אכזבה מעילי בוטנר וילדי החוץ

"אני מאוד שמרן", מעיד על עצמו עילי בוטנר במהלך המופע. במשפט הקצר הזה מסתכמת תרומתו הסגולית של בוטנר לפופ המקומי. מוזיקאי צעיר שמבחינה אמנותית נולד "זקן", עם טעם מיושן, שיוצר מוזיקה שהיא מראש קליטה ולעוסה. אין עוררין על היכולת של בוטנר ליצור להיטים שתופסים את האוזן של הרדיו והקהל, זה נחמד, אבל המשקל האמיתי של השירים שלו הוא נמוך. פרט לבודדים, במבחן הזמן הם יישארו כנווסטלגייה צ'יזית ותו לא.

חושב שהוא עידן רייכל של הרוק. הוא לא

לעילי בוטנר, קיבוצניק במקור, היו שתי פנטזיות אמנותיות - הראשונה היא להיות רוקר, גיטריסט, שדופק סולואים ומלטף לעצמו את האגו תוך כדי עצימת עיניים, והשניה היא ליצור שירים "ישראליים" שכולם יידעו לשיר בעל פה, ואם אפשר בציבור. בוטנר מפנטז על להיות מארק קנופלר מצד אחד, ונעמי שמר מצד שני. כלומר, מעין שלום חנוך חדש. אבל כשהוא עולה על הבמה עם אדר גולד (מכנסי שוקינג פינק צמודים מדי) ואוהד שרגאי (חולצה מזעזעת) ומנסה לממש את הפנטזיות האלה - זה לא עובד, זה פשוט לא טוב מספיק. בוטנר, עם הפרויקט שלו, כבר אלבום שלישי, חושב שהוא סוג של עידן רייכל של הרוק הישראלי. אבל עידן רייכל הוא טאלנט עם כישרון בינלאומי שהמציא במוזיקה הישראלית משהו שלא היה פה לפניו. עילי בוטנר הוא במקרה הטוב יוצר בינוני של להיטים.

פתיחת המופע אקוסטית, בוטנר עם גיטרה ושני סולואים, אחד של שרגאי ואחד של אדר גולד. שרגאי שר "הכל מזכיר לי אותך" מהאלבום עם רן דנקר ("נמצא כאן בקהל הערב!", בוטנר מעדכן בשחצנות) ואדר גולד שרה "לעולם כל כאב גם מביא נחמה ואולי במקרה היא תבוא השנה" מהשיר החדש "אף אחד אינו דומה לך". הפתיחה הזו עם שתי בלדות, היא מהלך חכם, כמו שעושים במזרחית. מחממים לאט את האווירה, לא צריך קצב ולעורר קהל כי הוא ממילא עירני ודרוך. שרגאי שר טוב, גולד שרה יפה ממש. הוא קצת תומך בה בקולות. היא שרה את הפזמון  "אף אחד אינו דומה לך" והגיטרה של בוטנר מזכירה את "ארבע אחר הצהרים" בגלי צה"ל, אווירת שירי א"י הישנה והטובה של פעם עליהם גדל.

בוטנר מגשים את חלומו להיות גבי ברלין של הזאפה

את "שווים" (שוב מרן דנקר) אדר גולד פותחת בליווי פסנתר. שרגאי מצטרף כשהלהקה מנגנת בבית השני. גולד מצטרפת אליו בפזמון. זה נחמד, אבל משעמם. הם נותנים לקהל לשיר שירה בציבור והקהל מכיר את המילים. בוטנר מגשים את חלומו להיות גבי ברלין של הזאפה. זו אמורה להיות מעין בלדה ישראלית על חברות, אבל השיר הזה הוא קיטש שלא ממש מרגש.

מלודרמת קיטש שקופה וגסה

אחריו מגיע הסינגל החדש שלהם "תתן לי יד", שיר רוק רגשני על לילות קרים, משפחה שהתפרקה ושוב לילות קרים ותן לי יד כי אל תפחד. מלודרמת קיטש שקופה וגסה. התופים חזקים מדי והגיטרה החשמלית של בוטנר מנסה להגיד שאם יש לך טרגדיה תעשה ממנה רוקנ'רול, כי זה יגרום לאנשים לבכות. אוהד שרגאי שר כאן בינוני בבית וטוב בפזמון. אדר גולד שרה מצויין כל השיר (היא לא באמת יכולה לפשל כאן), אבל השיר עצמו מרגיש מאולץ, דחיפה בכוח של עצב וטרגדיה. נאמבר מפוספס לגמרי. בוטנר רוצה להרגיש רוקר, אבל הוא פשוט לא כזה.

בפתיחה של "למרגלותיך" גולד ושרגאי הולכים אחורה ובוטנר, כנראה גיטריסט גדול בעיני עצמו, מתחיל בסולו חשמלי עם כל האורות עליו. הסולו שלו משעמם וקיטשי. יש לו חלומות אולי להיות גיבור גיטרה, אבל ג'ימי פייג'  הוא לא וזה פשוט יוצא פאתטי. אחר כך נכנסת אדר גולד ושרה יפה "לפני שתעצום עיניים, השמש כבר שקעה מזמן, ולילה שמגיע, לא משאיר לנו סימן, כל שתבקש יגיע, נשארת כאן אל מרגלותיך". היא שרה יפה אבל שוב בוטנר בוחר להפריע עם הגיטרה, שבלעדיה זה דווקא שיר נחמד. בסוף הוא שוב נכנס עם סולו גיטרה מגוחך שיוצר קונטרסט לקול המלאכי של גולד. לא יאמן איך הוא מחרב במו ידיו את השירים של עצמו. היא שרה על לאסוף את השברים. בטח שיש שברים, בוטנר ריסק הכל עם החשמלית רוויית האגו שלו.

בוטנר: "כוכב נולד פוגשים את דה ווייס, זה מרגש"

גיא מנטש ויהל דורון עולים להתארח ובוטנר מתגאה שהוא מפגיש על הבמה את יוצאי "כוכב נולד" עם יוצאי "דה ווייס". "זה רגע מרגש", הוא מציין. מרגש את מי? מנטש מבצע שיר חדש מהאלבום של בוטנר שנקרא "תם ולא נשלם" (או "בעולם הזה"). שיר לא רע, אבל זה עדיין שיר "בוטנרי", כלומר רוק שנורא מתאמץ להיות רוק ולא זורם בטבעיות למקום שלו. בוטנר כאילו כופה את עצמו על השירים, לא משחרר, והתוצאה היא שיר כמו מהבמה של דה וייס. יהל דורון שם כדי להראות לבוטנר איך באמת מנגנים בגיטרה חשמלית ומנטש שם כדי לשיר באמת ולא כמו שרגאי, אבל השיר הזה חסר פואנטה, סוחב וסוחב ולא מגיע לשום מקום.

בנאמבר הבא מנטש שר את "ימים של קיץ" (כפיר בן ליש במקור). הוא שר טוב ושרגאי שר בית שני. אבל כששלושתם שרים יחד (עם גולד) זה מאבד מהייחודיות שלו. שוב אווירה של חלטורה, רגע לפני הפרסומות. ואז שתי גיטרות חשמליות, של בוטנר וודורון, מנסות לעשות מזה רוקנ'רול, אבל זה שוב יוצא קיר של קלישאות עם עלק-סולואים. נשמע שיהל דורון תותח, אבל בוטנר מקלקל לו. זה אמור להיות אחד משיאי הערב ואני מאמין לבוטנר שהוא מרגיש כוכב רוק, אבל הוא ממש נראה פאתטי. גיא ויהל נשארים לאחד נוסף - שיר חדש שלהם בשם "יותר מדי זמן עכשיו". לא רע, בסגנון שלהם, אבל יותר קומוניקטיבי ממה שהוציאו עד היום, מבליט את היכולות הגבוהות שלהם כמוזיקאים, יוצרים ומבצעים.

בתקווה שנינט תסלח לבוטנר

אחרי שהם יורדים אוהד שרגאי שר את "אם תבוא" שבוטנר הלחין לנינט. אני מת על אנשים שמשתמשים בשירים של אחרים בגלל שהלחינו או כתבו אותם. בתקווה שנינט תסלח לבוטנר. העיבוד דרמטי, רוקנ'רולי, בוטנר הולך עד הסוף עם הפנטזיה שלו, אבל הוא פשוט לא רוקר. השירים שלו בנויים הרבה יותר להישמע רכים ונעימים והביצוע של שרגאי כאן צעקני מדי ולא מתאים לשיר. היה הרבה יותר מתאים אם אדר גולד היתה שרה את זה. ובהמשך הנאמבר שרגאי צועק עוד יותר חזק, כאילו שהוא ב"היהודים", אבל זה יוצא עוד יותר מגוחך. ושוב הם שרים יחד "או או או". הזוי וחסר כיסוי

שוב פתיחה רוקנ'רולית והנה עוד נינט - אדר גולד שרה את "היא יודעת". אוי כמה שהיא היתה רוצה להיות כמוה. גולד שרה טוב, כמעט כמו נינט, אבל זה מרגיש מזויף. היא מתחרעת כאילו שזה שיר שלה שבא מתוך הקרביים, אבל זה מרגיש הכי כוכב נולד, או מופע לועד עובדים שבו הכל כאילו. כאילו רוק, כאילו מופע, כאילו נותנים בראש. קשה להאמין לביצועים האלה, קאברים מוזרים. במקום שאדר גולד ואוהד שרגאי יעבדו על אלבומים משלהם הם הולכים לעבוד בחלטורה של בוטנר.

כמעט הכל בהופעה הזו הוא כאילו וכמו

הקצב הגבוה נשמר עם "אני אש, אני רוח" ששרה גולד. זהו כנראה השיר הכי לא יפה שיצר בוטנר, ממש כמו שיר ילדים עם הטקסט: "הנה אני יושב לבד ורוקם לעצמי חלומות". כאילו, קאם און. נו באמת. ושוב הסולו גיטרה חסר ההשראה הזה. לא יאמן עד כמה כמעט הכל בהופעה הזו הוא כאילו וכמו. לפני ההדרן הם מקפיצים את הקהל עם גרסה קצבית ל"מכתב לאחי", השיר היפה ששר במקור קובי אפללו. האמת שזה די דוחה. לקחו שיר יפה ודחפו לו בכוח קצב. בוטנר יודע לכתוב להיטים, אבל זה לא אומר כלום. השיר הזה מרים את הקהל וסוחף אותו, אבל זה נראה ונשמע ומרגיש כמו שיא החלטורה. בסוף יש ניסיון אידיוטי ממש ליצור מעין חפלה דמיקולו עם כפיים וסולו תופים. יאק.

להדרן בוטנר עולה רק עם גיטרה ומזייף את "מה שלא הספקתי לומר". אחרי כל הקשקושים שאכלנו ממנו בכל זאת יש כאן רגע של אמת, למרות שכמעט נרדמתי. בהמשך ההדרן גולד ושרגאי מכסים את "קול זיכרון חוזר", ששרה במקור ריטה. השיר רגוע, העיבוד יפה. סוף סוף זה נראה ונשמע טוב, למרות שיש פה קטע שלם בליווי שלקוח מ"שניים" שריטה שרה עם ארצי. השיר הלפני אחרון גם הוא במקור של ריטה, "סוף העונה" מהאלבום "רמזים". גם כאן הביצוע סביר, לא יומרני מדי. בסוף הם שוב מקלקלים עם "הייתי רץ אלייך". איף.

• אדר גולד
• אוהד שרגאי
• גיא ויהל
• גיא מנטש
• דה ווייס
• יהל דורון
• ילדי החוץ
• כוכב נולד
• עילי בוטנר
• עילי בוטנר וילדי החוץ
• רבלדיי