_c.jpg)
_a.jpg)
הקונספט של מופעי חזרה לאלבום קלאסי לא הומצא על ידי שלום חנוך, אלא רץ ברחבי העולם על ידי מגוון של אמנים בהצלחה רבה. מופע מסוג זה מאפשר לאמן לבצע ולקהל לשמוע, את כל הקלאסיקה מתחילתה עד סופה ולהתרגש, בעיקר להתרגש. זה בדיוק מה שחווה הערב הקהל שבא לשמוע את ערן צור מבצע את אלבומו המעולה "עיוור בלב ים" ב"זאפה".
מחווה ליצירה שלמה, כמעט מושלמת
"עיוור" הוא אלבום שטחנתי עד שנשחק הדיסק והחל לקפוץ. היה זה, צריך להזכיר, בטרום עידן ה-Mp3, ואני חייל לקראת שחרור שבולע כל מילה מהיצירה הזאת, בדרך הארוכה לבסיס בצפון. בולע ונשנק בקטעים הלא פשוטים טקסטואלית שהגה ערן צור, ממשוררי הרוק היחידים והגדולים כאן, ומסמיק בין האוזניות של הדיסקמן כשמופיעה "בטי".
_c.jpg "ערן צור זאפה 2 (צילום: רועי ברקוביץ')")
יותר מ-15 שנה אחרי כן, "עיוור" הוא עדיין יצירה שלמה, כמעט מושלמת בעיניי, והמופע שהורם לכבודו אומר שכנראה עוד כמה חושבים ככה. גם אלה שאינם עוקבי ערן צור אדוקים יצאו, ללא ספק, מהערב הזה בתחושה שמדובר באלבום עוצמתי, אמיץ, לעיתים יצרי, ובעיקר חשוף עד העצם.
מדינה שהביאה על עצמה את חורבנה
המופע נפתח, כמו האלבום, עם "המכסה הירוק", שיר שתמיד חשבתי שהוא פתיחה מעולה לאלבום. נבנה באיטיות על הליין באס ומטפס ומגביה עם הגיטרות של רם אוריון, שניגן גם במקור בחלק משירי האלבום, והתופים והפסנתר שמצטרפים. במקום קולות הרקע המלאכיים וקצת שוגייזיים של ירונה כספי במקור, סייע אוריון והעלה אצלי פתאום אסוציאציות של פיקסיז והזיווג פרנק בלאק-קים דיל.
_c.jpg "ערן צור זאפה, שלומי שבן 1 (צילום: רועי ברקוביץ')")
השיר השני, עדיין בסדר האלבום, הוא "מדינה" היווני באופיו, שיר שתמיד מאוד אהבתי ונעלם מההופעות של צור בשנים שעברו מאז. את הבוזוקי מהדיסק החליף אוריון בגיטרה המצוינת שלו והטקסט העוצמתי של השיר, על מדינה שהביאה על עצמה את חורבנה, התחבר פתאום כמו כפפה לנפילתה של האימפריה המצרית העכשווית. אחרים יסתכלו אולי על ישראל, ואולי לא מאוד יטעו.
דמעות ב"המנון לאדישות" ו"ערב ב' כסלו"
בהמשך הזמין ערן צור את מקהלת "העפרוני" לביצוע שני שירים. ראשית, "המנון לאדישות" שהצליח לרגש בזכות עצמו ובזכות שחקני החיזוק הצעירים. כל ההורים בקהל, כולל צור על הבמה, ניגבו דמעה ראשונה, ולא אחרונה, במופע.
מיד אחרי, נשמע ליין הבאס מבשר המיסתורין של "ערב ב' כסלו", שיר שנראה כי לא ניתן להגזים בסופרלטיבים שצריך לקשור סביבו. "כסלו" הוא שיר כה עוצמתי, כשהוא נע על הלחן הקסום של יובל מסנר בעוד צור מגלגל את מילות השירה הקסומות שלו. הקליימקס שמגיע ב"עיוור בלב ים, מי אותו יציל?" פתח סופית את הברזים בארובת העין ההופכים ב"יום אסוני הוא יום ששוני (של אבן גבירול במקור) לצעקה גדולה של אדם ויוצר מול השמיים והשם. מושלם עד סופו, כשהוא נישא על קולות מקהלת הילדים.
כאילו שסף הרגש לא עלה על גדותיו מספיק, עבר משם צור לביצוע "שלושת האחים" - שיר געגועים לאביו שנפטר בטרם עת. פנינה נוספת שכמעט ולא בוצעה מעולם בהופעה.
שבן מתוודה; "בטי" עדיין פרובוקטיבית
שלומי שבן הוזמן לביצוע מוצלח מאוד מבחינה מוזיקלית לשיר "שולחן הכתיבה", כשהוא חולק פסנתר בארבע ידיים עם הקלידן של צור, אוהד בן ארי. שבן, מתארח סדרתי אבל תמיד משובח ומשדרג כל מופע, גם זה של הלילה. אחר כך שבן עובר לחזית הבמה והופך את "בחור מצוי" לשיר שתפור עליו לא פחות טוב מהחליפה שהוא לובש. הוא מספר לקהל כי האלבום המדובר, "עיוור בלב ים", הוא זה שגרם לו לשים בצד את המוזיקה הקלאסית ולרצות לכתוב שירים. יש סיכוי טוב שהוא לא היחיד שחש ככה.
גם בגילי המתבגר "ואז הופיעה בטי" ממשיך להביך ורק חשיכת המועדון הסתירה את העובדה שהטקסט המיני והבוטה שלו גורם לי עדיין להסמיק. רונה קינן ביצעה עם צור את "עץ", אחרי הקדמה מדויקת של ערן צור שסיפר כי הוא קלט שהיא "שמה עין על השיר כבר מזמן" וכי הוא "תפור עליה". במקור "עץ" בוצע באלבום כדואט עם קורין אלאל (שגם הלחינה אותו) וקינן יותר ממילאה היטב את מקומה.
שיא נוסף במופע היה הביצוע המשותף של צור והאורחים ל"קרבות תרנגולים" המצוין, שיר שכולו מסע יצרי וחסר עכבות ברחובות ניו יורק בעקבות בחורה אחת, או יותר. על הבמה, עם הנבחרת המדהימה שעליה, השיר פשוט עלה ועלה ולמעשה היה יכול לסיים ערב מושלם מאלבום קלאסי קרוב לשלמות.
ההדרנים יצרו תיאבון למחווה ל"פרח שחור"
בשני ההדרנים המתבקשים ביצע ערן צור שני שירים חדשים, בראשם ב"עין הסערה" ("אבל אני עדין..."). אני מוכרח להודות שבשנים שעברו מאז "עיוור" קצת התרחקתי מהיצירות הבאות של צור אבל הערב הזה גרם לי לרצות להעמיק גם באלבום האחרון שנזנח אצלי בשיטפון.
בהדרן האחרון חזרו קינן ושבן לביצוע נהדר של "נשים כותבות שירה" ואחר כך לקינוח סופי ביצועים מעולים ל"כרמלה גרוס ווגנר" ו"תמונה אימפרסיוניסטית". סיום ראוי לערב שהוא מפגן כוח לאלבום משובח אחד ושהוליד חשק עז לערב דומה לזה שקדם לו - "פרח שחור". שמישהו בבקשה ירים את הכפפה. ועד שזה יקרה נתענג על האי.פי שהוציא צור, שכולל שש גרסאות דמו לשירים מ"עיוור בלב ים". שווה ביותר.
