האביב של דין דין פורח בסתיו

אוסף השירים שהוציאה לאחרונה דין דין אביב ממחיש את התרומה שלה למוזיקה הישראלית בעשור וחצי האחרונים כמי שהיתה שם בכמה מהרגעים היפים ביותר. המופע שקיימה אמש במועדון "זאפה" תל אביב ממחיש את המיוחדות שלה כזמרת מבצעת נהדרת, כאמנית שהבחירות שלה מפתיעות וכפרפומרית שכמה שהיא קטנה בגודל היא גדולה בשואו וביכולת לסחוף קהל ולגרום לו להתפעל.

אביב עלתה לבמה כלבושה כנסיכה מימי קדם, כאורקל שבכוחה לומר לך אם תהיה הערב שמח או עצוב. היא מנגנת בתיבת נגינה קטנה, לוחשת את "סודותיי" באיטיות, בליווי גיטרה עדינה, מוציאה את המילים כבעלת אוב הפועה לחן קסמים. זה השיר שמגדיר את קריירת הסולו שלה. היא שרה בו בכמה סגנונות, היא מלאה סודות, רוחנית, רגישה, ממלמלת כנהוג בעדות השאנטי. כל האלמנטים ברגע אחד. במהלך המופע התברר שמדובר בנסיכה האמיתית של מוזיקת העולם בישראל, באמנית שמנקזת השפעות ועידנים, צלילים ורוחות שמיים, קולות מבטן האדמה והרבה אמונה.

את העיבודים למופע הזה יצר בועז ברמן מ"מיומנה", כך שהביצועים הדהדו את שיתוף הפעולה שהיה לאביב עם להקת התנועה והקצב. מוזיקלית מדובר בעושר שלא מוצאים כל יום על הבמות בישראל. החל מג'אז, בלוז ורית'ם נ' בלוז, עבור ברוק אמצע הדרך ורוקנ'רול שמח, וכמובן מוזיקה אפריקנית, הודית, צפון אפריקנית ומזרח תיכונית (שילוב שמכונה במקומותינו "מוזיקת עולם"). לאלה נוספו קטעי הריקוד החביבים של דין דין אביב עם יעל מלר, כששתיהן בהריון, מלהיבות את הקהל בכוריאוגרפיה שבטית.

בשיר השני "ספרי לי אהובה" הטקס הפולחני נמשך. אביב שרה הברות על רקע קונטרבס של אסף חכימי והודתה "זה יותר מדי ג'אז בשבילי". התופים של שרון פטרובר והסקסופון של הראל שחר הצטרפו לקטע ג'אז כמעט קלאסי. עומק ואיכות מיד בהתחלה. ב"משמעויות" מצטרפת יעל מלר בשירה ובהמשך בריקוד, אחרי שהשיר התחיל ג'אז, עבר לבלדת רוק, זרם לרית'ם נ' בלוז עדין ולבסוף הגביר קצב ואנרגיות עד לשיא קטן.

לפני "אבותיי" אביב מודה לאמא עליזה שלימדה אותה מוזיקת עולם ואבי מוצי שהשמיע לה ג'אז. היא מתופפת עם מלר מעין תפילת דרך שמחברת גרוב אפריקני, ג'אזי, בלקני ומזרחי, הכל יחד. זה גם מלהיב וגם מרהיב. מוזיקת עולם אמיתית. העולם לרגליה של דין דין. היא "יושבת על ענף ורוצה להריח את הקסם". ופתאום היא מתפרצת עם טקסט מהיר, יורה את המילים, מסלסלת, מהדהדת השפעות, משלמה בר ו"הברירה הטבעית" עד הים האדום, מצען ועד צנעה. ב"חולמת" אביב נותנת לקהל הפוגה קלה מהמורכבות עם עיבוד סטנדרטי לאחד השירים היפים שלה. סולו חליל מזכיר שמדובר ברועת צאן חולמנית, וגם בשיר לכאורה פשוט העיבוד עשיר ומענג. פרק אחד בהופעה נסגר ופרק שני מתחיל.

סגיב כהן עולה לשיר איתה את "שובי" ומעניק לסגנון שלה טוויסט תימני מזרחי. שילוב הקולות עובד יפה. הם שרים על ילדה שחוזרת לנוף ילדותה. הלחן מתפתל, החיבור ביניהם מוצלח. ב"בין האש ובין המים" ההשפעה היא הפוכה, כשאביב מביאה את השנאטיות המדברית לתוך הפולק הישראלי שכהן יצר עבור כלי עטרי. הטקסט מתאים מאוד לרוח הדין-דינאית וסולו תופים דוחף לאנרגיות של להיט פולק-רוק כשאביב מושכת את השיר קדימה. והיא וכהן מסלסלים, מושכים את הזמן עוד סיבוב ועוד סיבוב כמו מנטרה, לוקחים את השיר למקום הטבעי שלו סביב המדורה במדבר.

אחרי שכהן יורד אביב ממשיכה ל"אף לא מילה", שיר אהבה מרגש. יעל מלר עושה ביט בוקס מדהים ברקע עם הפה, ההרכב מלווה בעדינות, והתוצאה היא שיר רומנטי מצד אחד, מלווה בביט בוקס חסר מנוחה. בהמשך, עם החשמלית, זה גדל לרוק דרמטי ומשכנע אך מאופק. אביב מקפידה לשבץ להיטים מוכרים בין הנאמברים עם העיבודים המיוחדים. עכשיו מגיע "מוכרת לי מפעם", הלהיט הגדול מאלבום הסולו הראשון, שזוכה לביצוע יפה, מיד טמפו עם סולו גיטרה, אותו מנצלת אביב כדי להסתובב על הבמה ולפרוע את השיער האסוף.

את ההשראה לשיר הבא "אדם", כך היא מספרת, קיבלה מזקן ששר מנטרה במדבר בנשיונל ג'יאוגרפיק. היא מתופפת בתוף גדול ויוצאת מגרוב צפון אפריקני לקטע הודי, ממנו לג'אז וחוזר חלילה. ושוב הקצב מתגבר ויעל מלר ואביב קמות לרקוד וחוזרות לתופף בקצב מסחרר, מציגות נאמבר חזק וסוחף. עם אלון אולארצ'יק אביב מבצעת את "מאחורי השער", דואט של שניהם אותו הוא  הלחין למילים של ביאליק. השיר הוא גרובי מזרחי-ג'אזי כמו שרק אולארצ'יק יודע לעשות. אביב שרה את רוב הטקסט. הגיטרה של יוני אמבר, שמנהל מוזיקלית את המופע, עושה מזה חפלה קטנה, שמשלבת כיף ואיכות.

את "בעיניך" של אולארצ'יק פותח סולו סקסופון עדין. הביצוע מקסים. אולארצ'יק שר ראשון, אביב מצטרפת, הקול שלעה נעים, מרגיע, סקסי. בפזמון הם שוב יחד, בבלדת רוק מעודדת ומחבקת ובסיום שוב חוזר הסקסופון. "היא הולכת בדרכים" הוא רוקנ'רול מבריק כשבמקום הקלידים הדומיננטיים מהמקור מנגן כאן חליל. אבל מה שמשנה אלו האנרגיות והסולו החשמלי שגורמים לך לרצות לרקוד.

על "אם תלך" ששרה ב"פרויקט של עידן רייכל" היא מספרת איך הקליטה אותו בטייק אחד, בעשר דקות. היא מתחילה אותו כשיר אהבה, בליווי גיטרה אקוסטית, מפנה את המיקרופון לקהל, מהמהמת טקסט בג'בריש, חוזרת למקור, ומסיימת אותו כשיר ערש.

האורחת השלישית היא אמה עליזה אביב, ילידת סלוניקי, שברחה לפני הכיבוש הנאצי. הן מבצעות יחד שני שירים ביוונית. "נקגומה" החגיגי והדרמטי נכנס לך יש ללב, ובהמשך שלושתן, אביב הבת והאם ומלר, רוקדות יחד ריקוד יווני. "היידה טומו לונו" שמח וקצבי עם סולו סקסופון בהתחלה, סולו חשמלית באמצע ובסוף שניהם יחד. שיר שהוא חגיגה חביבה, אביב ומלר רוקדות על רקע קצב מטורף שמזכיר אסטה אסטה, אביב האם מצטרפת לריקודים, עד לשיא הכיפי. מסוג הנאמברים שבא לך לצעוק בעקבותיהם "גדול גדול".

עליזה יורדת ודידין ממשיכה עם ההתלהבות ל"שיר לאהבה (יחד)", הלהיט הגדול של להקת "גאיה" שפרץ לה את הדרך. הקהל איתה, היא מקימה אותם על הרגליים, מודה לגילי ליבר ואיילת ציוני מ"גאיה" באמצע השיר וחוזרת למסיבה השאנטיפית הסוחפת.

בהדרנים זוכה "יש בי עוד כוח" מהפרויקט של ריכל לביצוע מודלם עם אקוסטית, קונטרבס, סקסופון, והכל בשיא העדינות, העצב והמתיקות. ב"יום בא לי", השיר האחרון, אביב חוזרת לשילוב שפתח את הערב, בין מוזיקת עולם לג'אז. הגיטריסט יוני אמבר מדקלם טקסט על נשמה שנכלאה בין עולמות ואביב שרה בוירטואזיות. הנאמבר ארוך, הקצב ממכר, הריקוד אפריקאי והקהל עונה לה כשהיא קוראת לו. דין דין אביב מצוינת, מקסימה, איכותית. הקהל איתה, אלוהים איתה, כמה קטנה ככה גדולה.

• אלון אולארצ'יק
• דין דין אביב
• סגיב כהן