_g.jpg "אסתר שמיר הופעה (צילום: נתן יעקובוביץ)")
"עשיתי הכי טוב שאפשר", היא שרה מיד בפתיחה, והיא באמת עשתה, אבל אסתר שמיר היא אמנית לא מספיק מוערכת, ואולי הסיבוב הנוכחי שלה, עם האלבום החדש והנהדר "זה בינך לבין אלוהים", שהשיר הזה פותח אותו, יתקן את העוול שנגרם לה. נכון ששמיר לא שמרה על רצף יצירתי, אבל בשני קצות הקריירה שלה - העשור שבין סוף שנות ה-70' ועד סוף שנות ה-80', ושני האלבומים שיצרה בעשור האחרון, היא הצטיינה כמעט בהכל. סינגר-סונגרייטרית עם כישרון מוכח, מלחינה מעניינת, זמרת בעלת יכולת שירה מקסימה, אג'נדות נכונות - פמיניסטיות וחברתיות, ובעיקר נשמה ולב גדול, שאוהב מוזיקה ואנשים, גם כשהוא שבור.
רוקרית, משוררת, מתפללת, אישה
בטווח שהיה מקובל בתקופת הזוהר שלה אסתר שמיר נגעה בכל הסגנונות. היא רוקרית אמיצה שהרימה את הדגל הנשי, היא משוררת של שירים ישראליים, מקומיים, היא מאמינה שנושאת תפילות, והיא אישה שלמה - חזקה ושברירית, מקסימה וחסרת ביטחון, עקשנית ומנחמת.
_c.jpg "אסתר שמיר הופעה (צילום: נתן יעקובוביץ)")
על הבמה של זאפה הרצליה, עם גיטרה אקוסטית ונבחרת נגנים שכוללת שמות כמו אדם שפלן, ברק קרם ורועי צעדי, אספה אמש אסתר שמיר את כל הדברים שהיא למופע שהיה מעל למצופה. התלתלים נשארו מפעם, החן עדיין שם, הצחוק הקטן הנבוך, הביישנות, ומעל הכל המוזיקה שלה.
לב שבור ב"בעלת האור" ובלוז "גבר ללילה אחד"
אחרי "גחליליות" היפה מאלבומה הקודם היא מתקשרת עם הקהל ב"העיניים שלכם כמו גחליליות שמראות לי אור בחושך", ומשם מחליקה ל"בעלת האור", שיר פולק ישראלי-אמריקני שמשרטט אותה כג'ואן באאז מקומית לא פחות מחווה אלברשטיין. ב"עולם הפוך ראיתי" היא מצטטת את הרבי מקוצ'ק - "אין שלם בלב שבור", מכתם שמזכיר את "לב שבור" של סחרוף. המסע ממשיך והלב השבור ניסע על פני המרחבים של אמריקה. יש כאן מהלכים מלודיים ששמיר נגעה בהם בעבר והם עדיין יפים לה.
ב"גבר ללילה אחד" חוזרת שמיר אל בלוז התשובה הנשי ללעג של יהונתן גפן מתוכנית משותפת שהציגו פעם יחד. הטקסט עדיין עובד, עם הנשיות הנחושה אך הלא פוגענית. הבלוז שלה לא אגרסיבי, הוא רך, והיא שרה אותו לא פחות טוב מפעם, עדיין מגיעה לצלילים הכי גבוהים, היא מדייקת וכיף להאזין לה. מגישה חוויה מוזיקלית שקשה לוותר עליה.
ב"בואי אלי" שמיר מורידה את הגיטרה ולוקחת את המיקרופון כדי לשיר רוקנ'רול, שכתוב חזק ומושר בהחלטיות, אך נשאר בגבולות מאוד רכים, רוק הרצליה פיתוח. לשמיר יש את זה, אבל לך תוציא ממנה את הקיבוצניקיות ואת ערוץ 1.
את "אמצע ספטמבר", הקינה העצובה של ימי מלחמת לבנון הראשונה, אותה כתבה לגלי עטרי, שמיר שרה קטן ואינטימי, קצת גיטרה, קצת קלידים. זה לא שיר מחאה, אלא שיר נחמה והביצוע שלה עולה לטעמי על המקור. כל הצער והכאב של מלחמות אי הצדק מקופלים בשיר אחד קטן. וכאז גם היום אומרים שסוף העולם מתקרב ובלילות החשכה גוברת.
שיר שנשמע כאילו בוב דילן ולאונרד כהן כתבו אותו יחד
בלב המופע הזה ניצב השיר "התפילה הגדולה", מתוך האלבום החדש. זה ענק, טקסט גדול, שמשלב תפילה לאל עם רוח אופטימית, סיקסטיזית, וודסטוקית, שיר שנשמע כאילו בוב דילן ולאונרד כהן כתבו אותו יחד, הראשון הביא את הפרחים, השני את הספרים. "הלוואי וכל האנשים יזכו להיות מאושרים וחופשיים", שרה שמיר, שריד כמעט יחיד לרוח ההיא מפעם.
אתנחתא קלה נרשמת עם "הרכבת כבר עברה בתחנה", להיט פופ מהאייטיז, זוכה כאן לעיבוד בלוז-סלואו-רוק שמזכיר קצת את "שיר דרך" של חנוך, עם התנועה האיטית על המסילה.
_c.jpg "אסתר שמיר הופעה (צילום: נתן יעקובוביץ)")
ב"אי של שקט" שמיר חוזרת לאלבום החדש ומקדישה אותו לבנות שלה ולילדה שבתוכה. כאן היא דרמטית, רצינית, מנחמת. והיא יודעת לנחם לא פחות טוב מירדנה ארזי ולגעת בנפש לא פחות עמוק מעפרה חזה. הדרמה ממשיכה ב"עד קצה המסלול", להיט אייטיזי אותו שרה שמיר א-קפלה. ביצוע חזק, קצר, קצר מדי, רציתי עוד.
אסתר שמיר שרה אותנו יותר טוב ממה שיכולנו לנסח בעצמנו
ב"ברית לא מותרת" מופיעה ההכרה כמה שיחרים יפים ולהיטים יש לאישה הנעימה והיפה הזו וכמה מיוחדת היא כיוצרת. אסתר שמיר שרה אותנו יותר טוב ממה שיכולנו לנסח בעצמנו. כמה חן ויכולת התבוננות יש בשורה כמו "גורל הוא לא סתם פרח עיוור", שורה נבואית.
לפני "שירת מחפשי הדרך", גם הוא מאלבומה החדש, מספרת שמיר איך ניצלה מטביעה בים בעזרתם של שני גברים ואז נושאת תפילה עם אופי מעט קברטי, צליל אקורדיון מהקלידים וקצב ואלס איטי מהתופים. מצד אחד זה הכי לאונרד כהן, מצד שני הכי פיוט: "פתח את עינינו לראות, פתח את אוזנינו לשמוע", ההמשך שלה ל"עשה עימנו צדקה וחסד" הקלאסי.
_g.jpg "אסתר שמיר הופעה (צילום: נתן יעקובוביץ)")
שמיר נשארת באוירה אלוהית עם "זה בינך לבין אלוהים", שיר הנושא של האלבום והמנון נהדר, מרגש ואמיתי. היא לא נופלת כאן לבור ההטפה, ומעבירה את המסר באמצעות רוק מדוד במיד-טמפו, עד שבאמצע היא עוצרת להתפלל בפלצט כמלאכית נושאת בשורה.
מפסיקה לעבור כדי לראות
לקראת סיום הערב מגיעים עוד להיטים. "חזקה מהרוח", שגם אותו כתבה לגלי עטרי (עם לחן של קורין אלאל) ו"במקום הכי נמוך בתל אביב" המצויין. כאן שמיר משתחררת ונותת את כל מה שיש לה, יוצאת מגדרה כזמרת רוק. היא אף פעם לא היתה זמרת שקורעת את הבמה והגרון, חוץ מבשיר הזה בו היא מגיעה לשיא, במקום שבו הלב מונח חשוף על השולחן היא כל הזמן אוהבת אותך (!).
שמיר מוותרת על ירידה מהבמה לצורך ההדרנים, וקצת קשה לחזור לאינטימיות של "אני אהיה בשבילך" אחרי הסופה של השיר הקודם, אבל היא עושה את זה פשוט ויפה עם "אף אחד לא יכול להפריד בינינו". בסיום מגיע "עברתי רק כדי לראות", גם להיט אהוב וגם שיר יפהפה שתמיד נעים להאזין לו. עד האלבום הזה, עד המופע הזה, הקריירה של אסתר שמיר התמצתה במשפט הזה, "עברתי רק כדי לראות", אבל עכשיו היא שוב כאן, כדי לעשות הרבה יותר מזה.
_c.jpg "אסתר שמיר הופעה (צילום: נתן יעקובוביץ)")