גל דה פז עולה לבמת תאטרון "תמונע" בתל אביב, למופע ההשקה של אלבומה הראשון "בלוז לחלום". הקהל כבר מריע, הלהקה כבר מנגנת, ודה פז תופסת את הגיטרה ומתחילה עם שיר הנושא, שמתפתח מבלוז לרוקנ'רול קצבי. אחריו היא עוברת ל"מעייני" שמצליח להזיז בקהל ראשים וגם רגליים.
מרגישה הכי נערת פרחים
"זהו, התקליט יצא, וזה הזמן לעבוד על השני. תודה שבאתם בתקופה כזו של מונדיאל וחום", היא אומרת לפני "נערה של קאנטרי", שמתאר באופן די מדויק את דמותה כאמנית - נערת קאנטרי-בלוז-רוקנ'רול, שמשלבת השפעות משנות ה-'50 וה-60', שרה גם אנגלית ומרגישה הכי נערת פרחים או ג'ניס ג'ופלין של 2010.
c.jpg "גל דה פז הופעה 4 (צילום: דרור נחום)")
"אם אנחנו כבר בקטע של קאנטרי, השיר הבא יצא לא מזמן לרדיו, כתב לי אותו אריק ברמן, שנמצא לא רחוק משם עכשיו", מקדימה דה-פז את "לואיזיאנה" הקליל והקצבי, שמלהיב את הקהל וחושף גוונים נוספים בקול שלה. השיר הבא "תחתית הבקבוק" נוקשה יותר וזכה עד כה לפחות תשומת לב. את הבא, "מצוקה כלכלית", היא מקדישה "לכולם", ובצדק.
מקדישה שיר לבעלה
ההופעה מעלה הילוך עם "ניקול מתפוררת" הכאחיסטי, עם גיטרות ותופים דומיננטיים, דה פז מתחילה להתחרע ובסוף השיר מוצאת את עצמה על הרצפה. היא מרגיעה קצת עם "בקצה השפיות", שמסתיים שוב חזק, ואחריו מקדישה את השיר הבא "קשת" לבעלה, אריאל קשת (הבן של ששי ויונה אליאן), שחולש על עמדת הקלידים והסינטייסזיר. הקול שלה בולט, כשברקע רק האקוסטית שלה וחשמלית.
c.jpg "גל דה פז הופעה 3 (צילום: דרור נחום)")
c.jpg "גל דה פז הופעה 2 (צילום: דרור נחום)")
בפרק הבא של ההופעה דה פז מארחת את צליל אילוז, זמרת שמושפעת מ-RNB ומתחילה בימים אלה להקליט חומרים. יחד הן מבצעות את "With A Little Help From My Friend" של הביטלס, בסגנון שמזכיר את הקאבר של ג'ו קוקר בוודסטוק, שמרים למעלה את האוירה. גם הנאמבר הבא הוא גרסת כיסוי, הפעם מעוברתת, שבה הופך "Me And Bobby Mcgee" של ג'ניס ג'ופלין ל"קובי שלי". הקהל נטרף ממנה, בעיקר מהקטע בו היא שרה באנגלית קטע מהשיר המקורי.
האנרגיות של דה פז והגרוב הטבעי בשירים יצרו ערב כיפי
לפני ההדרן, כמקובל, היא מודה לכולם, ומבצעת את "שמש שקרנית", השיר הראשון שיצא לרדיו. את ההדרן היא פותחת עם "כלואה בצריח" האפלולי והרוקיסטי, ומסיימת סופית עם "בלדה על חוסר ביטחון", שחותם את הערב.
ביחס להופעת השקה לאלבום בכורה ההופעה של גל דה פז היתה טובה, קצבית, זורמת, עם אווירה טובה. הביצועים של השירים עצמם לא הוסיפו מעבר למה שכבר יש באלבום שלה, אבל האנרגיות של דה פז כפרפורמרית והאופי של החומרים שלה, שמייצרים גרוב באופן טבעי, וגם הקאברים המוצלחים, יצרו בסופו של דבר חבילה נעימה וכיפית.
