רוני דלומי מ"כוכב נולד" היתה ילדה בת 18 שחלמה בגדול, אבל עם מודעות עצמית גבוהה, שזכתה בתוכנית עם "מתי בפעם האחרונה" - שיר שמדבר על כוכב ששוכח את העולם שמסביבו. זה לא הפריע לה להיתפס כתמימה המושלמת, חייכנית, לבבית, הבת של השכנים ממול, הנערה שזכתה ולא מבינה מאיפה זה בא לה, הסינדרלה האולטימטיבית, המאמי הלאומית החדשה. כמעט.
"האישה שאיתי" של הדור הזה
והנה, רוני דלומי של האלבום והמופע החדש "קצת אחרת", עם 7 נגנים על הבמה, היא חיילת בת 19 (יש שאומרים הכי מתוקה בצה"ל) עם אותה מודעות עצמית גבוהה, שיודעת בדיוק במה היא טובה ובמה היא פחות טובה. אבל התמימות נעלמה, ובמקומה קיבלנו זמרת שיודעת בדיוק מה היא עושה, הולכת חזק על פופ קליל בגוון לטיני ומביאה, 27 שנה אחרי "האישה שאיתי" של דיוויד ברוזה, את "האישה שאיתי" של הדור הזה. קיטש לטיני מנצח שנעים, כן נעים, להאזין לו.
היא יפה, היא מוכשרת, הקול שלה חזק מצד אחד, ויודע לדנדן ענבלי פעמונים מצד שני. סוג של ירדנה ארזי עם קול של מירי אלוני (שהיתה זמרת ענקית). על הבמה היא דקיקה מאי פעם, בשמלה שחורה קטנה, נראית מדהים, צ'ארמרית, שבא לך להזמין אותה לרקוד. יש לה נוכחות, יש לה עמידה על הבמה, היא עושה את התנועות והמחוות התאטרליות הנכונות, מאומנת ומיומנת כמו זמרת באלבום חמישי, לפעמים אפילו מגזימה עד כדי משהו שנראה מלאכותי, למרות שזו היא לגמרי.
_c.jpg "רוני דלומי השקה 2 (צילום: עודד קרני)")
דלומי זכתה ב"כוכב נולד" כי היא גרמה לאנשים להתאהב בה, בקול, בחיוך, בנחמדות, בפשטות. גם אל הקהל שהגיע להשקה שלה ברידינג 3 היא מחייכת, מצחקקת, משתפת, מספרת, מרוב מבוכה היא נשמעת קצת כמו עוזרת גננת שמדברת אל הילדים בגן, אבל בערב שכזה, רווי התרגשות, זה נסלח.
החביבות הטבעית שלה עובדת מצויין בשלושת שירים הראשונים במופע הזה: "אחרי האור", הלהיט "תן" ו"זמן לחייך". ב"די לה", השיר עם מרתה גומז, עולה נשפנית ועוזרת לדלומי לאסוף אוויר ולהוציא מעצמה עוצמה אדירה ביחס למידותיה בדרך לביצוע משכנע. את "עכשיו תורי" שיצר מוש בן ארי, אולי הטוב מבין שירי האודישנים של כוכב נולד בכל העונות, היא מרימה לנאמבר גדול, מצויינת.
חליפה מוזיקלית מפנקת
פחות טוב ממנו הוא הביצוע לשיר האבלות "שיר ללא שם" של שלום חנוך, עמו הופיעה באודישנים לתוכנית. העיבוד העליז מדי, עם חליל, שנשמע כאילו שם טוב לוי מלווה את שלמה יידוב - לא מתאים פה. ב"כך או כך" היא חוזרת לחליפה המוזיקלית המפנקת שנתפרה לה, שבשיר הזה מתאימה במיוחד לערב רומנטי, נגיד ב"ולנטיינ'ז דיי" הקרוב. החליל מוסיף כאן הרבה והתוצאה עיא שיר שיכול לעבוד לה גם בחו"ל, באנגלית כמובן.
_c.jpg "רוני דלומי השקה 1 (צילום: עודד קרני)")
בחלק האחרון של המופע עומדת דלומי באתגר ומרימה מכסאותיהם את יושבי הרידינג. היא מזיזה את הטוסיק החמוד שלה והם מתחילים לרקוד. הקול שלה מזיז, אי אפשר להתעלם ממנו, היא נותנת שואו, תאטרלית קצת יותר מדי, עושה פרצופים, מזכירה זמרות פופ שזזו כאן על הבמות ובאולפני הטלוויזיה עמוק בשנות ה-80'. הגיטרה החשמלית בסולו שמזכיר את סנטנה (איך לא) וסדרת מעברים מוזיקליים של הנגנים מזרימה את הנאמבר ללהיט הגדול ושיר הנושא "קצת אחרת". הרידינג רוקד ודלומי מציגה את הנגנים.
לא טורפת את הבמה, אבל הכיוון נכון
החגיגה הלטינית מתעצמת בסלסה של "אל תדאג". דלומי סוחפת, זה עדיין לא מדהים, היא לא טורפת את הבמה, אבל הכיוון נכון, ואפילו קאבר מיותר בספרדית לריקי מרטין, שמציב אותה כמועמדת לקאסט של "כמעט מלאכים" לא מקלקל את השמחה. בהדרן מגיע "קאדה דיה" שהוא מבחינתה כבר קלאסיקה פרטית ואחריו ההמנון "מתי בפעם האחרונה" ששוב קורץ חזק לאייטיז.
מה שיש לרוני דלומי ביד כרגע זה את הקטע הלטיני, שיכול לעבוד בהופעות מכורות מול ועדי עובדים, בני משפחותיהם וילדיהם. בגיל 19 היא כבר "זמרת לכל המשפחה". היתרון הוא שלקהל נוח להתחבר אליה. החיסרון הוא שאחרי שהצבא ייגמר, הנצנצים של הקרנבל ישקעו וכוכב נולד 7 יהיה לא סתם היסטוריה, אלא היסטוריה רחוקה - יחל המסע האמיתי של רוני דלומי - למצוא מי היא ומה היאט ומה היא רוצה להיות ולאן הכי כדאי לה לנתב את הכישרון שלה, איך הופכים אותה מנערה לאישה, האישה שאיתה, האישה שאיתנו.
>> השיר שאייל גולן קעקע על החזה; יאיר דנאור מזמין אתכם למפגש מעריצים