזמטי וההרכב המהודק שמאחוריו, אך מה שהבדיל אותם משאר המטיפים החברתיים והרומנטיים, על כל המשתמע מכך, היא היכולת לשלב מילים ולחן בצורה כל כך נכונה לאוזן, כל כך מהימנה, שאי אפשר שלא להאמין להם.

בתוך הקמפיין הנוכחי הוציאו שני/אחרון אסופת סטיקרים מדויקים כמעט כמו המוזיקה שלהם, בשימוש במה שמאפיין אותם באופן מובהק מבחינת ויזואלית - סלשים (או קו מוטה, אתם תרצו): המלך/הוא/עירום, אישה/ילד/רוקנרול, שאלוהים/יעזור/לנו ועוד רבים ומוצלחים, מתמצתים את הליריקה הדוקרת של ההרכב וההוויה שלו ומתארים אותם בצורה נכונה ביותר. אין צורך להכביר במילים, את אלה שיש להם לומר הם כבר ירקו לכם בפרצוף, בצירוף כמה קוים מוטים הצידה.

מתחילים את ההופעה דווקא בלהיט

גרוס וההרכב שמצדדיו - וממש לא מאחוריו, לפחות מבחינת תשומת הלב שניתנת לכל אחד מהנגנים - מתחילים את ההופעה בשיר הדגל, או הלהיט, אם תרצו. "כחול" הוא אחד ההמנונים של שני/אחרון ונאמבר מצוין להתחיל איתו הופעה מלאה בכל טוב. אם בדרך כלל לוקח קצת זמן למופע להתחמם, שהרי פה מהשנייה הראשונה והלאה הם כבר בפול גז ובהתעלמות גמורה מהברקסים.

בהמשך למטאפורת הכביש המהיר, נדלקת שוב נורת האזהרה של נושאי המגבעת. ההשוואה בין שתי הלהקות נזרקת לחלל באופן כמעט מיידי, ונראה כאילו שני/אחרון הם המשך ישיר לתובנות ולמוזיקה של המגבעות. שנות ה-90' ניכרות בלחנים הפשוטים והנוקבים, במיוחד בשירים כמו "דצמבר", "כחול" ו"יופי", המבוצעים שלושתם בחלק הראשון וגורמים לקהל להיכנס לקצב של מטוטלת מכוילת היטב.

נושאי המגבעת, גרסת האלפיים

גם בליריקה יש בהם משהו מהפישופים. שני/אחרון יורים מילים כמו תת מקלע. גרוס מוציא את הגרון ומקונן על חברה מושחתת, פוליטיקה סרוחה ואהובות בלתי מובנות, כמעט כאילו תמיר אלברט עומד מאחוריו ומכתיב לו איך לעשות את זה כמו שצריך, בגרסת שנות האלפיים. השוני בין שתי הלהקות הוא בדיוק בשנים הללו, או אם תרצו - בקיצוניות שהחברה הישראלית הולכת אליה, הקשרים שהולכים ומסתבכים, משחקים תפקיד מרכזי בכל שיר, בכל תו, בכל צליל. שני/אחרון כועסים, והם ממש רוצים שתדעו את זה. ובצדק.

אל הבמה האפלה (מי אמר תאורה קלישאתית ולא קיבל) מוזמן אורח הכבוד - אם כבר נושאי המגבעת אז עד הסוף - רם אוריון. יחד הם מבצעים שלושה שירים כשגולת הכותרת היא ללא ספק "מתנה לחג" (נושאי המגבעת, פעם שלישית), בעיבוד רוקנ'רול קליל, מוצלח ומתאים. אוריון, מקסים כתמיד, מרעיף חיבה וכבוד ללהקה, מודה לקהל וגורם לחיוכים ואנרגיות לקראת החלק האחרון.

בין מחיאות הכפיים לאוריון להתארגנות המהירה לשירים האחרונים מגיעה המסקנה שקומפורט 13 לא היווה בחירה מוצלחת במיקום המופע הזה. סאונד סביר ברובו, ונוראי בנקודות מסוימות, במה ענקית הבולעת את חברי הלהקה, ובאופן כללי אווירה של רייב קרחניסטי, הרבה יותר מאשר מופע רוק. הלוקיישן מפחית בהופעה הזו מעוצמת הווייב. עדיף היה מקום קטן יותר, צפוף, אינטימי. "שני/אחרון" המצוינים מתאמצים להתגבר על המכשול, בהצלחה חלקית.

גורמים לקהל לרצות עוד

"עמוק", אחד השירים הפרוגרסיביים שלהם, מסמן את תחילתו של הסוף. בביצוע נחשף פן פחות מוכר ומאוד מעניין של שני/אחרון - היכולת שלהם להתמסר לקטעים אינסטרומנטליים מהפנטים וההוכחה מגיעה בשני הדרנים, עם תפקידי גיטרה מוצלחים ביותר של יפעה נאור שהקהל מתמסר להם בעיניים עצומות.

שני/אחרון/אוקטובר הם מנציגיו המועטים של הרוק העכשווי חסר הפשרות בזירה המקומית. הם עושים רושם מצוין בהאזנה ראשונה וגם אחריה. השירים החדשים שלהם כמו "אפקט הפרפר" המעולה, שסגר את ההופעה, מצביעים על התקדמות מוזיקלית מהאלבום הראשון וגורמים לקהל שלהם לרצות עוד ולשאול "יאללה, מתי שוב?". רק בפעם הבאה בלוקיישן אחר.

>> קוואמי והחלבות יחממו את לינקין פארק בפארק הירקון

• אלטרנטיב
• להקה
• נושאי המגבעת
• פסטיבל תל אביב
• רוק
• רוק אלטרנטיבי
• רוק ישראלי
• רם אוריון
• שני אחרון אוקטובר