_c.jpg "משה פרץ פסנתר 6 אוהד חיטמן (צילום: רועי ברקוביץ')")
המופע של משה פרץ בפסטיבל הפסנתר הזכיר (למי ששכח) שלא מדובר רק בזמר וכוכב פופ ים תיכוני, אלא גם במוזיקאי מוכשר. את החלק הראשון של המופע הקדיש פרץ להלבשת כמה מלהיטיו הגדולים בחליפות חדשות ומעניינות כשהוא בוחר לכל שיר סגנון חדש - ג'אז, רגאיי, סלסה. השירים של פרץ נשארו שיר אהבה רומנטיים, מלודיים, פשוטים יחסית, אבל אותן חליפות היו מספיק מעניינות כדי להחזיק את המחצית הראשונה.
יותר קרוב לרובי וויליאמס מלזוהר ארגוב
בחלק השני, בו הצטרף אליו אוהד חיטמן לשירים של שניהם, המהפך הושלם. זה כבר היה פרץ אחר, זמר נטו, מבצע נקי, סולן שיכול לשיר הכל, מ"סול" עד סאן רמו, מסווינג עד רוק, מפופ להקות בנים קיטשי עד שירי נשמה ישראלים.
_c.jpg "משה פרץ פסנתר 8 (צילום: רועי ברקוביץ')")
הוא עלה בצניעות לפסנתר שעמד בצד הבמה, כשחלק מהקהל לא שם לב, והתחיל לנגן את "נשבע לך". הוא שר יפה, יותר קרוב לרובי וויליאמס מלזוהר ארגוב (לצורך העניין), מלווה את עצמו, לא ממש מנגן, ונותן לקהל להצטרף אליו. לחלקם היה מוזר לראות אותו מופיע במקום קטן כמו האולם בסוזן דלאל, אבל פרץ אמר: "כאן אני מרגיש קרוב אליכם, יותר נעים לי פה מאשר בהיכל התרבות או בקיסריה".
מגיע עד פלצט ומוביל את הקהל לשיר איתו את המלודיה
ב"ואולי" הדגים פרץ יפה את יכולות הווקאליות שלו כזמר פופ רומנטי. בסיום השיר הוא קצת נבוך מהשקט, ואז הלהקה שלו עולה, אותם הנגנים שמלווים אותו לכל אורך הדרך, שניכר שעבדו איתו על השינויים המוזיקליים שהצריך מופע כזה. גם אחיו הצעיר, ניר פרץ, נמצא על הבמה ונותן קולות רקע.
_c.jpg "משה פרץ פסנתר 9 (צילום: רועי ברקוביץ')")
את "אלייך" הם נותנים בגרסת ג'אז עם בס דומיננטי, מברשות בתופים וגרוב מיוחד. הביצוע יפה והקהל נסחף לכפיים. "רואים שאני מתרגש?" אומר להם פרץ בחיוך, ועובר ל"רציתי רק", אותו מנגנת הלהקה בעדינות, פרץ מגיע עד פלצט ומוביל את הקהל לשיר איתו את המלודיה. "רק איתך מתחיל, גם הוא בגרוב ג'אזי, עם שייקר, עם בס שמנמן, פרץ מגלה כאן עולמות חדשים ומגיש את עצמו כמו שהוא נטו, לא מבריק אבל טוב, זמר שפשוט נעים לשמוע אותו שר.
"אני שלך" בסלסה, "אין כמוך" ברגאיי
ההנאה גוברת ב"אני שלך" בקצב הסלסה, גוון הקול של פרץ מזכיר כאן את של אייל גולן, ההרכב לא מצטיין אבל מחזיק את הקצב ופרץ מלביש עליו את השיר. זה נחמד, ונהיה נחמד עוד יותר בסולו גיטרה חשמלית שמנגנת עם אפקט של גיטרה ספרדית. הפתעה נעימה במיוחד הגיעה ב"אין כמוך", שבוצע כרגאיי חביב, עם סאונדים נכונים באורגן, בבס, בגיטרה, בתופים. פרץ מתפנן על הגרוב ומדביק את הקהל לקצב. והקהל מתרגש עד דמעות כשהוא יורד לשורה הראשונה ושר בעדינות, בליווי פסנתר בלבד, את "כמו השקט" לילדה בעלת צרכים מיוחדים. הקול שלו צלול וכשהוא פותח את הגרון זז לך משהו בבטן.
_c.jpg "משה פרץ פסנתר 3 (צילום: רועי ברקוביץ')")
כשאוהד חיטמן עולה למחצית השנייה של המופע פרץ כבר טעון ומבושל היטב, חם לקראת המפגש. שניהם לבושים אותו הדבר - ג'ינס וחולצה שחורה, מתלוצצים ביניהם ועם הקהל (מתברר שבחזרות למופע פרץ לימד את חיטמן להגיד 'יא זלאמה') וכשחיטמן - פסנתרן קלאסי בהכשרתו ומקצוען לא קטן - מתחיל לנגן, הסטנדרט המוזיקלי משתנה בבת אחת. הוא מתחיל את "שתיים בלילה" ומותח יופי את הקול. פרץ מצטרף לבית שני ואת הפזמון הם שרים יחד. שני מוזיקאי פופ מצוינים בשיתוף פעולה מיוחד, זה נשמע טוב, כמו אלטון ג'ון פוגש את רובי וויליאמס.
פרץ שר סול, נכנס לגרוב, נוגע בבלוז, מטייל סביב גוספל
ואז הם עוברים, עדיין בתוך "שתיים בלילה", לטריק שילווה אותם מכאן ועד סוף הערב - הפיכת שיר פופ סטנדרטי למיני-יצירה, שנשמעת כאילו מאולתרת, כפי שנוהגים לעשות בג'אז, בעזרת קולות שניים ושלישיים, שירת קאנון, עצירות, חזרות, א-קפלה, מחיאות כפיים עם הקהל. מכאן ועד הסוף הם יעופו יחד על השירים בצורה דומה, מפרקים אותם ומרכיבים מחדש.בשלב מסוים כבר קשה להבחין אם הם שרים שיר של פרץ או של חיטמן, כי זה מתערבב. חיטמן ממשיך בזאת את המסורת שהחל דודו האהוב עוזי, ששיתף פעולה ביד רחבה עם מוזיקאים מזרחיים וים תיכוניים ויצר איתם כמה וכמה קלאסיקות.
_c.jpg "משה פרץ פסנתר 4 אוהד חיטמן (צילום: רועי ברקוביץ')")
פרץ מתחיל את "תגידי לו" של חיטמן, ונותן ביצוע נהדר של זמר "סול", זמר נשמה אמיתי. הוא נכנס לגרוב, נוגע בבלוז, מטייל סביב גוספל. חיטמן מצטרף, הם עולים בטון, ובעוד אחד, ויוצרים דואט נהדר. המוזיקנטיות של חיטמן מוציאה מפרץ דברים חדשים שאולי אפילו הוא לא ידע שחבויים בו.
נושא תפילה ב"אלוהים על תנסה אותי" של חיטמן
ל"אלוהים אל תנסה אותי" של חיטמן פרץ נכנס עמוק במיוחד ושר אותו בתפילה כנה, חיטמן מצטרף בבית השני והפזמון יוצא נהדר בדואט, תפילה משותפת, עם קולות שמשלימים אחד את השני וקורצים לשירי המסע של שלמה גרוניך. אחר כך חיטמן מתחיל את "אש" של פרץ וכשפרץ מצטרף הם שרים תפקידים משלימים, וקאנון מדורג ונפגשים בפזמון עדין, גבוה, יפהפה, משהו שמורח כל מי שאוהב פופ אמיתי, והקהל איתם.
_c.jpg "משה פרץ פסנתר 5 תופים (צילום: רועי ברקוביץ')")
שיא נוסף בערב הזה מגיע ב"חשבתי שיהיה רומנטי" של חיטמן, שזוכה לפתיחה אריאל זילברית. פרץ שר טוב על הגרוב ומהג'אז הצרפתי של זילבר וכשחיטמן מצטרף הם מתגלגלים לסווינג ויוצרים עוד נאמבר מנצח. וכמה מגניב לראות שבתוך כל זה הם נשארים משועשעים ודופקים בין השירים חיקויים של מרגול. מופע כיפי ששניהם באו לבלות בו, לא רק הקהל.
שיר חדש משותף בהדרן
פרץ מביא תופי בונגוס מעמדת הפרקשן, חיטמן מתחיל את "אשמור עלייך". פרץ מצטרף בשירה, מתופף בעדינות, והתוצאה היא בלדה שקטה בקצב חמש שסוחף את הקהל, עם שפיצים מזרחיים, בשילוב קולות נהדר.
במקום לרדת להדרן ולחזור הם נשארים. הלהקה של פרץ מצטרפת, ויחד הם מבצעים את "רק אתה יודע", ככל הנראה שיר חדש שכתבו יחד לרגל המופע. הם שוב משלימים יפה אחד את השני בשיר נשמה, פופ-רוק מיינסטרימי שיושב טוב על שניהם. שוב משלימים אחד את השני, שוב מוכיחים שפופ מצוין הוא פופ מצוין, לא משנה אם היית ספר בטבריה או סטודנט למוזיקה קלאסית ברמת גן.
_c.jpg "משה פרץ פסנתר 7 אוהד חיטמן (צילום: רועי ברקוביץ')")
>> דודו אהרון על הדמיון למודרן טוקינג: "עשיתי מחווה לשנות ה-80'"