"שיט, זה העידן שאנחנו חיים בו. תראה מה קרה לסוני". כך הגיבה מדונה בדיוק לפני שבוע בראיון לבילבורד האמריקאי, בעקבות זליגת 13 שירים חדשים שלה לרשת. ואם אז נשמעה מזועזעת, ניתן לשער מה היה מצב רוחה בסוף השבוע הארוך האחרון, אחרי שבערב חג המולד דלפו עוד 14 שירים חדשים. בשבועות האחרונים, העולם אכן עסק בעיקר בפרשיית סוני-ארה"ב-צפון קוריאה, סיפור אדיר בכל קנה מידה תרבותי, תקשורתי, פוליטי. אבל הזליגות של מדונה קבעו תקדימים לא פחות עצובים בתעשיית המוזיקה הגוססת.
שירים ואלבומים זולגים טרום הוצאתם הרשמית כבר שנים רבות. זו רק התעבורה הדיגיטלית הקלה ברשת, שהרחיבה לאין שיעור את תפוצתם. בעידן תקליטי ה"ויניל" הקלטות לא רשמיות שאינן מופצות חוקית כונו "בוטלגים", מושג שנשאל מתעשיית האלכוהול המחתרתית בשנות השפל הכלכלי הגדול של ארה"ב. רוב ה"בוטלגים" כללו הקלטות מהופעות, אבל היו כאלו שדלפו מאולפני הקלטות ומחדרי חזרות. ההבדל העצום הוא שבעבר מישהו נדרש להדפיס ולעטוף ולארוז ולשנע ולהפיץ את המוצרים הלא חוקיים, בעוד שהיום העברת הקבצים המוקלטים קלה להפליא. ובעוד מוזיקאים מתרגלים לסכנות אפשרויות הדליפה, קומץ מהם מנסים להילחם ולהשיב שליטה לידיהם כשהם מנחיתים אלבום לרשת בן לילה, תוך חיסיון מוחלט ובהפתעה מוחלטת, כמו שעשתה ביונסה לפני שנה וכמו ד'אנג'לו החודש.
המקרה של מדונה חריג וחמור מפני שההדלפות באו בשני גלים, ואחרי שהיה נדמה לה ולמנהליה שהגיבו נכון לגל הראשון. אחרי ההדלפה הראשונית, מדונה טענה שמדובר ב"סוג של טרור" וסוג של "אונס אמנותי", סיפרה שחלק מהשירים עדיין בשלב הסקיצות, וקראה למעריציה שלא להקשיב להם.
מדונה: "אנחנו עובדים במנותק מהרשת"
האלבום השלם תוכנן לצאת רק באמצע מארס, ובעקבות הזליגה הוצע למכירה מוקדמת באייטיונז, כולל 6 שירים זמינים מיידית. ומדונה פרסמה ששירים נוספים מתוכו יוצעו שוב להאזנה מיידית בפברואר. בצד החיובי, ההזמנות המוקדמות הביאו אותה לראש מצעדי המכירות באייטיונז ב-40 מדינות בעולם, כולל ארה"ב וגם בישראל. אבל לא חלפו 72 שעות מרגע שנודע הדיל שלה, והמקור שמחזיק בקבצים שיחרר עוד 14. המצב מביך ואיש לא יכול לדעת בוודאות שזו ההדלפה האחרונה. ולא ידוע האם זהות המדליפים והמפיצים תתגלה אי פעם. עם כמחצית מכמות השירים שדלפו לרשת, מדונה הסבירה לבילבורד כמה השתנתה צורת העבודה אצלה: "זה גרוע, אבל שינינו את המדיניות. כולם משאירים את הטלפונים מחוץ לדלת, לא מעלים שום אינפורמציות לענן ולא עובדים ממכשירים שמחוברים לרשת. ואנחנו כבר לא משתמשים בשרתי אחסון. הארד דיסקים עוברים ידנית מאדם לאדם".
פרנויה? התייעלות עסקית הגיונית? אולי גם וגם. ברור שאמנים כן מצליחים לשמור על סודיות חומרי הגלם. ההוכחות שמורות אצל ביונסה וד'אנג'לו שהצליחו לשחרר חומרים דיגיטליים להפצה רשמית בלי שדלפו טרום זמנם. אבל החשאיות שאימצה מדונה סותרת את כל שיטות העבודה העכשוויות, ומנטרלת את היתרונות העצומים שיש בעבודות מסונכרנות ומקוונות באולפנים שונים, ביבשות שונות, בזמנים שונים או גם סימולטנית. אם תיאורה נכון והקבצים מועברים רק ידנית, זה אולי מחבל ביכולת להדליף אותם, אבל גם מעכב באופן ניכר את עבודתה שלה.
פורמט האלבום כמוצר דגל מאבד כל משמעות
השלכות אירועי הדליפה הללו מתחברות לאירוע נוסף שקרה לאחרונה, ללקוחות הניהול הטריים של גיא עוזרי, מנהלה הוותיק של מדונה. יו 2 הפיצו את אלבומם במכה אחת ל-500 מיליון לקוחות אפל, בפלופ כלכלי ותקשורתי שרק הסב להם נזק. שני המקרים מעידים, כנראה, על קיצו של עידן האלבומים. האלבום כאסופת שירים בעלת הקשר אמנותי, נושאי ותרבותי - יישאר אפשרות אהובה על מוזיקאים ועל אוהדיהם לאגד ולצרוך מוזיקה. אבל אחרי תקריות יו 2 ומדונה פורמט האלבום כמוצר מוביל, כמוצר דגל של תעשיית המוזיקה, מאבד כל משמעות שעוד נותרה בו.
_i.jpg "u2 (צילום: Justin Sullivan, GettyImages IL)")
איך ניתן לבנות מערך שיווקי, לתכנן יחסי ציבור, לייצר שפה ויזואלית וקליפים וכו', כשלאמן עצמו, במקרה הזה מדונה, אין שליטה על כמויות ועל זמני חשיפת העבודות שלה לקהל? זה דבר אחד לצמצם נזקים ולהשלים פערים אם, למשל, מה שתכננת לינואר כבר עובר מאוזן לאוזן באוקטובר או בנובמבר. אבל אחרי הסיפור החדש של מדונה, או שכל האמנים המובילים יעברו להתנהלות החשאית, או שכל התהליך הממושך של עבודה על שלל שירים במקביל פשוט יהפוך לעול כלכלי בלתי משתלם. גם כך המכירות צונחות בעקביות, ואם אלבומים יפורקו ויודלפו לשוק נתחים-נתחים, לא יהיה בהם שום טעם.
מבחינה אמנותית מדונה מנצחת
ואחרי כל הסקנדלים והתקדימים סביב הלידות המוקדמות שלהם, איך השירים עצמם? מסתבר שלפחות מבחינה אמנותית מדונה מנצחת. הרושם המיידי בהאזנות לחטיבה הראשונה ששוחררה מהם היה מעט מוזר: בחלק מהשירים נשמע כאילו מדונה בת ה-56 ממש מתאמצת להתיילד ולהישמע כמו כוכבנית פופ בת שליש מגילה. ספק אם יש תקדימים לכוכבי על בפופ שכה התאמצו כמוה, גם בגילה, להמשיך ולשחק במגרשים של הנערות והנערים החדשים בשכונה. אבל בהאזנות נשנות מתבהר שזו כנראה אסופת השירים הכי טובים שלה מאז האלבום המצוין "קרן אור" מלפני 18 שנה. יש בו כמה רצועות שאליהן גויס אביצ'י השבדי, ועליהן עבדו במקביל שני צוותי כותבי שירים שכירים שלו, ומסתבר שהקאנטרי-פופ-דאנס שלו עובד נכון אצל מדונה. גם הסינגל "חיה למען אהבה" שהפיק דיפלו ושאלישיה קיז ניגנה בו פסנתר הוא להיט טוב, רטרו האוס לשנות ה-90 של המאה שעברה. גם קנייה ווסט כאן, ופארל וויליאמס, ולא מעט שירים שכנראה ייכנסו לפלייליסט של מסעי ההופעות הבאים שלה.
Addicted (The One That Got Away), Borrowed Time ו-Make The Devil Pray הם פשוט פופ מצוין. Heartbreak City היא בלדה הגונה, וכמוה Messiah עם התזמור השמרני והעשיר, שנשמע כמו הרצועה היחידה פה שממוענת בלעדית למעריצים מבוגרים יחסית של מדונה. בשאר הזמן היא מצאה תמהיל מעולה בין לכאורה עדכנות מצעדית לבין הקפדה מאוד משמחת על רמת הלחנה גבוהה יחסית. רמה שנדירה בשנים האחרונות בפופ. ב-"Illuminati", שיר דאנס מהיותר קצביים והפחות מוצלחים באלבום, היא מונה אישים כמו ברק אובמה וביל קלינטון, ביונסה וגיי' זי, ליידי גאגא וניקי מינאז', ל'יל וויין וביל גייטס. האנשים החזקים שמנהלים את העולם. למרות מתקפת ההדלפות כנגדה, מהתוכן המוזיקלי מסתבר שמדונה, אם מישהו הטיל בכך ספק, בהחלט שומרת על מעמדה המרשים כאחת מהם
