הנה מקרה נדיר שבו גימיק לכאורה פוגש בכישורים בלתי מעורערים. אסתי, 27, דניאל, 24 ואלנה, 22 הן שלוש אחיות. וכן, הן חברות יחד עם מתופף זכר בלהקה הנושאת את שם משפחתן, חיים, שהעניק להן אביהן מוטי, לשעבר כדורגלן במכבי יפו בשנות ה-70 וחבר במקהלת צדיקוב.
בעיניים מסוימות, שלוש אחיות מזמרות הן מכרה זהב שיווקי, ובעיניים אחרות, הקירבה המשפחתית מקדמת חשדנות. אלא שאצל אסתי שלמדה אתנו-מוזיקולוגיה, דניאלה שניגנה בין השאר עם ג'וליאן קסבלנקס סולן הסטרוקס, ואלנה הצעירה, מתקיימים תסמינים מובהקים של מוזיקאיות מבטיחות ומקיימות.
"Falling"
מלבד הדמיון המובהק במראה שלהן, כשמאזינים לאלבום הבכורה של להקתן - המשפחתיות נשכחת. בעיניי, זו דווקא מנקודות התורפה פה - הנוסחה המשוכללת שלהן כוללת המון תבלינים, ועדיין נעדר איזה מבע שיהיה בלעדי וייחודי להן. עושה רושם שלשאר העולם ההיעדר הזה כלל אינו חסר: הן כבר נבחרו בין האמנים הבולטים בתחזית השנתית של הבי.בי.סי הבריטי לשנה הזאת. הן חיממו אמנים בריטיים שגדולים בארה"ב כמו מאמפורד אנד סאנז ופלורנס אנד דה מאשין. והן חתומות בחברת הניהול של ג'יי זי.
ההתחלה הצנועה יותר הייתה בהרכב משפחתי שבו אבא מוטי תופף ואמא דונה ניגנה גיטרה. אצל "חיים" 2013, הליטוש, המקצוענות והדיוק בולטים יותר מאשר סממנים כמו מובחנות ושפה פרטית או סגנון מזוהה, אבל עיקר כוחן בתמהיל הסגנוני שלהן. יש במראה שלהן משהו מנערות אינדי גיטרות, ויש בהפקה משהו מהרכבי זמרות סול שעליהן גדלו בילדותן כמו דסטניז צ'יילד או טי.אל.סי בשנות ה-90.
"Forever"
"The Wire"
אבל עיקר ההשוואות נערכות בינן לבין פליטווד מק, קצת בגלל שגם במק היה הניחוח המשפחתי (בין שני זוגות), וקצת בגלל ש"לו יכולתי לשנות את דעתך" ו-Honey & I, בעיניי שני השירים הטובים באלבום, מזכירים את אלו שכתבה ושרה כריסטין מקווי בפליטווד מק. אבל, בעיקר, זו התחושה הנשכחת ש"חיים" מעוררת, של פופ אמצע הדרך עשוי לעילא, שמחד ידידותי כמעט לכל אוזן אפשרית, ומאידך בעל עמוד שדרה ורחוק מלשדר חנופה או ריקנות.
והאחיות לבית חיים מזכירות גם הרכב משפחתי אחר שחידש שיר של פליטווד מק: הקורז האיריים שהחלו במוזיקה עממית יחסית והפכו ללהיט מסחרי גדול לפני כעשר שנים.
האם אסתי, דניאלה ואלנה יתגבשו לכלל קונצרן פופ מסחרי מעולה כמו פליטווד מק, או שמא יזכו רק לתהילה קצרת ימים יחסית כמו הקורז או כמו בנות ווילסון פיליפס, צאצאיות כוכבי הביץ' בויז והמאמאז אנד פאפאז שהבליחו ודעכו בשנות ה-90? ברור שמוקדם לדעת, אבל ההשוואות כבר מחמיאות. וזה אולי יישמע שמרני , אבל בעידן של מיילי סיירוס וריהאנה, השמרנות הפופית של היים פשוט נשמעת מרעננת. זה פופ מתקתק לילדים, אבל הוא עשוי מצוין, ולשם שינוי אינו פורנו-פופ לטף.
"Don't Save Me"
