בדרך להופעה, בפקקים ליד אצטדיון רעננה, שגורמים לנו להפסיד את חזרתו מהמתים של אדם, מתנהל דיון ער על איך לכל הרוחות להקה חביבה כמו א-הא הצליחה לייצר שני שירי פופ מושלמים כמו "Take on Me" ו"The Sun Always Shines on TV". הוקים שנחרתים בך לנצח. שלא לדבר על הקליפ ההוא, שגם אחרי טריליון פעמים על מסך MTV פשוט לא נמאס ("ראיתי אותו על אסיד לא מזמן", אומר לי חבר, "הוא עדיין עובר"). נייר נייר שעל השולחן, מי הגבר היפה בעולם? הם פשוט קיבלו שלוש משאלות וביקשו שני להיטים ולחיות לנצח, החלטנו.
וכשהם עולים על הבמה בתשע ורבע ופוצחים ב"Cry Wolf", זה בהחלט נראה כאילו הם יחיו לנצח, במוזיאון השעווה הנורבגי של גופם, טיפות שעווה קטנטנות נוצצות על מצחם באלגנטיות פוטוגנית. כן, מורטן הארקט הוא עדיין גבר הורס (ממליצה על תפקיד אורח באיזו סדרה, כמו הגיחה הכיפית של בון ג'ובי ב"סקס והעיר", זה ממש תורם לשמירת הרלוונטיות), למרות הרובוטיות שהוא מתנהל בה, בתנועות מדודות עד לא קיימות - כמעט נדמה שאם יסתובב נראה את הקפיץ בגבו שצריך למתוח כדי להמשיך את ההופעה. אבל הקול שלו נשאר בדיוק כשהיה, מרהיב ומעורר געגועים לג'ימי סאמרוויל.
האנרגיה על הבמה מגיעה מכיוון מאגס (מאגנה פיורהלמן), הקלידן, שנראה באמת כאילו הוא נהנה מכל רגע, מניף ידיים, גורם לנו למחוא כפיים ולשיר יחד איתם. מאחורי השלישייה: תגבור נגניות כלי קשת מזמרות, מתופף, קלידן אקסטרה ובסיסט. מלפניה: קהל שהיה שם, כמוני, דבוק ל-MTV, משנע את אהבתו הלוך וחזור מריי קוקס לפול קינג למרינה ואן דר פלוכט לרבקה דה רובו. המצברוח: מרומם. נראה שכולם מאוד מרוצים. התוכן: 15 שירים צולחי דיסקוגרפיה בלי קונצים מיוחדים, ישר ולעניין, שנחתמו בשמש המרהיבה בטלוויזיה. לי יש חיבה מיוחדת ל"Lifelines" הארקטי, שמזכיר את דוראן דוראן ברגעיהם הטובים.
"Summer Moved On" נעדר, לא שהוא חסר לי באיזושהי צורה. ואז, כמקובל, עוד שלושה להדרן, שנחתם, לא תנחשו, אחרי היעלמותו וחזרתו של מורטן (זריקת בוטוקס זריזה לפני ההיילייט?) בלהיט הגדול, שבשבילו התפאורה לבשה צבעוניות מתפרצת, ולא דבקה רק בצבע מתחלף אחד כמו ב-17 השירים שקדמו לו. ומכאן אוציא קריאה נרגשת לא לשמור את הלהיט הגדול לסוף. מה רע באמצע ההופעה? למה חייבים לעשות את זה? ומה אם מישהו ממש זקן ועייף רוצה לצאת קצת קודם? ומה אם פתאום תאבדו את ההכרה באמצע ההופעה (חס ושלום לא עלינו)? ומה עם סתם לא להיות נדושים?
אבל באמת אין מה להתלונן, א-הא פיזרו את הנורבגיות הקסומה שלהם על רעננה שלנו, בחן ובהתכוונות מלאה, והפכו הרבה מאוד בני 40 פלוס לטינאייג'רס חסרי דאגות וקלי דעת. וזה לא דבר של מה בכך. או כמו שאמרה לי בשיחת הרשמים-שאחרי מישהי שצעדה לידינו בדרך לרכב (וכנראה הוציאה ממורטן את הסוד לחיי נצח כשהצטלמה איתו יום קודם, כי נראתה בת 34 ולא בת 48 כפי שטענה שהיא): "תבואי חיובית!" תמיד, אורלי, תמיד.
