בדיוק כשחשבנו שאנחנו צריכים הפסקה מ"חגיגות" מותו של מייקל ג'קסון בחודשים האחרונים, הגיע בשבוע שעבר הסרט המדובר' שמתעד את החזרות לאותו מופע קאמבק גרנדיוזי והוכיח כבר בשבוע הראשון שלו בקופות (187 מיליון דולר עד כה ברחבי בגלובוס), שהעולם עדיין רעב מתמיד לכל פיסת מידע חדשה מכיוונו של מלך הפופ האגדי, שאחרי הצפייה בסרט, ברור עוד יותר כי הלך לעולמו מוקדם מדי.
ההיגיון הפשוט אומר שאין טעם ללכת לקולנוע כדי לראות סרט סמי-תיעודי לא אפוי על חזרות למופע פופ, גדול ככל שיהיה. אבל כבר בדקות הראשונות קשה שלא להיסחף למשך שעתיים עם התיעוד של ג'קסון, שניבט מהמסך באופן די מפתיע בדמותו של איש צנוע למדי, מקצוען עד לפרטים הקטנים, זמר, מוזיקאי ורקדן עילאי גם בגיל 50, ומה שהכי עצוב ומטריד, איש מתפקד וצלול, בניגוד לכל מה שחשבנו עליו בעשור האחרון, למעט אולי שבריריות קלה פה ושם ומטיפנות אקולוגית מעיקה (בכל זאת, מייקל ג'קסון).
הסרט הוא חווייה עצומה, פס-הקול הוא סחיטה כספית
הצפייה בחודשים האחרונים בחייו של אחד מסמלי התרבות הגדולים של דורנו לצד אנשים נוספים בקולנוע רק מעצימה את החוויה עוד יותר, תחושה שכנראה לא תקבלו לכשהסרט ייצא ב-DVD, ויגיע עם בונוסים נוספים, סביר להניח. אי אפשר להתעלם כמובן מהאספקט המסחרי של הסרט, שלמעשה אמור לכסות חובות לאמרגני המופע שנשארו ללא הכוכב, אבל התוצאה מרגשת ומעניינת מספיק בשביל שנניח את עובדה זו בצד.
אבל מה שמציק בכל הסיפור הוא דווקא פס-הקול שנלווה לסרט ויצא במהדורה כפולה נפרדת. בניגוד לגרסתו הויזואלית מרגיש האלבום אך ורק כאמצעי נוסף לסחיטת כסף מהמעריצים, שאגב גם הוא מוכיח את עצמו, אם לשפוט על פי 400 אלף העותקים שמכר הדיסק בשבוע הראשון, ממקום מושבו בפסגת הבילבורד.
לא מדובר בטראק-ליסט משכנע עבור מי שמחזיק באוסף קודם
אז כן, מדובר באוסף שירים שהיו אמורים להיכלל במופע, אבל בגרסתם המקורית מהאלבומים הישנים. וכן מרבית להיטיו הגדולים נמצאים כאן ( Thriller, Billie Jean) וגם היפים ביותר (Human Nature, Man in the Mirror ), אבל גם כמה שלא בטוח שהיו נכנסים לאוסף שגרתי, אלא יותר מתאימים יותר לשואו בימתי מרהיב כמו שתכנן (Jam ,They Don't Care About Us).
מספק ככל שיהיה, לא מדובר בטראק-ליסט שישכנע מי שכבר מחזיק אוסף של ג'קסון (אחד כזה יצא סמוך למותו) לרכוש אותו, בטח כשהשיר ה"חדש" והבינוני מינוס "This Is It", שמופיע כאן בשתי גרסאות, רגילה ומתוזמרת, לא ממש מצדיק את ההוצאה הכספית.
קטעי בונוס מביכים
אה, ויש גם בונוס, אם אפשר לקרוא ככה לדיסק השני והמביך שכולל ארבעה קטעים די מיותרים: שני דמואים לא ממש מסקרנים של Beat It ו- Wanna Ba Startin' Something, גרסה אקוסטית (דווקא חביבה) ל- She's Out Of My Life ופואמה די מגוכחת בקולו של ג'קסון העונה לשם Earth Planet.
סביר להניח שככל שיאזלו חומרי הארכיון הקסומים באמת, נקבל בעתיד רק יותר ויותר מוצרים מביכים מהסוג הזה, ככל העולה על רוחם של אחיו תאבי הפרסום של ג'קסון. אבל גם הם כנראה כבר לא יצליחו להקהות את עובדת היותו של מייקל אחד האומנים החשובים ביותר שזכינו לראות ולשמוע במאה הקודמת, מוזיקאי גאון בחסד עליון וגם בנאדם, לא רגיל כמו כולם, ואולי לא הכי נורמלי, אבל בטח לא המפלצת שעשינו ממנו בשנים האחרונות.