הכו חזק בגונג

מוזיקה רוק רועשת בדיסטורשן, המון אנרגיה על הבמה, סולן בן 71 שמזכיר את "דוק" אמט בראון - הדוקטור המוטרף מהטרילוגיה "בחזרה לעתיד", וסבתא עם משקפי שמש שעומדת מול המיקרופון ועושה קולות של כלב.

אם זה לא מספיק הזוי, אז הנה עוד פרטים על להקת גונג (Gong) - להקת הפרוג-רוק-ספייס-פסיכדלייה מהמעניינות והוותיקות בעולם שעדיין פועלת, מסתבר. גונג זכורים בעיקר בעקבות טרילוגיית ''Radio Gnome Invisible'', שיצא באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת, מספרת סיפור פנטזיה על מסעותיו של "זירו דה הירו" לכוכב גונג, וכוללת טיפוסים הזויים כגון מגדל חזירים בשם Mista T Being, "יוגי הבירה הגדול" וחייזרים ירוקים עם פרופלורים קטנים שיוצאים להם מהראש והם עפים בתוך קנקני תה אנגליים.

2032 - חלק רביעי נוסף לטרילוגייה הפסיכדלית

34 שנה אחרי שהלהקה הוציא את החלק השלישי והאחרון בטרילוגיה, ואחרי שהתפרקה לגורמים שונים, חוזרים המייסדים דיויד אלן וסטיב הילאג' לשתף פעולה ומוציאים חלק רביעי לטרילוגיה - 2032. הפעם הסיפור קופץ לעתיד, לשנה בה נוצר קשר קוסמי בין תושבי כוכב הלכת גונג ותושבי כדור הארץ.

עכשיו בחזרה להווה. לאחר שהוציאו את האלבום "2032", לפני קצת יותר מחודש, הגיעו הקוסם דיוויד אלן ולהקתו להופעה במועדון הזאפה שבתל אביב, כחלק מסיבוב הופעות אירופאי לקידום האלבום. אלן התגלה על הבמה כסבא שהשפעת האסיד שלקח (כנראה) בסבנטיז, פשוט עוד לא התפוגגה.

המופע נפתח עם הפתיח "Radio Gnome Prediction", שהלהקה מחברת ל-"escape, control, delete" מהאלבום החדש. אז עולה דיוייד אלן לבמה בתלבושת קוסם שלא הייתה מביישת את אלבוס דמבלדור - מנהל בית הספר של הארי פוטר. הקהל שמילא את הזאפה באקסטזה. יופי של פתיחה.

אלן בן ה-71 משתולל על הבמה כבן 30

בהמשך מנגנת הלהקה את "You Can't Kill Me", שיר מהאלבום השני, פרה-הטרילוגיה המפורסמת, כאשר אשתו של אלן, גיל סמית', עולה ומספקת את קולות הרקע ההזויים וסטיב הילג' עושה רעש משובח עם הגיטרה שלו. אלן משתולל על הבמה כבן 30 - הגיל בו הקים את גונג - ובחוסר המנוחה שלו הוא מחייך לעצמו בזמן השיר "אני רוצה למות בהופעה, על הבמה".

כאשר אלן מוריד את הווסט והכובע של חליפת הקוסם הוא הופך פתאום לעיראקי עם פיג'מה ובטרייה של אנרג'ייזר, מלא אנרגיה והומור. מאוד משעשע לראות את הסבא החביב הזה מחליף תלבושת בהתאם לרוח ההופעה. בהמשך הוא ילבש חולצה עם כתובת המצהירה על כך שהוא לסבית, ובחלק האחרון של המופע הוא מתחפש לאחד מהחייזרים מסיפוריו ההזויים.

לאורך כל המופע הוקרנו על המסך מאחורי הלהקה סרטי אנימציה פסיכדליים שחיזקו את האווירה ההזויה ממילא. בהמשך שילבו גונג קטעים מהאלבום החדש כמו "Digital Girl" ו-Yoni Poem"", לצד קטעים קלאסיים כגון "Dynamite", "Oily Way" ששלהב את הקהל,"Flute Salad", ועוד מהמיטב, שהיו חביבי הקהל, אך אורכם היה לעיתים מעבר לסיבולת האנושית, וגרם להרגשה של "נו, שיעברו כבר לשיר הבא".

 המוזיקה והרוח של גונג המקורית נשמרו

ההרכב הנוכחי של גונג, מצליח להעביר את המוזיקה והרוח של הלהקה המקורית, כאילו שנות ה-70 עדיין כאן. סטיב הילג' הוא גיטריסט נהדר שהסולואים שלו על רק משתבחים, מיקיאטה גירודי מספקת את מיטב הסאונד הפסיכדלי על הקלידים, ורק "הסבתא" גילי סמית' נראית לעיתים תלושה, כאילו שלא ברור לה מה היא עושה על הבמה.

בהדרן, בדיוק כמו במופע במילאנו בשבוע שעבר, הגיעו"Guitar Zero" ו-""Selene Milano, שהשאירו טעם מצוין, והוכיחו שמוזיקה היא דבר על-זמני, אין כאן עבר והווה, יש כאן את דיויד אלן, פרפורמר ואיש מיוחד במינו שעושה מוזיקה נפלאה כבר למעלה מ-50 שנה. היום יש עוד מופע, וחובבי מוזיקה איכותית חייבים לראות אותו היום, כי בגילו, אולי מחר כבר לא יהיה.

• גונג
• הופעות חו"ל בישראל
• זאפה