המופע החדש של "המחשפות" (המכשפות המתחדשות) עמד בסימן 20 שנה לאלבום הבכורה המיתי "עד העונג הבא" ובסימן 15 שנה ללכתה של ענבל פרלמוטר ז"ל. אולם, ובניגוד למצופה ובניגוד ל"ערבי זיכרון" קודמים שנערכו לפרלמוטר, לא היה מדובר בסוג של ניסיון לשחזר את הקסם הישן והמריר-מתוק מפעם, וגם לא בסוג של סיאנס רווי געגועים לנשמתה של רוקרית אגדית מנוחתה עדן. ממש לא. ההפך. היתה זו תחיה מחודשת של השירים החזקים של אחת מלהקות הרוק הרעננות והמרתקות שקמו בארץ; מלבושים חדשים לחומרים שלא מנוגנים כמעט בשום סיטואציה אחרת, ומחכים במחסנים המאובקים שמאחורי חדרי הלב הגדול של הרוק הישראלי, כדי לצוץ אחת לכמה שנים ולהזכיר לנו עד כמה פרלמוטר חסרה בנוף המקומי ועד כמה השירים שיצרה עם חברותיה יפעת נץ ויעל כהן היו מספיק טובים כדי לשרוד את מבחן הזמן.
כבוד לעבר, חגיגה בהווה
הערב הזה לא התיימר להיות חזרה ל"מכשפות" ההן מפעם, כי פשוט אי אפשר לחזור אחורה. תחת זאת הוא הזכיר בכבוד את העבר, חגג את הרוקנ'רול בהווה והביט קדימה אל העתיד, אל דור חדש של קהל שיקבל עכשיו זריקה מחודשת של "מכשפות" לוריד, כולל שיר חדש ונהדר, שצפוי להשתלב היטב במחזור הדם הנוכחי של המוזיקה ואולי גם של הרדיו. בנוסף, היה מקסים לראות את הקהל המעורב שהגיע לערב הזה. מצד אחד חובבי רוק שהעריצו את "המכשפות" בזמן אמת והתגעגעו ללהקה ולשירים (או האחים הקטנים שלהם, שבאו לראות על מה המהומה), ומצד שני בנות הקהילה, שאימצו את "המכשפות" כסמל וכאות של רוק ישראלי מקורי ואמיץ.
הגורם המרכזי שאפשר את התחייה המחודשת של המכשפות היא הזמרת מלי שלום שתפסה את מקומה של ענבל פרלמוטר ז"ל כסולנית הלהקה. שלום היא לא פרלמוטר, היא לא תהיה והיא גם לא מתיימרת להיות, וזה מה שיפה בה. היא שונה, מכשפה מסוג אחר, עם כשפים אפלים וקסם שחור משלה, מסוג הזמרות עליהן שורר סנטנה את ה"בלאק מג'יק וומן". בערב הזה נתנה מלי שלום הופעה מצוינת, כובשת, חזקה, שהצליחה כמעט להשכיח שפעם זמרת אחרת שרה את השירים האלה. שלום היא תאטרלית, קברטית, שחקנית על הבמה. בגרביונים צמודים לגוף, ללא נעליים, ומעליהם שמלה אדומה נוצצת, פנים מאופרות, קול עמוק ומחוות גדולות של זמרת שבאה לטרוף כלביאה, היא נותנת פרפורמנס מוחצן ולעיתים אף תזזיתי, בדיוק ההפך מפרלמוטר השו-גייזרית.
מלי שלום מצליפה עם המיקרופון כמו מלכת S&M
כמו לפרלמוטר גם לשלום יש צעקה, אבל זו לא צעקה של רוקרית נואשת עם פצעים פתוחים בנשמה ועורקים מפעפעים מזעם כבוש, אלא צעקה צרודה, סקסית, הרבה יותר "נשית", כמעט חתולית. לעיתים נדמה שמדובר במלכה מעולם ה-S&M ששולטת בבמה, אוחזת בחוט המיקרופון הגמיש, מטלטלת אותו ומצליפה בנתיניה להנאתם המרובה. במופע הזה הצליחה שלום כמעט להשכיח גם את העובדה שהיתה ב"כוכב נולד" ואת הפנטזיה האחרת שהיתה על המכשפות – לראות את תמר אייזנמן או את נינט טייב בפאזה האלטרנטיבית שלה תופסות את עמדת הסולנית של הלהקה.
למכשפות הותיקות יעל כהן ויפעת נץ לא היה טעם לנסות ולשחזר את העבר. במקום זה הן התרכזו, בחוכמה, יחד עם מלי שלום ועם הגיטריסטית ליעד שר, בלהעניק פרשנויות חדשות לשירים הישנים. שתיהן, נץ וכהן, מנוסות היום מבעבר, ומנגנות אולי הכי טוב שניגנו אי פעם. בתוספת שר שהיא לפרקים מפתיעה ביכולותיה לטובה, ולעיתים מפתיעה לרעה, המכשפות החדשות נשמעות סביר ומעלה מבחינת רמת הנגינה. כשמוסיפים את האנרגיות והפאם פאטאליות של מלי שלום ואת הכבוד העצום של קורין אלאל, המלכה-האם של הרוק הנשי בארץ, שמנצחת על הפרויקט והתארחה בשלושה שירים, בביצועים שכל אחד מהם ריגש יותר מהשני, מקבלים חוויית רוק כיפית וסנטימנטלית כאחת עבור המעריצים, כלומר אלה שמוכנים להוציא את האצבע ולנסות ליהנות ממה שיש במקום לבכות על מה שכבר לא יחזור לעולם.
"אילו יכולתי לגעת בשמיים"
הרגע העוצמתי ביותר היה בתחילת ההדרן, בשיר החדש שנפתח במילים "אילו יכולתי לגעת בשמיים", שיר שנולד בחדר החזרות, כאשר קורין אלאל הושיבה את ארבע בנות הלהקה וביקשה מכל אחת מהן לכתוב שיר לזכר ענבל פרלמוטר ז"ל. אחר כך אספה שורות מהטקסטים שכתבה כל אחת מהן וערכה אותן לשיר אחד, עם שורות מצמררות כמו "אני לבת בבית - קוצים" ו"אף פעם לא הכרנו באמת". אלה המכשפות העכשוויות שנפתחו להן אופציות חדשות, זו האינטרפרציה החדשה ללהקה, זה הגלגול החדש, ואפשר וצריך לחבק מחדש את השירים הקשוחים והנהדרים האלה ואת הלהקה שמנגנת ושרה אותם, שקמה מעפר וחזרה לחיים.
רשימת השירים במופע
המכשפות, נסיעה מהירה, פחד אמיתי, מתח מיני, זמנים מוזרים, ציפור, פרנויה זמנית, זהירות מהמרווח, חיה בתוך קופסא (עם קורין אלאל), כשזה עמוק (עם קורין אלאל), זן נדיר (עם קורין אלאל), ביער, עד העונג הבא, Dingo, להתעורר בבוקר, יום שחור, עוד מעט, שיר חדש, Shivers, קסם על ים כנרת.
