לפני 13 שנים, כשיצא "באדואיזם", אלבום הבכורה המצוין שלה, היה נדמה שאריקה באדו תהפוך לאחת הכוכבות הגדולות בעולם הפופ, נניח לאישיות קונצנזוסיאלית נוסח מי שאלישה קיז הפכה להיות. באדו בלטה מיד בשירה הסול-ג'אזית שלה, בקול שגרר השוואות בלתי נמנעות לבילי הולידיי הדגולה, ובאופן שבו מיזגה רוחניות נוזלית עם קשיחות מעודנת של היפ-הופ. אבל החיים גלגלו אותה אחרת, ומי שנחשבה כאחת ממנהיגות זרם הנו-סול, לצד לורין היל וד'אנג'לו ומאקסוול, נהנתה מאוחר יותר רק מרגע פופי בודד, בשיר שהפך גם להכי מוכר שלה בישראל, "You Got Me" של הרוטס, שכתבה ג'יל סקוט.
באדו, 39, הוציאה לפני שנתיים, טרם הופעתה אצלנו, את הפרויקט הכי שאפתני שלה עד כה, שהיה הפקה צלילית מרתקת במיוחד אבל נעדר כל עוגן רגשי להיתלות בו. והנה, למרבה השמחה, מסתבר שהחלק השני של "אמריקה חדשה" שונה מאוד מקודמו, למרות שגם עליו עבדה עם שלל מפיקים שונים, ופחות או יותר באותם זמנים. לטעמי, האלבום החדש הוא המוצלח ביותר שלה מאז הבכורה המרעישה, והוא אלבום הסול הבולט - לפחות ברבעון הראשון של שנת הפופ הנוכחית.
התערטלה במקום הרצח של הנשיא קנדי
אריקה אבי הארט נולדה בטקסס לאם שחקנית, שגידלה את באדו ואחיה לבדה, לאחר שאביהם נטש את המשפחה. אגב, בבגרותה הפכה גם היא לאם חד-הורית המגדלת לבדה את ילדיה, אחד מהרומן שלה עם אנדרה 3000 מאאוטקאסט והשני מראפר מהחוף המערבי שנקרא "די.או.סי".
באדו עלתה על במות מילדות ושידרה כנערה ברדיו המקומי, ולמדה תיאטרון. ומשהו מרוחב היריעה של הבמה מלווה אותה גם באלבומיה, שתמיד מציגים תפיסת עולם שלמה של סאונד ותוכן ועיצוב. לקליפ חדש שלה היא הצטלמה בשבוע שעבר בעירום, במקום רציחתו של ג'ון קנדי ב-1963.
חוזרת באלבום להומור, קלילות, כיף וחושניות
באדו היא אישה של קונספטים, והדבר הכי נעים באלבום הטרי והחמישי שלה, הוא שהשירים עומדים בזכות עצמם גם במנותק מהסיפור הכללי. וזה ההפך הגמור ממה שקרה באלבום הקודם. באדו: "קראתי לחדש 'חלק שתיים' משום שהוא האחות של הקודם שנבע מצד ימין של המוח שלי. 'חלק אחד' היה שכלתני יותר ועסק במחשבותיי הפוליטיות והחברתיות, ואילו הפעם האלבום יותר רגשני ועוסק בתחושות. ולכן הוא גם מזכיר לי את 'באדואיזם'".
באדו, שבעשר השנים האחרונות הלכה ורחקה מתענוגות פופ פשוטים ומיידיים לטובת הגות חברתית וניסיונות מוזיקליים מופשטים, חוזרת כאן, ובתנופה, גם למחוזות של הומור, קלילות, חושניות לא מאוד מחויבת, וכיף טהור. בשיר הפותח היא מתוודה שאולי היא גבוהה מדי עבור אהובה, ותוהה מה עשתה שהוא נפל כה רחוק ממנה, ובשיר הנועל היא מצהירה ש"אני מחלימה מאהבה שאיני מתגברת עליה". אבל בין לבין, באדו גם צוחקת ומסחררת ומשכרת לפרקים בזכות נגינה והפקה מושלמות ועם השירים הכי שלווים ברוחם.
אלופה ברצועות שנשענות על קצב, על הגרוב
זה אלבום שממכר מהאזנה ראשונה, למרות שבהאזנות נשנות מתברר שוב שלבאדו עדיין חסרות מלודיות הגונות להיתלות בהן, כאלו שבאמת יעשו את השירים לחקוקים לנצח במוח. היא אלופה ברצועות שנשענות על קצב, על הגרוב, וחלשה בהרבה באגף ההלחנה. אבל איזו זמרת היא! שירים כמו "Gone Baby, Don't Be Long" ו"Fall In Love" (Your Funeral) הם מפגני עוצמה של ענקית מוזיקת שחורה אמיתית.
באדו עדיין לא הביאה את יצירת המופת של חייה, אבל לשוחריה הלא מעטים, גם אצלנו, חלק שתיים של אריקה החדשה בהחלט גם מלבב וגם מלבלב את האביב. שימו לב במיוחד לשיר "Gone Baby, Don't Be Long".
